חיפוש: "העם הפלסטיני"
נמצאו 302 תוצאות (מציג 176 עד 200)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1714 (8 ביולי 1970), עמוד 38
עמדנו מול פני העולם הערבי, מול פני העם הפלסטיני, ויכולנו לדבר אליו אז פניפ-אל־פנים.
גליון 1765 (30 ביוני 1971), עמוד 18
. •< המיפגש צריך להתבסס על עמדות־היסוד של שני הצדדים: קיומה הריבוני של ישראל מצד אחד, הכרה בזכויות העם הפלסטיני והחזרת השטחים הכבושים (מאז )1967 מצד שני.
גליון 1711 (17 ביוני 1970), עמוד 18
כאשר יטלו על עצמם את האחריות של הנהגת מדינה ריבונית, המוכרת על־ידי ה־או״ם ועל־ידי משפחת העמים — לא יוכלו עוד הפלסטינים להמשיך במלחמת הטרור נגד ישראל — באם ימשיכו להפעיל את צבאם, או את אירגוני החבלה — הם יהיו צפויים לגינוי ולסנקציות בינלאומיות — תגובה ממנה הם משוחררים עתה. כאשר יושג, בדרך זו, ההסדר עם הפלסטינים, תוכשר ממילא הדרך לשלום עם שאר מדינות ערב.
גליון 1441 (20 באפריל 1965), עמוד 11
כי סין הקומוניסטית, הסביר אל־שוקיירי בתום ביקור של 15 יום שם, היא עתה בת־בריתו של העם הפלסטיני. ״היא הבטיחה את מלוא העזרה המדינית והצבאית לשיחרור פלסטין.״ שוקיירי(בחליפה לכנה) ואל־מדני (מעיל ארור) כפקין טיפוס מאוס וטיפוס כמו מאו פגישה בבאנדונג ן* עניין התחיל ב־ ,1955 כאשר השתתף ( ן אל־שוקיירי בוועידת באנדונג.
גליון 1457 (11 באוגוסט 1965), עמוד 18
ביום בו פגש בן־שיחי את בומדיאן בפעם השניה, פירסמו עתוני אל- ג׳יר את הנוסח הקצר והיבש של הצהרת בומדיאן, כי העם האלג׳ירי תומך במאבקו של העם הפלסטיני. אבל בשיחה הפרטית הצהיר בומדיאן :״לא איכפת לי ישראל!
גליון 1655 (21 במאי 1969), עמוד 18
ההפגנה אורגנה על־ידי מערכת הסולידאריות עם פלסטין, אירגון־גג המאכלס חוגים שמאליים שונים באנגליה, כמו הקבוצה ה־מארכסיסטית הבינלאומית, הסוציאליסטים הבינלאומיים, הגמד השחור, ועוד. ך* מערכת הסולידריות עם פלסטין גם ^ ערבים: קבוצה שמאלית (סטודנטים ערביים לסולידאריות עם המהפכה הערבית), וכנגדם התאחדות הסטודנטים הערביים, שהיא מסורתית־לאומנית.
גליון 1661 (2 ביולי 1969), עמוד 14
ידוע שאנחנו דוגלים בדרן• שנייה, שהיא בעינינו טובה יותר ובעלת גולדה סיכויים רכים יותר להגיע לשלום -הדרך של הידברות ישירה עם העם הפלסטיני. ויכוח אין — כך אמרה ראש־הממשלה, וכך רוצה ממשלתה.
גליון 1608 (26 ביוני 1968), עמוד 12
ההפגנה, שבאה להרים את קול הסטודנטים למען השלום ונגד סיפוח השטחים, ובה השתתפו חברי מפלגות שונות, נשאה סיסמות כגון ״העם הפלסטיני -צד אפשרי למו״מ״ ,״בטחון על־־ידי שלום׳/ מתקדמת גזס2־ גטיירגז הרפורגזימי אמצע, מיהר לכנסת הסוערת.
גליון 1631 (4 בדצמבר 1968), עמוד 13
אני חוזר וטוען שישנה אפשרות מעשית למצוא הסדר ופתרון כזה עם העם הפלסטיני. בל מי שיש לו שמץ של הבנה בתהליכי הטרור, יודע כי אין תרומה גדולה יותר, עצומה יותר, לחיזוק מערבת־טרור, מאשר ביצוע פיסקי־־דין מוות.
גליון 1634 (25 בדצמבר 1968), עמוד 15
ואילו ממשלת אשכול אינה מסוגלת לעשות את הדבר היחידי למניעת ״שלום כפוי״ כזה: כינון שלום יזום עם העם הפלסטיני, שיתאים לאינטרסים הביטחוניים, הכלכליים והמדיניים של ישראל.
גליון 1633 (18 בדצמבר 1968), עמוד 13
אורי אבנרי: סיפוח פירושו שלא יהיה שלום; לא עם המדינות הערביות שמסביבנו, לא עם העם הפלסטיני שבתוך הארץ. ההנמקות של חבר־הכנסת תמיר היום, ובפעמים אחרות, מזכירות לי ספר בשם , 1984 שעליו מתנוססת הסיסמה ״המלחמה היא שלום; העבדות היא חרות; הבערות היא כנגד זה אנו אומרים: אין עתיד ללא ביט• זה בוער: שרות כיבוי ארצי!
גליון 1602 (15 במאי 1968), עמוד 12
היא מכריזה בעצם קיומה, כי חברון תסופח למדינת ישראל, שעל חברון לא יתכן עוד משא־ומתן עם העם הפלסטיני, או עם העולם הערבי. היא מפריכה קבל עם ועולם את טענת ממשלת־ישראל, שהיא מוכנה לנהל משא־ומתן על הכל, עם הכל, ובכל שעה.
גליון 1592 (6 במרץ 1968), עמוד 11
או שתביעתו מתמלאת במשא־ומתן עם עם ערבי אחד , בחוזה־שלום עם הנהגה ערבית אחת? ואם בן, במה נופל העם הפלסטיני מן העם שמעבר לירדן? האם רק מפני שבממשלת הליכוד־הלאומי יושבים אנשים הרוצים בסיפוח השטחים, בניגוד לדעת מר אבן, אנשים השוללים את זכותה הלאומית של האומה הפלסטינית?
גליון 1574 (1 בנובמבר 1967), עמוד 16
ממשלה פלסטינית חולה וחלשה, המתקיימת לצידה של מדינת ישראל, היא בגנות חופש העם הפלסטיני, בגנות פלסטין. לו הוקמה, היתה משמשת רק כלי־מישחק בידיו של עבד־אל־נאצר.
גליון 1577 (22 בנובמבר 1967), עמוד 9
על כך השיב עאדל ריאן :״אני חושב שרוב העם הפלסטיני מסכים לה.״ אולם הוא הביע הסתייגות זהירה: ה פדרציה תוקם כצעד שני.
גליון 1555 (21 ביוני 1967), עמוד 7
רישמית דבקה בעמדתה שנקבעה בשנת : 1961 שלום עם המלך חוסיץ, כנציג העם הפלסטיני. אולם בתוך המפלגה החלה תסיסה לעידכון ד,עמ־דה.
גליון 1142 (19 באוגוסט 1959), עמוד 3
שיפתיע רכים: לחטיבת ״גבעתי״ היה, עד ל־ 15 במאי, יתרון מספרי העם הפלסטיני נוצח במלחמה זו. אולם אין הדבר פוגע בכבודו.
גליון 1178 (20 באפריל 1960), עמוד 7
חסן אל־עיסא בינם את גברי ביתו והכריז :״הכנופיות אינן נלחמות למען העם הפלסטיני, כי אם כדי לשדוד ולבוז למען עצמן.
גליון 1672 (17 בספטמבר 1969), עמוד 11
. ** אז המלחמה מופנים מבטינו, תק־וזתינו וחששותייו אל בני העם הפלסטיני בשטחים המוחזקים, בן־הברית הטיבעי לכל התחלה של שלום.
גליון 1726 (30 בספטמבר 1970), עמוד 30
אולם איך שלא יגדירו זאת דוברי הממשלה, זהו צעד ראשון בכיוון של הכרה דה־פאקטו בקיומו ו־במצ אותו של העם הפלסטיני. הפסקת־האש חזי ה על אותו טכסלס הטיעון הנבון, ההגיוני והמשכנע ביותר שהושמע עד כה נגד נימוקי הסתלקותה של ממשלת־ישראל משיחות יארינג, הושמע השבוע.
גליון 1717 (29 ביולי 1970), עמוד 10
אך אם תתנו לו זמן, אם בעלי־בריתו האמריקאיים יוסיפו לתמוך בו, הוא יבצע את הפשע הגדול ביותר בהיסטוריה כנגד העם הפלסטיני״. מיכחן למרגלים ציוניים ך * עיתונאית הפגינה את הסיבה ( | לפופולריותה הרבה בעיני כנפאני, בכך שנדה בראשה בהתלהבות מעלה־מטה בהסכמה לנאומו, ובהגיבה כמקהלה־יוונית־בת־אשה־אחת בקריאות־ביניים כגון :״אתה צודק בהחלט!
גליון 1712 (24 ביוני 1970), עמוד 11
יכולנו להכריז על נכונותנו להחזיר את השטחים שכבשנו, להכיר בזכויות העם הפלסטיני, לכונן מסגרת חדשה של דו־קיום ובטחון.
גליון 1740 (6 בינואר 1970), עמוד 39
ב דיון, נקט ח״ כ מנחם שמנע כל התארגנות פוליטית של העם הפלסטיני במשך שלוש וחצי שנים, כל ביטוי פוליטי, כל נציגות פוליטית, כאשר הוא טוען ש״אין למי להחזיר״ ,שאין כוח פלסטיני, שאין מישטר פלסטיני, הרי זה מבחינת ״הרצחת גם ירשת״.
גליון 1770 (3 באוגוסט 1971), עמוד 39
היום, כאשר תנועת הפידאיון מוכה ומבד דדת, לא מעט באשמת עצמה, אפשר ללכת באחת משתי הדרכים: לשמוח לאידם, לעזור לחוסיין לסיים את מלאכת הרצח, או להיפך — לפנות אל העם הפלסטיני, להושיט לו הכרה והכנה בשעתו הקשה ביותר, ולהציע לו הצ־עת־שלום נדיבה סבירה ומעשית לאלתר.
גליון 1749 (10 במרץ 1971), עמוד 25
עלינו לזעזע את הגברת, המסרבת בשמנו להכיר בקיומו של העם הפלסטיני, הגברת שאינה ישנה בלילות מפחד השלום.
