חיפוש: "שני העמים"
נמצאו 2,670 תוצאות (מציג 101 עד 125)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1427 (13 בינואר 1965), עמוד 5
(כ) מדינת־ישראל, שהיא מולדת משותפת לאזרחיה היהודים והערכיים, חייבת לשלב בבל תוכנית של פיתוח את טובת שני העמים, ללא הפלייה וללא קיפוח. (ג) אל יישא איש את שם הפיתוח לשווא, ואל תשמש סיסמת הפיתוח מסווה למגמות לאומניות, כדוגמת ״ייהוד הגליל״ ,שמטרתן לבנות עם אחד על הריסות העם השני. … (ז) אנו קוראים לכינוס כנס של מיטב אנ שי־הציבור מקרב שני העמים, אשר: .1ידון בדרכים מעשיות להגשמת העקרונות הנ״ל, .2יגנה את כל המקרים בהם הופרו עקרונות אלה בעבר, .3ירים את קול מצפון הציבור למניעת הפרתם של עקרונות אלה בעתיד.
גליון 1441 (20 באפריל 1965), עמוד 9
הוא ישרוך את הגשר המדיני האחרון העומד עדיין מעל לתהום הפעורה ביום בין שני העמים בארץ. בניגוד לדיעה המקובלת, פועלת מק״י כיום כגורם מרסן ברחוב הערבי. היא מהווה עדות חיה לאפשרות של שיתוף־ פעולה בין שני העמים. היא עוצרת את הראדיקאליזציה ברחוב הערבי.
גליון 1347 (3 ביולי 1963), עמוד 14
חוזיות אלה היו חזקות הרבה יותר מכל אינפורמציה תיאורטית שיכלו הנערים לאסוף איש אודות רעהו. המחסום בין שני העמים, עליו דיבר המורה מטאנס, לא זו בלבך שנמס בחום הלב, אלא גם נשטף בגליו של ים עכו, בו ערכו הנערים רחצה משותפת. סיכם עמנואל ברמן, בשם הוזעד המארגן: ״אני מקווה שהמיפעל הזה יעזור להפיכת הנוער הישראלי לחלוץ המאבק לאחווה בין שני עמי הארץ.״ היתד, זו התחלה צנועה, אך היא בישרה טובות.
גליון 1569 (27 בספטמבר 1967), עמוד 9
הוא גם ישכנע אותו סופית כי הציונות לא תדע צה למלחמת־נצח, שתסתיים רק כאשר שני העמים במרחב יחסלו איש את רעהו במלחמת גוג-ומגוג גרעינית. … אמנון לין הצעיר, מין עייר־של־משיח, כינס את נתיני חותנו בחושיסתאן ותבע למנוע בכוח את פעולתם של גופים פוליטיים בגדה — לא רק של רק״ח, המטיפה להחזרת הגדה לחוסיין, אלא גם של הכוח החדש, המטיף בגדה לברית בין שני העמים ולכינון לפדרציה של ארץ־ישראל.
גליון 804 (26 במרץ 1953), עמוד 15
כי במדינה החדשה יצטרכו לשכון ביחד שני עמים שאינם אוהדים, כל כך, זה את זה: העם ה־וואלוני, הדובר צרפתית, והעם הפלאמי, הדובר ניב הולנדי. … לבסוף הוסכם על פשרה: הפלו יתפטר, במקומו ימלוך בנו, צעיר רזה, ממושקף ובלתי־אהוד בשם בודואן. לאחדות שני העמים, הועמד בראש המדינה בית מלוכה.
גליון 1663 (16 במרץ 1969), עמוד 17
אנחנו מתכוונים לשלום מציאותי, שלום שאפשר להגשים אד תו כין שני עמים אחרי שלחמו ביניהם במשך זמן כה רב. … אנחנו מתכוונים למצב של דו־קיום, שבו ייפתחו הגבולות לאט־לאט, שבו יגלידו הפצעים בהדרגה, שבו ייווצרו במרוצת הזמן יחסים של אמון הדדי — כמו בין שני עמים רגילים. אנחנו מתכוונים לשלום ממשי, שיבטיח ביטחון ממשי> .טלום שיביא לפירוק הנשק ולצימצום הצבאות -תוך ביטחון הדדי ופי מכן -מי יודע?
גליון 1692 (4 בפברואר 1970), עמוד 11
עצם החלום, החזון, שיבוא יום בו יחיו שני. העמים בארץ זו ביחסי ידידות, במיסגרת של קונפדרציה או פדרציה, או אפילו תוך איחוד מלא, חזון זה הוא בלי ספק חיובי. … ראו את בלגיה. ביקרתי השבוע בבלגיה. יש שם שני עמים שלעולם לא נלחמו ביניהם ׳.והם נאבקים זה בזה עתה.
גליון 2183 (4 ביולי 1979), עמוד 10
ברצוננו לחזור ולהבהיר שוב, שמעולם לא פעלנו ולעולם לא נפעל נגד האינט רסים של עמנו. תמיד האמנו כי טובת שני העמים מחייבת. מאמץ משותף לבניית חברה דמוקרטית וצודקת, שבה יוכלו בני שני העמים לחיות בשלום.
גליון 2413 (30 בנובמבר 1983), עמוד 7
למעשה הכירה ההחלטה בעוברה היסטורית, שהיא שרירה וקיימת עד עצם היום הזה: בארץ זו חיים שני עמים, שיש להם זכויות לאומיות בה, ושכל אחד מהם זכאי להגדרה עצמית ולמדינה לאומית משלו. שום פיתרון | אחר לא יצלח. אצ׳׳ל ולדדי הובסו. בקרב שני העמים האלה היו להחלטה מחייבים ומתנגדים.
גליון 2342 (21 ביולי 1982), עמוד 7
אל־חסן דיבר על הצעות שונות לקידום תהליך השלום ועל עידוד ההכרה ההדדית בין שני העמים, ואז העליתי נושא שנשאלתי לגביו עשרות פעמים, מאז הראיון עם יאסר ערפאת בביירות המערבית, בפגישות ובאסיפות בארץ ובארצות־הברית. … משם והלאה הכל יסתדר בדרכי שלום והבנה. אם שני העמים ירצו אז לשנות״ דברים בדרכי-שלום, להקים קונפדרציה, או פדרציה, משהו כמו שווייץ — הם יוכלו לעשות זאת רק בהסכמה הדדית, בדרכי־שלום.
גליון 2325 (24 במרץ 1982), עמוד 72
השקפתו של אדם בעניינים סוציאליים וגישתו לעתיד החברתי של האנושות אינם רלוונטיים לעניין זה לחלוטין. ריאקציונר הדוגל בשלום בין שני עמינו עדיף על מארכסיסט מושבע הדוגל בסיפוח השטחים הכבושים לישראל — וגם כאלה אינם חסרים אצלנו. … ^ ש״ף זקוק לדו-שיח עם דעת־הקהל ר בישראל — עם כל הישראלים הדוגלים בהגשמת הזכויות הלאומיות של שני עמינו, תוך הכרה הדדית וכיבוד הדדי. לפני כמה שבועות חידש הד״ר עיצאם סרטאווי, מעל עמודי העיתון הצרפתי לה מונד, את הצעתו לראשי אש״ף לתקן את ההחלטה האומללה מאפריל 1981 ולפתוח בדו־שיח מלא וגלוי עם כוחות־השלום הישראליים.
גליון 2601 (8 ביולי 1987), עמוד 6
גורלו הנורא של טל מוזס צריך היה להזעיק את בני שני העמים לעשות מאמץ עליון להשגת השלום. כל מסקנה אחרת — יד קשה, נקמה, טרור וטרור־נגדי — רק תביא לקורבנות נוספים בקרב בני גילו של טל, בני שני העמים. אנדרטה דטעזטום לא בדאי להרגיז דרוזים.
גליון 2537 (16 באפריל 1986), עמוד 16
הייתי בא בדברים במישרין עם הישראלים, הייתי בא בדברים במישרין עם כל הערבים — הסורים, הירדנים, המצרים, הסעודים, הפלסטינים — והייתי טוען שהישראלים ירוויחו, ושגם אש״ף ירוויח, אם תתקבל מדיניות של הכרה ״נמה מן האיוגונים היהודיים כרתו ברת עם אוייבינו ההיסטוריים הגרועים ביותר״ תחת כיבוש. ברגע זה שני העמים נעולים בחיבוק־המוות ההדדי. האתגר שלנו הוא להתיר את החיבוק הזה. … חוסר הביטחון של הפלסטינים מכניס את שני העמים למצב ניצחי של מילחמה. והמילחמה, כמובן, נוטלת את הביטחון משני העמים.
גליון 2299 (23 בספטמבר 1981), עמוד 69
״בחרתי כישראל״ .הוא נולד בטולוז שבדרום־צרפת, שם חיה מישפחתו — האב, סוחר בדים שברח מברסלאו ש בגרמניה לפני 23 שנים עם עליית הנאצים לשילטון, האם ושתי האחיות. … הנואמים הקשישים יותר, כמו יצחק גרינבוים (שר־הפנים הראשון של מדינת ישראל, ובעבר היותר רחוק, מנהיג ציוני פולין) ,ח״כ מפ״ם יעקוב חזן, והכומר ח׳ליל ח׳ורי מתרשיחה, דיב רו על השלום בין המדינות ועל הצדק בין העדות, ואילו הצעירים מבני שני העמים יצאו בתביעה קיצונית הרבה יותר: שילוב תנועת־השיחרוד של שני העמים.
גליון 2430 (28 במרץ 1984), עמוד 64
והם דיברו, בפעם הראשר נה, חלקם בעברית, למען שלום בין שני העמים השכנים. הפגנה חסרת־תקדים זו למען מטרה משותפת, הוכיחה, הפעם במעשה בשטח, את הרצון הכן ואת האפשרות לכר ששני העמים יחיו זה בצר זה בשתי מדינות שכנות.
גליון 2674 (30 בנובמבר 1988), עמוד 30
בינתיים זה נוח להם מאוד, מאחר וזה מתאים לקו שלהם, לתת לשני עמים להילחם זה בזה. זה כמו הפרד ומשול. … אבל זה לא מאתמול ולא מהיום. יש שם ממש התקוממות רצינית בין שני עמים והקורבן הוא כרגיל העם הארמני.
גליון 2327 (7 באפריל 1982), עמוד 40
הדגל הפלסטיני הזה קיים לפחות 65 ישנים — כימעט כשנות קיומו ׳שיל הדגל הציוני. מי ששואף לשלום בין שני עמים אלה, שלום המבוסם על הכרה הדדית וכבוד הדדי, יראה בדדהקיום של שני הדגלים את הסמל המושלם לכך. … זה טיבעי, כי מר בגין אינו רוצה בשלום בין שני העמים האלה. הוא מכחיש את יעצם קיומו שיל העם השני( .כלומר, הוא מכחיש את קיומו בעברית. … היה נדמה כי המארגנים חשבו יותר על הנפש היפה שלנו עצמנו, מאשר על העם השני, שעימו אנו רוצים ומצווים להגיע למצב של שלום.
גליון 965 (12 באפריל 1956), עמוד 11
הבקת־הנרס ת־.זד*ז ובע חקי ה ארז בשי* שפת-ידיים שני העמים. נתקבלה על־ידי שגריר צרפת בישראל פייר ז׳ילבד כמסיבת קוקטייל כביתו, אליה הוזמנו שלושת נציגות הנוער הישראלי ונציגי ציבור רבים.
גליון 2230 (28 במאי 1980), עמוד 74
במשך הזמן עוברת גם פסבדו־בוהמ אריק לביא הזמר מגיע בהרכב מישפחתי מלא, עם אשתו השחקנית שו־שיק שני ועם שתי בנותיו, נועה (מימין) ויעל הקטנה״. _ 11/1 1 דן בראמוץ בא לדיצה להפגין את חולצתו הלבנה החדשה.
גליון 1811 (17 במאי 1972), עמוד 22
אילו רצה מישהו לגלם בשתי דמויות את סיפור כל העימות שבין שני עמיהן, לא היד. מיטיב ליצור בדמיונו הפרוע ביותר שתי דמויות יותר חיות ויותר סמליות מאשר שתיים אלה.
גליון 964 (5 באפריל 1956), עמוד 9
עובדה היסטורית היא שהאנגלים והערבים היו שני העמים שד,יפלו את היהודים לרעה פחות מכל עם מערבי אחר. אולם כאשר היה צריך לשקמם ולמצוא פתרון לבעיית היהודים, היו דוזקא שני עמים אלה חייבים לשאת בעומס הבעייה, בעוד שארצות כמו אמריקה ס־רבו לקבל מהגרים יהודיים.
גליון 962 (22 במרץ 1956), עמוד 6
פה ושם היה כסא ריק, שהפריד לרוב בין ערבים ויהודים ששמרו בקפדנות על המרחק הנאה בין שני עמים לוחמים. * 4גידי סקר את השורות, מצא את בת שגריר המצרי יושבת ליד אמה וחברי השגרירות. … הוא כבר גמר להדגיש את רצינה של ממשלת ארצות־הברית לעשות למען השלום, ואת אהדתה העמוקה לאידיאלים הצודקים של שני העמים הלוחמים, ואת הקושי לקבוע לאור הטענות הסותרות מי התחיל במלחמה.
גליון 1661 (2 ביולי 1969), עמוד 14
מגמה זו פירושה: להעמיד גישה שיבטית צרה מול גישה מולד־תית רחבה, המחנכת לאהבת המולדת כולה — על כל חלקיה, על כל תקופותיה, על כל ימי זוהרה, על כל אתריה, המזדקרים היום ביופיים ובהדרם לעינינו: המיזבח הכנעני ואורוות המלך שלמה במגידו: הכנסייה הביזנטית ומיסגד הסלע של ימי הכליפים הראשונים בירושלים: מצבת הצלבנים בבוכב־הרוח ומיגדל הממלוכים ברמלה: שער שכם של השולטן סוליימאן בירושלים ומיסגד השייך ג׳עפר בעכו: שדות הקרב של תש״ח ואתרי הגבורה של ימינו. כל אלה הם מולדת, מולדת בה חיים שני עמים ובני שלוש דתות, אשר השלום ביניהם בוא יבוא, ויפתח דף חדש ומזהיר יותר בתולדותיה. … אני מקווה ש״יד כן־צכי״ תממן מחקרים על יה• סי־הגומלין האלה בין שני עמי הארץ, מחקרים שפיצו רוח של אחוות עמים, שיבליטו את האור הגדול של ידידות ישראל-ערב בארץ ובמרחב השמי בולו ברוב התקופות, מכלי להסתיר את הצללים שהיו ושישנם כיום, ואשר ייעלמו מחר, כשתאיר שוב השמש הגדולה של השלום.
גליון 1093 (10 בספטמבר 1958), עמוד 4
.״ סימל בנציוני את המגוחך, הרי התגלם הנאצל והעילאי בדמותו של סגן־אלוף ג׳ורג, פלינט, קצין־ האו״ם הקנדי שהקריב את חייו בעיניים פקוחות, כדי להציל אח חייו של פצוע עברי מתחת לאש הירדנים בהר־המריבה — הר הצופים. פלינט דיבר אל בני הארץ, בני שני העמים, גם מתוך הקבר. במאמר שכתבה להנצחת זכרו, רשמה אשתו :״בעלי לא בא הנה להקריב את חייו. … אם יהיה ערך כלשהו להקרבתי, יהיה זה בכך שהיתר, זו הקרבה למען שני העמים ולמען יחדלו מלירות אה באחיו.״ הלקח אותו הנחיל פלינט במותו, לארץ־ישראל השסועה, הנחילה דמות אחרת לארץ בעצם חייה.
גליון 2292 (5 באוגוסט 1981), עמוד 9
באותה תקופה שימש כחבר מוע צת עיריית תל־אביב הצעירה וגם כחבר מועצת עיריית יפו, וניסה לגשר בין שני העמים, אומנם ב תחום הלוקלי. ואנשי המימסד ניסו להדביק לו את התואר ״בוגד״, כנראה שהצבעים הדומיננטים היו שחור ולבן, וצבעים אחרים בקשת אין.הגישה של הציונות המיזרח־אי- רופאית היא שהביאה למצב ששי תוף פעולה עם ערבים הוא דבר מגונה. אין אני יודע מה היה קורה אם ההנהגה הציונית היתד, מקבלת את דרכם של אותם מטיפים להבנה ו קירבה בין יהודים וערבים, אך בטוחני שאימוץ דרכם והתפיסה שלהם היו מביאים לצימצום ה פער בין שני העמים ובין התנועה הציונית, תנועת השיחרור היהו דית, לבין העם הערבי ותנועת ה- שיחרור הערבית.
