חיפוש: "מדינה פלסטינית"
נמצאו 301 תוצאות (מציג 226 עד 250)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1561 (2 באוגוסט 1967), עמוד 10
עליהן יש לעמוד, בתנאי־כל־יעכור, כשאנחנו באים לעזור להקמת המדינה הפלסטינית, שלא תקום בלעדינו. אני מאמין כי המינימום הוא גם האופטימום. … במאמר הנא נסידרה זו יענה אורי אבנרי על השאלות : האם יש כושר־חייס למדינת פלסטין ז האם היאלא תהיה מדינת־חייץ מדולדלתז האם מסכימים ערביי פלסטין לפתרון זהי העולם הזה 1561
גליון 1750 (17 במרץ 1971), עמוד 11
אין דרך לשלום אלא בהכרה הדדית של שני עמים ריבוניים, של מדינת ישראל ומדינה פלסטינית. ה 9א 1תו חזי ח או ישנה הבעייה הפוליטית.
גליון 1625 (23 באוקטובר 1968), עמוד 9
אני מציע שייאמר כמיקרה זה לעם הפלסטיני, על דעת ירושלים ועמאן, כי אחרי השגת הסכם עקרוני על הסעיפים המדיניים, ה כיטחונייס והכלכליים של שלום משני עכרי-הירדן, יינתן לפלסטינים עצמם להחליט אם רוצים הם להצטרף לשלום זה כחלק מירדן או כמדינה פלסטינית נפרדת.שלום עם המלך יהיה שלום קטן.
גליון 1601 (8 במאי 1968), עמוד 7
המחקר הוכיח כי מכין כל מאה ישראלים, 41 מאמינים כי הדרן לשלום עוכרת כמדינה פלסטינית, שתהיה קשורה כישראל. ולא סתם 41 מבין מאה, כי אם דווקא 41 המשכילים ביותר, המבוססים ביותר, האנשים שגדלו בארץ או שהגיעו אליה מלפני זמן רב, הציבור המעורה במדינה והמכיר את בעיותיה.
גליון 1584 (10 בינואר 1968), עמוד 7
ולעומת זאת — אילו קיבלה הממשלה את תוכניתנו, תוכנית הפדרציה למען השלום, גם אז היה הדבר צריך להתבטא בתקציב, התחלת יישוב הפליטים בארץ־ישראל, בעזרת קרנות בינלאומיות: שיקום השטחים המוחזקים לקראת כינונם כמדינה פלסטינית, יצירת האווירה הנפשית הדרושה, וגם הקמת מיניסטריון לענייני ארץ־ישראל בממשלת ישראל — כל אלה היו צריכים להתבטא בתקציב.
גליון 1580 (13 בדצמבר 1967), עמוד 10
עד כה הציעה הממשלה תמיד להסיר מסדר־היום את כל ההצעות שנגעו לעתיד השטחים — ובכלל זה הצעה שלנו לסדר־היום בדבר הקמת פדרציה של ישראל ומדינה פלסטינית. הפעם סטתה הממשלה מנוהג זה — בלי ספק תחת לחץ שרי גח״ל בממשלה.
גליון 1711 (17 ביוני 1970), עמוד 18
מי קרה זה תהפוך עכר־הירדן בו במקום למדינת פלסטין, תניף את הדגל הפלסטיני, ותתפוס את מקומה במשפחת העמים כביטוי היישות הפלסטינית.
גליון 1636 (8 בינואר 1969), עמוד 11
אפילו מצרים — גם אם יונהג ההסדר הכפוי בינה לבינינו — תיאלץ לתמוך במדינה הפלסטינית, במלחמתה בנו. בגין: אפשרות זו רק מחזקת את הצורך לעמוד איתן מול כל לחץ. … ואם נסוגים מחברון — מדוע לא ידרשו מאיתנו שניסוג גם מטבריה ומבאר־שבעק כרמל: לא נוכל אפילו לטעון נגד המדינה הפלסטינית שהיא מפרה את תנאי ההסדר (המסך בעמוד *)3
גליון 1555 (21 ביוני 1967), עמוד 7
הכוח החדש הציע: איחוד הארץ בדרך של פדרציה בין ישראל ומדינה פלסטינית חדשה שתוקם בעזרת ישראל, תוך קשירתה מראש באיחוד צבאי, כלכלי ומדיני.
גליון 1749 (10 במרץ 1971), עמוד 10
אלישע בד־דויד, נעת בשווייץ 0 .העולם הזה דוג ל ב שלו ם המבוסם על דו־קיום ו שו תפו ת של שתי ה או תו תבש תי מדינו ת: מדינת ישראל ומדינת פלסטין. אין להעלות על הדעת שמדינה אחת תכתיב לשנייה את מדיניו ת העלייה, הילוד הונד .
גליון 1576 (15 בנובמבר 1967), עמוד 25
בי למה יהיה הבדל? מי שדוגל כמוני, כמדינה פלסטינית, מעוניין ליצור שם את האווירה הידידותית הדרושה לשם בינון פדרציה.
גליון 1663 (16 במרץ 1969), עמוד 34
משום כך ברור מאליו כי אין צורך גם במדינה פלסטינית. מה חושבים על כך בעלי הדבר עצמם?
גליון 1645 (12 במרץ 1969), עמוד 11
כי ״אל־פתח״ מאמין בכל הרצינות כי בבוא היום יזכה בתמיכת המוני בני עדות המיזרח בישראל, שירצו לפרוק את עול ה״ציונים״ .לפי תעמולתם, תקום אז מדינת פלסטין בכל רחבי ה ארץ, כמדינה דו־לאומית ערבית— יהודית.
גליון 1689 (14 בינואר 1970), עמוד 24
״פרלמנט הסטודנטים״ של אוניברסיטת תל־אביב ערך ויכוח פומבי בין נציגי שתי הדיעות הקיצוניות במדינה: שמואל תמיר בשם רעיון ארץ־ישראל השלמה, ואורי אבנרי בשם רעיון השלום בין ישראל ומדינה פלסטינית. במשך שלוש שעות נערך ויכוח שקט וענייני.
גליון 1719 (12 באוגוסט 1970), עמוד 2
ואם בכל זאת יחסרו כמה מיטות, אפשר יהיה אולי לבקש מהמדינה הפלסטינית, שתקום, שתארח ב- בתי־הכלא שלה את עודף לוחמי המחתרת של ראש עיריית נתניה. אני בטוח שבנקודה זו, לפחות, תסכים המדינה הפלסטינית לשתף פעולה עם מדינת ישראל. .שו!
גליון 1436 (17 במרץ 1965), עמוד 6
ואילו בבגדאד, שהתרוקנה מחלק ניכר מחייליה, שמרו חיילים מצריים על השקם, פן יבולע למישטרו של עארף, שעד, שרוב חייליו נלחמים את מלחמתו בצפון המדינה. פלסטין שוק״ר יא חביב ההזדמנות החגיגית: חנוכת תחנת השידור הפלסטינית.
גליון 1608 (26 ביוני 1968), עמוד 7
-ם 2 6 9 אנגליה פורטוגל שוויץ עם אפ שרו ת 01׳ 21 יוסף קורושי, באר־ שבע • להיפך. לדעת שוחרי המדינה הפלסטינית בגדה, היא תקל על ה שג ת הסדר בין ישראל ומצריים, אך לא עם חוסיין.
גליון 1739 (31 בדצמבר 1970), עמוד 9
כן הושב אני, שלפחות ירושלים צריכה להיות בירת המדינה הפלסטינית. ו) לאלה הרואים הגזמה בדרישות, ותביעותי — פרק א׳ לב) ההכרה בזכות העם הפלסטיני בלי לפתור את בעייתו עיל — שעל ישראל לתת, או תרשו לי לומר, תחזיר לעם הפלסטיני שטחים מישראל בעמק־הירדן, בגליל ובמשולש למשל, העיקרית, אינה מקדמת כלל את המצב.
גליון 1655 (21 במאי 1969), עמוד 5
אני חושב שיש להם אירגון די גדול נעת, כך שהמדינה יכולה להציע ולתת להם את הגדה המערבית. להפוך אותם למדינה פלסטינית, שאחרי אירגון של נמה שנים, תתאחד עם ישראל למדינה חילונית אחת.
גליון 1662 (9 בפברואר 1969), עמוד 35
הם לא הסכימו ל־ותר על ביתם בחיפה או ביפו, עבור זכות הגדרה עצמית במדינה פלסטינית בגדה המערבית ופיצויים כספיים מצד ממשלת־ישראל, הסטודנטים הפלסטיניים גורסים ותומכים בזכות מדירוחנוכסרי דו־לאומית ליהודים ולפלסטינים.
גליון 1613 (30 ביולי 1968), עמוד 3
מה גם שאבנרי עצמו הציע בזמנו להציב כוחות־צה״ל בשטח המדינה הפלסטינית ש־בפדראציה. אריאל סימקץ, ירושלים • ההצעה היא שכוחות צה״ל יוסיפו לשמש ערובה בטחונית — על־פי אמנה שתתקבל על־ידי ממשלות ישראל ופלסטין, שתאושר במישאל־עם על־ידי העם הפלס־ 4טיני.
גליון 1657 (4 ביוני 1969), עמוד 13
כדי שלא ייווצר, חלילה, הרושם המוטעה שבבל זאת דואג מישהו בישראל לגורל העם הפלסטיני, ממהרים העורכים לציין כי גם אני הצבעתי בעד ״סיפוח ירושלים״ .אין העורכים טורחים להוסיף כי אמרתי בעת ההצבעה, ומאות פעמים לאחר מכן, שאני דוגל בהפיכת ירושלים המאוחדת לבירה משותפת של מדינת־ישראל ומדינת־פלסטין( .למעשה נאמר לקורא: חשבתם שיש צדיק אחד בסדום?
גליון 1622 (2 בספטמבר 1968), עמוד 2
.״ סיבת האיום: עיתון זה מטיף לשיתוף ישראלי־פלסטיני, מאפשר למצדדי המדינה הפלסטינית והפדרציה הדו־לאומית להביע את דיעותיהם בחופשיות.
גליון 1748 (3 במרץ 1971), עמוד 18
כלומר: היא מתנגדת בפירוש לשלום רשמי, אם פירושו חזרה לגבולות הקודמים, עם שינויים קלים (כגון: העברת עזה לירדן או למדינה פלסטינית, נוכחות מוגבלת ברמת־הגולן, פתרון שישאיר את ירושלים מאוחדת, שינויי־גבול ליד לטרון וקלקיליה, החזרת מיספר סימלי בלבד של פליטים).
גליון 1486 (23 בפברואר 1968), עמוד 2
.״ בתום האסיפה קיבלו הנוכחים שתי החלטות: לפנות במחאה חריפה אל ראש־ מדינת ישראל ומדינת פלסטין. התגובה באה ביום השלישי האחרון: התקפה פרועה של העתון אל־דיפאע, בטאונו האישי של המלך חוסיין, על ״שיירת האחווה״.
