חיפוש: "משה דיין"
נמצאו 5,265 תוצאות (מציג 4,276 עד 4,300)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2053 (5 בינואר 1977), עמוד 13
.״ בפגישה שערכה מערכת דבר עם שר־הבט־חון לשעבר, משה דיין, במטרה לבחון את קשית השקפותיו, הוא קבע בין השאר :״אני סוציאליסטי, נהללי, שרואה את העקרונות של נהלל ברובם עוד מוגשמים היום: עבודה עצמית ׳ועזרה הדדית וקרקע לאומית •ושיווק משותף ומיכסת קרקע שווה לכל אחד, יוכן הלאה.
גליון 2053 (5 בינואר 1977), עמוד 34
לישראלי לא הגיעה דירה, והוא קיבלה בכוח הפרוטקציה שהפעיל עבורו שר־הביטחון, משה דיין. זוג צעיר אחר, שהיה חסר פרוטקציה, לא קיבל את הדירה שבתו של ישראלי קיבלה.
גליון 2020 (19 במאי 1976), עמוד 27
אחרי דו״ח ועדת אגרנט משוכנעים רבים כי ידין הוא ידיד בלב ובנפש של משה דיין, והיו שייחסו לו אף מניעים מפוקפקים.
גליון 2023 (9 ביוני 1976), עמוד 31
זרובבל שליו שכח להמ ציא שמועות על התמוטטויות של משה דיין ועל גאונותו של יגאל אלון. שאול ביבר שכח את החאלטורות.
גליון 2035 (1 בספטמבר 1976), עמוד 17
אחריותם מייד לאחר מיבצע ״קדש״ וכעיקכותיו, הכיר משה דיין, הרמטכ״ל דאז, כצידקת דסקוב ובמכה אחת (כדרכו, יאמרו אנשים) שינה כיוון והעלה את צה״ל על נתיב ״השריון״.
גליון 2036 (8 בספטמבר 1976), עמוד 4
כשמם- תבר שהשיחה היתד, עם אודי דיין בנהלל, בנו של משה דיין, היא מטפסת מייד אל 1 הכותרות הראשיות.
גליון 2050 (15 בדצמבר 1976), עמוד 32
בצורתו החיצונית הוא ערוך בצורה מקצועית (בידי אברהם פז, לשעבר מעורכי עמודי החדשות של הארץ) ועולה לאין ערוך, למשל, על היום הזה הכושל של משה דיין. אולם מה שמייחד יומון זה אלו הן דווקא המודעות ולא הידיעות.
גליון 2049 (8 בדצמבר 1976), עמוד 13
9אחדי שהשתתף בתוב- נית־הרדיו פגוש את העיתונות, בגלי צה״ל, היו בפיו של ח״כ משה דיין טענות כלפי העיתונאים שדיאיינו אותו בתוכנית.
גליון 2037 (15 בספטמבר 1976), עמוד 42
• סקופ מול בלוב לעומת זאת היה באותו ״יומן השבוע״ סקופ עיתונאי של ממש, שהביא נסים מישעל: מאיר עמית, שהיה ראש המוסד בשנות ח־ ,60 סיפר ששר הביטחון לשעבר, משה דיין, נטה לוותר (העדינות הזאת על אסירי ״הפרשה״ לאחר מילחמת ששת־הימים.
גליון 2065 (30 במרץ 1977), עמוד 17
שמונה־עשר חודשים חלפו מאז הבחירות, שבהן נחלד, רפ״י (רשימת פועלי ישראל — מיפלגתו של בן־גוריון, משה דיין ושימעון פרם) תבוסה קשה מידי המערך, וביקורתו החריפה של בן־גוריון על אשכול לא קהתה כהוא־זה.
גליון 2066 (6 באפריל 1977), עמוד 9
אין להכחיש כי הגישה הביצועיסטית קצרה כמה הצלחות גדולות וחשובות מאד, בעיקר בעידן מטכ״לות משה דיין ועל־ידו. מכוחה התאפשרו הפיכת צה״ל, במכה אחת, מצבא רגלי, דפנסיבי והססני, לצבא התקפי ודבק־במטרה; ושיריון כוחות ולוחמת היבשה.
גליון 2067 (13 באפריל 1977), עמוד 19
.״ הסופד עמוס קינן :״היום שבו קיבל המע רך תכתיב דיין, הוא היום שממנו אפשר להתחיל את הספירה לאחור, עד למילחמר, הבאה.׳/ ח״כ משה דיין :״אחרי האביב יבוא הקיץ. ייעודם של הפרחים לשאת פרי.
גליון 2024 (16 ביוני 1976), עמוד 19
הגם שחלק נכבד מד,ביזיון נגרם כתוצאה מהתערבותם המשב- שת־ביותר של אלוף הפיקוד דאז (אסף שמחוני) וה- רמטכ״ל משה דיין, הרי אף התוכנית, המקורית היתה מאד לא־מבריקד, ובלטו בה, בין היתר, ההסתמכות הכימעט־בלבדית של החי״ר, מישניות השיריון ואי- ניצולו.
גליון 2109 (1 בפברואר 1978), עמוד 36
בשנים האחרונות התפרסם מרגלית כמי שחשף את חשבון הדולרים של לאה רכין וגרם על־ידי כך להתפטרותו של ראש־הממשלה דאז, וכמי שהיה מועמד לתפקיד עוזר־מדיני לשר־הביטחון עזר וייצמן, מועמדות שטורפדה ברגע האח רון על־ידי שר־החוץ משה דיין. אם המשא־והמתן של מרגלית עם הטל וויזיה יעלה על שירטון, שוב יהיה על יבין לבחור: או את אלימלך רם או את הכתב לענייני מיפלגות, דן רכיכ, ה ממלא עתה את מקומו של רם בכנסת.
גליון 2113 (1 במרץ 1978), עמוד 22
השלמה זו קיבלה ביטוי בדברים שהשמיע שר־החוץ משה דיין, בתום מיפגשו עם שר־החוץ הבריטי, דיי־ויד אואן, שהגיע לביקור בישראל כדי לשכנע את הממשלה לחזור בה מעמדותיה בעניין ההתנחלויות בשטחים.
גליון 2113 (1 במרץ 1978), עמוד 49
כעבור חודשיים של דממה דיפלומטית מצד מעצבי ״מדיניות התרבות של מישרד־החוץ״ ,טרחה כהנא- כרמון ופנתה אליהם שוב, ושאלה לגורל ״הבירור החוזר״ ואז השיב לה אחד ה- ז׳דאנובים התורניים במישרדו של משה דיין, פקיד בשם שמואל הדס שכוכבו טרם זרח בשמי הסיפרות או התרבות ה ישראלית :״העניין כרוך בהבהרות נוספות.
גליון 1975 (9 ביולי 1975), עמוד 20
אמצעי־ד,תקשורת העלימו את רוב דבריו. משה דיין ישב וחישב כי מבין שיבעת אנשי רפ״י בסיעת המערך בכנסת, יצביעו רק שניים (שימעון פרס ויצחק נבון) עם הממשלה, אם תסכים זו להסדר.
גליון 1968 (21 במאי 1975), עמוד 14
בין הנוסעים הרבה לחו״ל על חשבונם נמצאים ח״כ משה דיין (מערך /רפ״י), אשר שהה בשנה האחרונה ימים רבים באירופה, ארצות־הבדית, המיזרח־הרחוק ודרום־אפריקה, אם־כי על חשבונו הפרטי, ח״כ יגאל הורגיץ (ליכוד /ע״מ) ,ה נוסע לחו״ל הרבה בענייני העסקים ש אותם הוא מנהל, המחלבות המאוחדות, מטע ומדבק, וח״כ זלמן שובל (ליכוד/ ע״מ) ,אשר חזר זה־עתה מנסיעה לארצות- הברית, אחת מנסיעותיו השנה, שנעשתה בענייני העסקים שלו.
גליון 2013 (30 במרץ 1976), עמוד 20
״אפשר להשוות את -ה־כאריזמה שלו עם זו של משה דיין בימים הטובים, אך לזיאד יש שתי עיניים,״ אומר עליו יורם נץ.
גליון 2009 (3 במרץ 1976), עמוד 22
בצה״ל היה נהוג תמיד, ודווקא ביחידות המפוארות ביותר, שמותר לסחוב ציוד מיחידה אחרת, לטובת היחידה המובחרת. בתקופת כהונתו של משה דיין, תחילה כרמטכ״ל ולאחר מכן כשר־הביטחון, התרופפו המושגים עוד יותר, כאשר דיין סחב, לעיני־כל, עתיקות מכל הבא ליד, בעזרת אנשים וציוד של צה״ל, ונתן בכך הכשר לתחושה כי העילית הביטחונית עומדת מעל לכל חוק.
גליון 2199 (24 באוקטובר 1979), עמוד 42
שר־המישטרה לשעבר, שלמה הילל, ש כוחו רב בקרב העדות, הוא איש אלון, וכן גם הח״כ הבדואי של המיפלגה, מוח מר אבו־רביע, שהחליף באחרונה את שי- חות-מיזנון־הכנסת שלו עם משה דיין ב שיחות בערבית רהוטה עם אלון. אנשי אחדות־העבודה־לשעבר, שושנה ארבלי אלמוזלינו ויעקוב (״ז׳אק״) אמיר, תומ כים באלון, וכך גם הח״כ הדתי, מנחם הכהן.
גליון 2197 (10 באוקטובר 1979), עמוד 29
ביטא זאת יפה אברהם שווייצר בהיארץ, שיגדל כקו־מוניסט בהונגריה ושהפך בארץ נושא־כליו הנאמן האח רון של משה דיין, כאשר כתב ח״כ אורי איבנרי, שבהיותו איש לא־דתי איננו מכיר את הפסוק המתחיל במילים ,׳ולמלשינים אל תהא ׳תיקווה׳.״ זהו פסוק הלקוח ממחשכי הגטו.
גליון 2195 (26 בספטמבר 1979), עמוד 63
כשהתפוצצה שערוריי ת ביקור הרמטכ״ל משה דיין בארצות־הברית, היה נידמה כי דיעה זו נכונה.
גליון 2202 (14 בנובמבר 1979), עמוד 78
ובאיכות רעיונותיו אין בן־אמוץ נופל ממילר, כפי שהוא כותב :״לי, למשל, לא מפריע שהחרדים הקנאים — כפי שיודעי דפר מספרים — מזיינים את נשותיהם מכער לחור כפריו המכסה את גופן, ולא איכפת לי (כאמת לא איכפת לי) אם משה דייו יזיין במרתפי מוזיאום רוקפלר מומיה מצרית בת שלושת אלפים שנה.
גליון 2133 (19 ביולי 1978), עמוד 24
סכין לד״ן * 2איש אחד היתה הצהרה זו, ועצם /ביקורו של פרס בווינה, בדקירה של סכין. היה זה שר־החוץ, משה דיין. דיין רתח. הוא עמד להיפגש כעבור שבוע עם שר־החוץ המצרי, שהוא אדם בעל חשיבות מישנית בצמרת המצרית.
