חיפוש: "העם הפלסטיני"
נמצאו 327 תוצאות (מציג 226 עד 250)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1688 (7 בינואר 1970), עמוד 5
אולם השלום האמיתי, שאנו מייחלים לו, שאנו יודעים כי הוא אפשרי, הוא השלום הישיר עם העם הפלסטיני, אותו שלום שהגברת מאיר דחתה אותו כבלתי סביר וכבלתי מתקבל על הדעת.
גליון 1703 (22 באפריל 1970), עמוד 6
חבלה בקונגרס הפלסטיני בשבוע לפני כן מתה אגדה אחרת שלכם, לא פחות חשובה• במשך שנים אנחנו מכריזים שיש מקום לשלום ישיר, גלוי, פומבי, עם העם הפלסטיני, שישנה מנהיגות פלסטינית המוכנה לכך.
גליון 1741 (13 בינואר 1971), עמוד 19
מי שרוצת לספח את שיטחי ארץ־ישראל, מוכרח לשלול את קיום העם הפלסטיני. כהחלט, אולי. לפני שנתיים נערך מיש־ מינזר, מטעמים מצפוניים, לאומיים ודתיים; • התוכנית שהציגו הארמנים לא תאמה את מגמות הצביון העתיק שרוצה החברה לתת ליפו העתיקה.
גליון 1749 (10 במרץ 1971), עמוד 13
האם מותר לאיש שוחר־שלום ורודף־צדק להשאיל את שמו, תמורת תשלום נאות, כדי לעזור בהפצת עתון השוטף את מוח הציבור לטובת המלחמה ואי״הצדקן האם לא מוסרי יותר אדם כמו דוש ב״מעריב״ ,המטיף בגלוי לעושק העם הפלסטיני? כעורך עתון, איני רואה את עצמי די מוסמך ואובייקטיבי כדי לשים את עצמי כשופט הרמה העתונאית של עתונים אחרים.
גליון 1805 (4 באפריל 1972), עמוד 33
המדיניות עצמה נועדה לגזול שטח, שהוא נחלת העם הפלסטיני, ולהפוך אותו לשטח של מדינת ישראל, של התנחלות ישראלית.
גליון 1648 (1 באפריל 1969), עמוד 5
זה הוא דבר טבעי. פנו למוקד הכאב! פנו לעם הפלסטיני! תנו הוכחה על רצונכם הטוב. פיתרו את הטראגדיה הפלסטינית!
גליון 1448 (9 ביוני 1965), עמוד 13
הטענה: ההגנה העיקבית על זכויותיו המקופחות של העם הפלסטיני אינה צריכה לטשטש את ההגנה על זכויותיה של מדינת ישראל.
גליון 1661 (2 ביולי 1969), עמוד 12
בכל זאת שמעו רוב בעלי־שיחי בעניין בולט מאוד את האינפורמציה שהיתה בפי לגבי גיבוש הלכי- הרוחות בעם הפלסטיני בשטחים המוחזקים. בעוד שלא ארצות־הברית ולא ברית־המועצות מעוניינות להכיר ביישות הפלסטינית, אין הן מתעלמות מקיומה, מכוחה הגובר ומן הסכנות המחמירות והולכות הכרוכות בה. … הסברתי לבעלי־שיחי, כפי שאני מסביר לאישים המתאימים כישראל, שאם לא יוכל נשיא מצריים לקבל כסופו של דבר את הסדר־השלום, מחשש פן ייתקל בהתנגדות הפלסטינים, יהיה הפיתרץ הנכון הסדר־שלום עם הפלסטינים עצמם. הסדר בזה יקבל אוטומטית את תמיכתו של עבד־אל־נאצר.
גליון 1596 (3 באפריל 1968), עמוד 16
״ (העולם הזה .)1595 הצעתי שוב פתיחת משא־ומתן מיידי עם נציגי העם הפלסטיני. על כך זכיתי לתשובות חמקניות מפי הנואמים שבאו אחרי — שמעון פרס, ברוך אזניה ולוי אשכול.
גליון 1616 (21 באוגוסט 1968), עמוד 13
וכך קרה שביום הרביעי, היום האחרון של המושב, עלו לדוכן שלושה נואמים שהטיפו לסיפוח השטחים, ואחריהם אני, שהטפתי לשלום עם העם הפלסטיני (ראח עמוד )7 אחר־כך קם ראש־הממשלה והציע להעביר את כל ארבע ההצעות לוועדה.
גליון 1580 (13 בדצמבר 1967), עמוד 27
השבוע אני קורא בעיתון, כי שר־הביטחון הופיע בפורום חשוב מאוד, לפני אלפים רבים של אנשים, ואמר בוויכוח פומבי כי התפקיד המיידי שלנו הוא — הידברות עם העם הפלסטיני, ואני מברך על כך, כי זוהי גם דעתי.
גליון 1738 (23 בדצמבר 1970), עמוד 34
כשאני רוצה לצאת לחופשה קצרה, אני צריכה לחצות את הים.״ כשנשאלה בקשר לזכויותיו של העם הפלסטיני. השיבה :״לפלסטינים מגיעה מדינה משלהם, אך לא על חשבוננו.״ החודש עומד צוות הטלוויזיה של קלוד לנצמן להגיע שוב לישראל, כדי להסריט סרט על בעיות החברה הישראלית ועל האשד, הישראלית.
גליון 1765 (30 ביוני 1971), עמוד 38
אנו מחייבים את זכותו של העם הערבי השכן, העם הפלסטיני, להגדרה עצמית במדינה משלו. על אחת כמה וכמה שאנו מחייבים את זכותו להגדרה עצמית של עם המונה 80 מיליון נפש, המאוחד בשאיפתו לקיום מדינתו: מדינת בנגל החופשית.
גליון 1810 (10 במאי 1972), עמוד 38
אין היא מכירה בעצם קיומו הלאומי של העם השני בארץ, העם הפלסטיני. היא העמידה את מדינות־ערב בפני הברירה להיכנע לתכתיב ישראלי, שפירושו סיפוח השטחים הכבושים העיקריים לישראל, או להישאר במצב הקיים, של החזקת כל השטחים.
גליון 1609 (3 ביולי 1968), עמוד 3
היה לנו מה לעשות: הקמנו׳ דוכן מתחרה, עם שלט :״המהפכה במרחב עוברת דרך הסכם בין העם הישראלי והעם הפלסטיני.״ פירסמנו כרוזים שונים ובאמצע התיגרות הגענו, בכל זאת, לדו־שיח מסויים עם סטודנטים ערביים.
גליון 1711 (17 ביוני 1970), עמוד 17
שלום כזה יהיה יותר זול מכל שלום שיושג עם הפלסטינים, כי חוסיין יוכל, אולי, להרשות לעצמו להשלים עם הסטא- טום־קוז בירושלים ולוותר על כמה שטחים.
גליון 1689 (14 בינואר 1970), עמוד 24
הצעת־ד,החלטה שהוגשה על־ידי שמואל תמיר, שקראה להתנחלות כללית בשטחים, החלת החוק הישראלי עליהם ושילובם במדינת ישראל זכתה רק ב־ 28 קולות• נגדה הצביע רוב עצום.56 : אורי אבנרי הגיש הצעת־החלטה לאמור: ״תוך קביעה שצה״ל לא ייסוג משוס שטת, אלא אחרי כינון מציאות של שלוס, אנו קוראים לממשלת־ישראל להצהיר על הכרתה בקיומו ובזכויותיו של העם הפלסטיני, ולנקוט ביוזמה להשיג שלום ישיר עימו.״ הצער, זו זכתה ב־ 40 קולות 12 ,יותר מהצעתו של תמיר.
גליון 1801 (7 במרץ 1972), עמוד 18
אני משוכנע עתה יותר מתמיד שאילו היתה ממשלת ישראל מכריזה בפומבי שהיא מוותרת על כל סי פוח של שטחים, ושהיא מוכנה להכיר בזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני, היתה נסללת במהרה הדרך למשא-ומתן ישיר בדרג מדיני עליון, אחרי תקופת הכנה מסויימת.
גליון 1597 (10 באפריל 1968), עמוד 6
ליבי כואב למען היהודים הטובים והבלתי- אלימים אשר רוצים ויכולים לחיות צד בצד עם הפלסטינים, בהרמוניה ובשלום, אך אשר אופורטוניסטים ומספחים קשי־עורף מונעים זאת מהם — ואף יגרמו לנפילת כל ישראל, זכרו את דברי!
גליון 1298 (25 ביולי 1962), עמוד 10
״אנו סבורים, הסביר בן־בלה ,״כי זה עניינו של העם הפלסטיני בעצמו לארגן את מאבקו, ולאחר מכן לבקש את תמיכתם של אחיו הערבים.
גליון 1692 (4 בפברואר 1970), עמוד 26
ראשית, שאין כאן שאלה של 100 מיליון ערבים מזויינים, לעומת שניים וחצי מיליון יהודים נצורים, כפי שרצו להציג בעייה זו. אלא ישנו עם פלסטיני, הדורש את אדמתו ואת מולדתו ואת יישותו. … בספרות הגרמנית קיים ספר בשם מיכאל קולהאס, בו מסופר על אדם שנעשה לו עוול וכדי לתקן את העוול שנעשה לו, הוא הרס מדינה שלמה. ללא פשרות לא תבוא הישועה לעם הפלסטיני, הנלחם נגד העוול. אין לשכוח את העוול, אך יש לראות גם את חוסר־הצדק שנעשה לאחרים.
גליון 1596 (3 באפריל 1968), עמוד 4
יתכן שאצביע בעדכם, ואפילו ״על אמת״, למרוח שאיני מחסידיכם המושבעים — אם תבהירו עמדתכם בבעיית השטחים המוחזקים. אתם מציעים פדראציה עם פלסטין. מה יהיה אם בכל זאת חצטרף מדינה זו למקהלת השינאה שמסביבנו?
גליון 1771 (10 באוגוסט 1971), עמוד 4
כניגוד לרבים מאנשי השמאל החדש, ביטא מרקוזה כתוקף ובפומבי את תמיכתו בקיום מדינת־ישראל, כצד דרישתו לעשיית צדק לעם הפלסטיני. מנהיג חרות• ח״כ מנחם בגין אינו מוכן להבליג על פסילת ראשי האופוזיציה בפלג הליברלי, שדרשו איחוד מלא בין החטיבות, מלכהן במוסדות החטיבה הליברלית.
גליון 1678 (26 באוקטובר 1969), עמוד 49
כל ערבי משכיל יודע כי מר אבנרי וחבריו הם הדוגלים הנאמנים ביותר בשלום של צדק ביו שני עמינו, העם הישראלי והעם הפלסטיני. אנו מעריצים את אומץ־לבו ונאמנותו לרעיון השלום, ויודעים כי שאיפתו העיקרית היא שמדינת ישראל תחיה בבטחון עם עולם הערבי.
גליון 1811 (17 במאי 1972), עמוד 14
מאי שחורי סך־הכל המיבצע: דיין הפך שוב חביב הקהל. הזילזול של יש ראלים רבים בעם הפלסטיני גבר. מגמות אנשי ארץ־ישראל השלמה חוזקו.
