גליון 2147 (25 באוקטובר 1978), עמוד 29
טקסט · תמונה · PDF

קארטר הציע פשרה כזאת — וזו
נמצאה בכיסו של משה דיין, כאשר נחת
השבוע בנמל־התעופה בן־גוריון.
גליון 2146 (18 באוקטובר 1978), עמוד 54
טקסט · תמונה · PDF

תהיה לו הצלחה רצינית בתחום
הפוליטי.
משה דיין יצליח השנה בכל מה שקשור
בתחום הפוליטי, ובקלות רבה.
גליון 2350 (15 בספטמבר 1982), עמוד 41
טקסט · תמונה · PDF

מילחמת יונדהכיפורים היתד, תוצאה ישירה של אי־נבונות
ממשלודי שראל לוותר על השטחים שכבשה.
משה דיין הכריז שהוא מעדיף את ״שארם־אל־שייח׳
בלי שלום על פני שלום בלי שארם־אל־שייח/״ על פי
דרישתו, הוחל בהקמת העיר ימית על אדמה מצרית.
גליון 2280 (13 במאי 1981), עמוד 55
טקסט · תמונה · PDF

הצהרות
אלה צריכות להיות פתוחות לציבור.
ר אוו תנו ת ובצינעה משה דיין בולט יותר מעמיתיו,
כי הוא רודף־בצע יותר מכולם.
גליון 2455 (19 בספטמבר 1984), עמוד 19
טקסט · תמונה · PDF

מדבריו
למדתי שאין לו מושג בעניינים ערביים, ושהם גם אינם מעניינים
אותו. לעומת זאת דיבר בלהט על משה דיין, שאותו שנא מקרב
לב. לא מילחמת ישראל־מצריים העסיקה אותו, אלא מילחמת
ספיר־דיין.
גליון 2322 (3 במרץ 1982), עמוד 77
טקסט · תמונה · PDF

צזקרמן הקים חברודהפקות, שהפיקה ל אחרונה
סרט דוקומנטרי על משה דיין.
חברתו של צוקרמן מתכוונת להפיק סדרות
דוקומנטריות, תוכניות־בידור ואף סרטי-
עלילה, ולמכור אותן לטלוויזיות בחו״ל.
גליון 2321 (24 בפברואר 1982), עמוד 39
טקסט · תמונה · PDF

אדולף היטלר, האדם הבאנאלי בה״א הידיעה שהטביע
את חותמו על המאה דד( 20 ועל גורל העם היהודי) היה
בן של אב שתלטני ואם חלשה. נפוליון, כמו תיאודור
הרצל, משה דיין, אריאל שרון ויצחק רבין, סבלו מאמהות
שתלטניות וחזקות, בעוד שאבותיהם היו חלשים.
גליון 2407 (19 באוקטובר 1983), עמוד 29
טקסט · תמונה · PDF

היתה זאת דיעה שלילית, בלשון המעטה, כמו גם דעתה על
גולדה מאיר, ורה וייצמן(אשת הנשיא הראשון, שהיתה שנואה
עליה במיוחד, מפני שהתיימרה להיות גברת גדולה) ואחרים. גם
משה דיין לא היה חביב עליה, בגלל התנהגותו כלפי אשתו, רות.
גליון 2511 (16 באוקטובר 1985), עמוד 19
טקסט · תמונה · PDF

והנה הופיעו
בעיתוני תל־אביב כתבות שייחסו את מעשינו, וגם את השם שלנו
(שהוענק לנו כתואר־כבוד אחרי מיבצע מסויים) ליחידה אחרת
לגמרי — גדוד 89 של משה דיין, שגם הוא צוייד בג׳יפים
נושאי־מיקלעים.
גליון 2496 (3 ביולי 1985), עמוד 18
טקסט · תמונה · PDF

כלומר: אשכול המתון נמנע מלהחליט
על החזרת השטחים בגלל משה דיין וישראל גלילי.
אם ביילין התרשם כך מן המיסמכים, פירוש הדבר שאין קשר
בין המיסמכים ובין המציאות שהיתה.
גליון 2642 (20 באפריל 1988), עמוד 43
טקסט · תמונה · PDF

אלישבע פנתה לעורכי־דין אחדים,
כרי שייצגו אותה בתביעה על הפרת
הבטחת נישואין נגד משה דיין, עורכי־דין
אחדים סירבו. לבסוף הגיע יהודה
רסלר, פרקליטה של אלישבע, להסדר
עם עורך־הדין יהושע רוטנשטרייך,
פרקליטו של דיץ.
גליון 2623 (9 בדצמבר 1987), עמוד 40
טקסט · תמונה · PDF

חודשיים לפני שעמדתי להתמנות כמפקד בסיס
תל־נוף, ב״ , 1973 הגיע מיכתב אנונימי על־כך לשר־הביטחון,
משה דיין. דרשתי שהנושא ייחקר יסודית
וסופית.
גליון 2621 (25 בנובמבר 1987), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF

השבוע סיפר כי התפטר עוד לפני שנסע, במיכתב שהפקיד
בידי משה דיין, חברו־לסיעה. דיין לא רצה בהתפטרות, וגנז את
המיכתב.
גליון 2635 (2 במרץ 1988), עמוד 7
טקסט · תמונה · PDF

האינם
חשים שזוהי קאריקטורה עגומה־עגומה של התצלום המפורסם של
משה דיין בהיכנסו לעיר העתיקה?
אני רואה ״תערוכה״ מפחידה של כלי־הנשק שבידי האוייב,
וקצין צה״ל מסביר את חומרתם: רוגטקות, ג׳ולות, אבנים, אולר.
גליון 2650 (15 ביוני 1988), עמוד 27
טקסט · תמונה · PDF

שאול אביגור ראה עצמו כיסעור והיה בעל עשרים כינויים נוספים
(פקודיו למשל, כינוהו בעל־ביוו) .יגאל אלון -יפתח וגדעון (שניהם שופטים בישראל).
משה דיין הופיע כמגי וכמדין. יצחק שמיר הוא אדם פרוזאי וכשצריך היה כינוי
מחתרתי -קרא לעצמו חיימוביץ.
גליון 2691 (29 במרץ 1989), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF

נזכרתי בהסבר זה כאשר שמעתי ברדיו ראיון של יצחק ליבני
עם הד״ר נתן ינאי, חוקר פוליטי ומעריץ גדול של משה דיין
המנוח. הוא סיפר על הגישה
ה״פראגמאטית״ של דיין, שבחל
ב״דוגמאטיות״ ושהיה מוכן לנסות
כל דבר.
גליון 2678 (28 בדצמבר 1988), עמוד 21
טקסט · תמונה · PDF

שטראוס אסר את
אוגשטיין בעוון בגידה (אוגשטיין טוהר לחלוטין) .באותה השעה
היינו אנו שקועים בסיכסוך חריף עם דויד בן־גוריון ,״הזקן״ של
ישראל, ועם ה״ביטחוניסטים״ שלו, משה דיין ושימעון פרס.
במישרדינו התפוצצו כמה פצצות, ועלי נערכו כמה התנפלויות.
גליון 1654 (14 במאי 1969), עמוד 4
טקסט · תמונה · PDF

״אץ הה מחזר — הזכה רהיבה
מרים אשכול
למען דייו
תזוזה אישית מעניינת כצמרת השיל־טון:
מרים אשבול, אלמנתו של ראש-
הממשלה המנוח, נחשבת לתומכת כמשה
דיין, במלהמתו נגד המישמרת הוותיקה.
גליון 2130 (28 ביוני 1978), עמוד 46
טקסט · תמונה · PDF

ק לי נ ג שי ל ד חו סך חלק ניכר מ כ מו ת האנרגיה
הדרו שה כדי לקרר או לחמםאת הדירה.
ק לי נ ג שי לדמ שר ה אוירה נעימה בכל הבית
ואינו נותן לקרני ה שמ ש לחדור פנימה.
… ובסצנה הצריכה לסמל את יום־הדין
מצביעים על היטלר באצבע מאשימה
וזוקפים לחובתו את ניצחון ״החופש חסר
הזהות והדמות,״ מוצאים אותו חייב בדין
משום שהיה לא רק תליין המערב אלא
גם ״מכתיר הזעיר-בורגנות ומשליט המטריאליזם״
באשמתו הוסט העם היהודי
מיעודו הנצחי, להיות מצפון העולם שאי-
אפשר בילעדיו, והוא הפך מן היהודי
הנודד, שנתן לעולם את קאפקא ומוזיל,
למשה דיין. ובכך, קובע הסרט, מתבטא
ניצחונו האמיתי של היטלר, אחרי מותו.
גליון 1599 (24 באפריל 1968), עמוד 6
טקסט · תמונה · PDF

הקטע בסיפורה של האחות,
אשר טיפלה במשה דיין (העולם הזה ) 1597
על כך שהוא היה
מבקר קודם כל את
פצועי צה״ל, ביניהם
דניאלה לוקאץ
המנוחה, ורק אחר
כך את גיסו, שר־הביטחון,
מעיד עליו
אלפי עדים.
גליון 2028 (14 ביולי 1976), עמוד 22
טקסט · תמונה · PDF

לאהרונה ואפי דייו, בו
אבנר, אח לבתם הבכורה עמליה, נכד
שביעי למשה דיין וגרושתו רות.
נולדה * לעיתונאית זיוה יריב
ולבעלה יורם שרה, בת בשם תמר,
על שם דודתו של יורם שטיפלה בו ב־
זיווה יריב
עוד נכד לזקן
ילדותו אהרי מות אביו, אלוף־הפלמ״ח
יצחק שדה.
גליון 1061 (29 בינואר 1958), עמוד 9
טקסט · תמונה · PDF

היא דבר־שבאסונה, שהצלחתם
האישית של דויד בן־גוריון, שמעון פרם
ומשה דיין תלויה בו.
השבוע בעט האליל בכהניו.
גליון 1072 (16 באפריל 1958), עמוד 2
טקסט · תמונה · PDF

מסתבר כי מבססי המשטר החזק
והאנטי־דמוקראטי בארץ אינם בעלי פולחן־
האישיות של ביג׳י, לא שמעון פרם ומשה
דיין וטדי קולק, לא קבוצת־המנהלים המנהלת
בסתר את עניני המדינה ומצפצפת על
השרים הנבחרים, לא בעלי מגגנון־החושך,
לא עורכי חיפושים במשרדי מפלגות, לא
מאזיני הטלפונים ולא מטמיני מכשירי״האזנה.
גליון 1432 (17 בפברואר 1965), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF

שעם היוודע כשלון העסק עשו לבון והקצין הבכיר יד אחת
להעלמת הפרשה מידי צמרת מפא״י והממשלה.
שמשה דיין סיכל את קשר־ההשתקה על־ידי כך •טפוצץ את
הפרשה רישמית כישיבת המטב״ל, ואילץ את הקצין הבכיר
למסור את הפרטים.
גליון 1312 (31 באוקטובר 1962), עמוד 8
טקסט · תמונה · PDF

ס האנשים הקובעים בישראל באותה תקופה, שביטאו קו זה, היו דויד בן־גוריון ומשה
דיין. ביקורתו על בן־גוריון חדורה הערכה לגדולת האיש.