חיפוש: "גולדה מאיר"
נמצאו 1,526 תוצאות (מציג 276 עד 300)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1616 (21 באוגוסט 1968), עמוד 2
אם תנתח מה שראית באותו קטע, תזכור כי הראו לך: שני נואמים בעת ויכוח, צילום מקרוב של גולדה מאיר צוחקת, סדרנים, שומרי־הכנסת, מטאטאים. … מדוע צילמו נואמים בוויכוח, ואת גולדה מאיר בשעת אותו ויכוח — ולא תמונה כללית של האולם באותו רגעי לכך יכולה להיות רק סיבה אחת: מפני שאולם המליאה היה כימעט ריק.
גליון 1735 (2 בדצמבר 1970), עמוד 18
יעקובי נפגש עם ג׳ו־זף סיסקו, סיפר לו על דיעות דיין, שהן הרבה יותר מתונות מעמדת גולדה מאיר. כאשר נפגשה גולדה עם ניכסון, היה מונח על שולחן ניכסון הדו״ח של סיסקו על שיחה זו — וניכסון טיפל בגולדה על סמך המידע כי האיש העיקרי בממשלתה אינו תומך בעמדתה הנוקשה. … נץ הופך יונה ף• רגע שהוכנה בשורה זו היטב, • 4נקבע למעשה מעמדו של דיין כלפי האמריקאים כראש־ממשלה שני — כאדם שיש לו וטו על החלטות גולדה מאיר. באותו רגע, שינה דיין את הקו מן הקצה אל הקצה.
גליון 1671 (10 בספטמבר 1969), עמוד 12
כי בריב /בין דיין ואלון. ניצחה השלישית: גולדה מאיר. הצלחתה של גולדה בדרה הפנימית דומה לאגדה. … כמנהיגה ההולכת לפני המחנה, המגלה פיתרונות חדשים, היוצרת מעש מדיני חדש, היתה ונשארה גולדה מאיר אפם גמור. אף רציני להגיע לשלום, אך היה חלש מדי מכדי לתת לו תוקף של ממש.
גליון 1743 (27 בינואר 1971), עמוד 3
הפעם הראשונה היתה כאשר נפגשה ראש־הממשלה גולדה מאיר עם העולה השלושה מיליון ובני־משפחתו שעלו מרוסיה. … כשדיבר בגין על מישלוחי הנשק מארצות־הברית לישראל, אמר :״הממשלה לא מקבלת נשק בגלל העיניים היפות שלה. אני ישבתי מול גולדה מאיר במשך שלוש שנים בכנסת. עיניים יפות, עיניים פיקחיות, עיניים נבונות אבל האף צעק אחד הסטודנטים לקול צחוקם של הנוכחים. ) כמה ימים לפני נסיעתו > לקראת הצגת הבכורה של מחזהו מי שנכנס ליס יוצא רטוב, סיפר המחזאי יורם מטמור כיצד הזיקו לו ידידיו כשרצו לעזור לו כאשר הוצג מחזהו הראשון, מחז ה רגיל, ב־ .1956 סיפר יורם :״דידי מנד סי עזר לי בזה: בפרמיירה הוא עמד בפואייה וחיכה למבקר ידוע (הד״ר חיים גמזו) ,שהיה מקבל בימים ההם מכות מפעם לפעם מאנשים שהיו לו איתם חילוקי־דעות אמנותיים.
גליון 1799 (23 בפברואר 1972), עמוד 15
יכלו לרחוץ בנקיון־כפיהם ולטעון ״אנחנו עשינו הכל, אבל המצרים לא רוצים שלום,״ באה שורה של התרחשויות תמוהות דווקא השבוע, והצביעה בפעם נוספת על המישחק הכפול שמשחקת ממשלתה של גולדה. גולדה מאיר יצאה בפתאומיות לחופשה בת עשרה ימים. … האיש שהיה צריך לייצג את ישראל בפגישה זו, שההכנות לקראתה כבר הגיעו לשלבים אחרונים, היה איש־אמונה של גולדה מאיר, אחד מיועציה הקרובים ביותר הנמצא בצמרת מוסד ממלכתי בישראל.
גליון 1799 (23 בפברואר 1972), עמוד 17
סנה דאג לנסח את כל ההחלטות בצורה כזו, שיהיה ברור כי הוא אינו מתנגד למדיניות הממשלה, אלא להרכבה האישי: בהחלטה, בסעיף הראשון של הפרק ״באופוזיציה שמאלית לממשלה,״ נאמר, כי ״עם שאתה בעול האחריות לציוויי ההגנה הלאומית, עומדת מק״י באופוזיציה מעמדית פועלית, סוציאליסטית שמאלית לממשלה בראשות גולדה מאיר.״ וילנס־קה ומיקונים ביקשו להבהיר ולהוסיף: ״ולמדיניות הפנים והחוץ שלה.״ ההסתייגות נדחתה.למרות שמיקונים ביקש להוסיף כי ״בממשלה הנוכחית קובעות מגמות סיפוח,״ החליטו אנשי סנה, כי ״גם בממשלה הנוכחית יש ויש מעדיפי שטחים על שלום.״ הם התנגדו בשצף קצף לנוסח שהוצע על-ידי מיקוניס־וילנסקה, כי ״הממשלה נוקטת סחבת במשא־ומתן, ומנהלת מדיניות של התפשטות טריטוריאלית.״ כל הדיון הזה נערך לקראת הוועידה זד 17 של מק״י, בעוד כחודשיים. … ״אבא שלו זקן טיכו ואמא ״הוציא מהמגירה שלו משנת אנו באנו.״ אלבום משנת אנו באנו וירד עלינו עם זכרונות תרפפ״ו.״ טיח פ׳ כיסה, חיפה, העלים ,״לא טייחתי שום דבר. טיח — זה לא המקצוע שלי.״ (גולדה מאיר, ״מעריב״ .)21.1.72 ת ץ דין ט &ה!
גליון 1686 (24 בדצמבר 1969), עמוד 23
הסכם שלום״ עם הערבים, אין דבר רצוי יותר לדורשי־הסיפוח בישראל מאשר הודעה מלחמתית קיצונית של הפיס־גה, שתבטל את הסכמת מדינות ערב להחלטות מועצת־הבטחון. כי אז היתד, גולדה מאיר יכולה להטיח בפני האמריקאים :״הנה, אתם רואים — הערבים הם המתנגדים לפתרון מדיני! … מפלגות ועידת־פיטגה של הדיקטטור והאיש החזק ביום השישי האחרון נפגשו בתל־אביב שגי השרים הנחשבים ליריבים העיקריים בממשלתה של גולדה מאיר: שר־הבטחון משה דיין, ושר־האוצר פינחס ספיר.
גליון 1698 (18 במרץ 1970), עמוד 16
על כן רווחה הסברה, כי הפעם לא היתר, זאת גולדה מאיר שביקשה מחבריה להימנע מהדלפות — אלא האמריקאים עצמם. … ההכרעה להזמינו נפלה ביום חמישי, בשיחה טלפונית ישירה בינו לבין גולדה מאיר, בנוכחות שר־הביטחון משה דיין והשר ישראל גלילי.
גליון 1696 (4 במרץ 1970), עמוד 4
סתם ככה, כאילו אין בארץ מפד״ל, אין גולדה מאיר, אין קואליציה, אין הפזילה של משה דיין לעבר הקולות הדתיים. … העסקנים הדתיים הסתערו על הממשלה, גולדה מאיר וי.ש. שפירא התכוונו להיענות להם מטעמי יוקרה.
גליון 1817 (28 ביוני 1972), עמוד 17
כי בינתיים כבר נתקבלה, מאחורי הקלעים, החלטה הפוכה. גולדה מאיר מצאה את עצי מה עד מיגדל שני — וגם היא לא יכלה לרדת. מזה חודשים הולד וגובר רוגזה של גולדה מאיר על שותפיה לקואליציה. מלם עשו יד אחת כדי למרר את חייה.
גליון 1824 (16 באוגוסט 1972), עמוד 19
אל תבוא אלי עם נימוקים של סערות. תמצא נימוקים התנפלותה של גולדה מאיר בישיבת מרכז מיפלגת העבודה על אורי אבנרי, דן בן״אמוץ ועמוס קינן, והצהרתה כי הסערות שהם מעוררים בציבור לא ישפיעו עליה כחוט השערה, הביאה לכן שבציבור הצטייר הרושם כאילו מייח סת גולדה את הסערה הציבורית בפרשת בירעם ואיקרית לאנשים אלה בלבד. … ממ שלת ^ חת הרשימות החריפות ביותר ^ שפורסמו בפרשת בירעם היתה רשי מתה של המשוררת דליה רביקוביץ׳ ,ש השתתפה בפגישה המארתונית של הסופרים ואנשי הרוח עם גולדה מאיר, בנושא עקורי בירעם. דליה, שרק לפני פחות משנה הסתמכה על מנהיגותו הכאריזמטית של משה דיין כנימוק שאין לבקרו משום שאין לו תחליף, כתבה במאמר, שפירסמה בהארץ : ״גברת ראש־הממשלה, בעלת הפנים הנראות כיצוקות בסלע, כוח עמידתה גדול מכוחו של גדוד גיבורי חיל.
גליון 1751 (24 במרץ 1971), עמוד 35
פניו אל מטרה אחת ויחידה: השלום. גולדה מאיר, שהקשיבה לנאום ברוגז בולט, גובר והולך, חזרה בתום הוויכוח לדוכן הנואמים, ונשאה נאום קצר, שהיה מוקדש כולו לדברי אורי אבנרי : גולדה מאיר ז אבקש סליחה על עוד רגע אחד מזמנכם.
גליון 1750 (17 במרץ 1971), עמוד 35
מן המידבר אל הארץ המובטחת כבוד היושב־ראש, האם ממשלת גולדה מאיר מבינה זאת? האם היא מסוגלת להבין זאת? האם גולדה מאיר עצמה, שפניה נחרשו על־ידי חמישים שנות הליבה במידבר המאבק היהודי-ערבי, מסוגלת להנהיג את העם לתוך הארץ המובטחת של השלום?
גליון 1795 (26 בינואר 1972), עמוד 21
ף* העדר אפשרות של התערבות ממלכתית גסה למניעת הפירסומים אודות משה דיין, לא נותר אלא לנקוט בשיטות עקיפות; לאיים, להפחיד, ל- ׳טשטש, לזרוע שמועות, ולשטוף את ה מוחות באמצעי התיקשורת שלרשות ה־שילטון וחסידי דיין. גולדה מאיר לא יכלה להרשות לעצמה כשעה כזאת את התפטרותו של דיין. … אולם משיחות מקורביהם, ניתן להסיק כמעט בבירור: משה דיין איים להסיק את המסקנות כעקבות פירסומי העולם הזה אודותיו ולהתפטר — וזאת אם גולדה מאיר לא תמצא דרך להפסיק את הפירסומים, המפריעים לו, לדבריו.
גליון 1701 (8 באפריל 1970), עמוד 21
קבע אבן: כל מדינה פלסטינית מוכרחה לבוא במקום ישראל, ואינה יכולה לקום בצידה, כפי שמציעים ראשי הציבור הפלסטיני בשטחים המוחזקים. בשבוע האחרון חזרה גולדה מאיר על אותו טיעון. היא אישרה, שוב בתשובה לאורי אבנרי, כי אמנם אמרה לכתב ניו־יורק טייטס כי ״ירדן, שסיפחה את הגדה המערבית, היא מדינתם של הפלסטינים.״ היא הוסיפה שזוהי דעתה האישית. … השבוע בא דו״ח מביירות, החוזר כאילו על דברי גולדה מאיר. בעליו: ויליאם טוהי, כתב ניו־יורק טייטס במרחב.
גליון 1749 (10 במרץ 1971), עמוד 16
בתומי צמרת המדינה ע ר ד׳ יא לפניו ג המיסמך הסודי ביותר במדינת ישראל — מפת־המינימום של ( | ממשלת גולדה מאיר לכריתת שלום. מפה זו לא נגנבה משום מגירה במשרד ראש־הממשלה, גם לא משולחן הוועדה המיוחדת העוסקת עתה בהכנת מפות (ושלפי השבועון טייס, עומד בראשה אלוף־ר,מודיעין אהרון יריב). … במיזנון הכנסת, לעומת זאת, אישרו הליברלים מאנשי גח״ל את קיומו של ה־מיסמך. פחות מעניינת היתד, תגובתה של גולדה מאיר. כאשר העניקה את הראיון המפורסם לשבועון ניוזוויק, סיים המראיין בשאלה המרגיזה: חבר־כנסת מסויים (מסו* יים מאד גילה בכנסת כי ישנו בידי האמריקאים מיסמך בו הבטיחה ממשלת ישראל, אחרי מלחמת ששת הימים, להחזיר את כל השטחים תמורת שלום.
גליון 1702 (15 באפריל 1970), עמוד 19
החמסין נחלש, ריחות פרחי} ״ובכן,״ הוא אמר לעצמו ,״זאת היא גולדה מאיר. נראית יותר צעירה מאשר בתמו( | ההדרים בישמו את השליח המצרי. … לטובה :״שלום.״ משהו סמוי הפריע לו. מדוע לא יכלה גולדה מאיר להסתפק במה שאמר לה יונה עצמו בעברית.
גליון 1717 (29 ביולי 1970), עמוד 15
גאולה רפאל, אשתו של יצחק רפאל ובתו של מי שהיה שר־הדתות הראשון של ישראל, הרב יהודה לייב מימון, מיהרה אל גולדה מאיר .״האם זה מגיע להרב מימון?״ טענה גאולה רפאל, והזכירה לגולדה מאיר את 50 שנות שיתוף הפעולה שבין אביה המנוח לבין ראשי מפא״י. … הוא החל לעיתונים של חודשי מאי־יוני , 1954 ולבקשת חשוש מפני המחסום שגולדה מאיר עלולה היועץ המשפטי לממשלה הסירה הכנסת את לשים בריצתו אל שולחן הממשלה.
גליון 1709 (2 ביוני 1970), עמוד 28
מנגד טוען המחנה הלאומני בישראל — :ראשו גולדה מאיר — כי אין כל ממש הודעות אלה, וכי עבד־אל־נאצר משתדל זרוק אבק בעיני העולם. … התנאי המוקדם הוא, כמובן, סילוק ממשלת הליכוד, סילוקה של גולדה מאיר וכל חבורת נוש־אי־המונולוגים, הקמת ממשלה המסוגלת לחשוב ולפעול.
גליון 1726 (30 בספטמבר 1970), עמוד 8
כאשר הפיץ ברבים כי התנגד להפצצת מצריים לעומק׳ בשל פחדו בפני המעורבות הסובייטית — נזפה בו גולדה מאיר בעקיפין אך בגלוי, טענה שאיש לא העלה כלל נימוק זה בעת ההחלטה. … גוררוז •.גבי כן וגב2 ,־ 8 * ותר מכל אישיות אחרת בצמרת המדינה התקרבה 7לתואר זה גולדה מאיר. בראשית תש״ל היתה גולדה ״גברת לא״, הגננת הלאומית הצדקנית, הקיר שעליו הת נפצו כל רעיונות השלום.
גליון 1726 (30 בספטמבר 1970), עמוד 32
יצחק רפאל, למשל, אינו מסתיר את תיקוותו שהדבר יקרה. אולי מפני שהוא כועס על גולדה מאיר, שהטילה ויטו על צירופו לממשלה. … כדאי לדבר על המתנגדת העיקרית — גולדה מאיר. כאשר הועלתה שאלה זו, הגיבה ראש הממשלה :״בחירות מוקדמות?
גליון 1742 (20 בינואר 1971), עמוד 6
יעקב גרופמן, בעל כליות בריאות, לעת עוזה, תל־אביב 1ס דור דור וצרותיו לפני כמה חודשים קראתי בהעול ם הזה 1701 במדור קורא יקר, כי באחת ההופעות, כאשר הצלם של השבועון צילם את גולדה מאיר כמה פעמים, היא שאלה אותו: לשם מה התמונות? … ועוד הוסיפה כי לאחר שהיא קוראת את העיתון, היא רוחצת את הידיים. והנה באד, אותה גולדה מאיר והצהירה בישיבת המפד״ל לפני מספר שבועות, כי אין היא וילדיה קוראים את השבועון ה־מסויים וכיצד לא מתביישים להטיח נגדר, אשמה כזאת.
גליון 1736 (9 בדצמבר 1970), עמוד 15
היתד, סיבר, טובה לחידוש המאבק בין השניים. גולדה מאיר אינה עומדת אומנם לפרוש בזמן הקרוב וגם מצב בריאותה מניח את הדעת. אולם לאחרונה נתנה גולדה מאיר למקורביה להבין כי היא אינה מתכוונת לכהן כראש־ממשלה עד סוף הקדנציה הנוכחית של הממשלה.
גליון 1796 (2 בפברואר 1972), עמוד 18
ץ ה היה צפוי, וזה אירע השבוע. ( אילולא היו 400 תלמידי בית־הספר אורט בחולון, חותמים על עצומה ״נגר הסירסומים מחייו הפרטיים של דיין,״ אפשר היה לחשוב שמשהו השתנה במדינה הזאת, מאז מסעי ההתעוררות נגד אנ־שי־הרוח בחסות יוסף אלמוגי, ואלה נגד הפרופסורים בחסות גולדה מאיר. את כבוד המזועזעים הכרוניים, שכל ביקורת אנטי־מימסדית מזעזעת אותם יותר מכל עוולה או שחיתות שלטונית, הצילו תלמידי בית־הספר אורט. וזו לשון עצומת-המחאה אותה היפנו ל- ראש־הממשלה גולדה מאיר, שגילתה כבר בעבר כמה היא מעריכה עצומות כאלה: ״אנו מביעים את מחאתנו הנמרצת נגד האווירה החברתית העכורה, שחוגים מסו־יימים הטילו על המדינה.
גליון 1782 (27 באוקטובר 1971), עמוד 17
ריח חדש באוויר מאז חדר לתודעת אנשי הצמרת כי גולדה מאיר אכן עשוייה לרדת מכס- ממלכתה בעוד שלושה עד ששה חודשים, השתנתה האווירה כליל. … איש לא שכח כי חנה זמר נחשבת ל- נאמנת גולדה מאיר, וכי נפגשה עם גולדה לפני שכתבה מאמר זה.
