גליון 1144, 2 בספטמבר 1959, עמוד 15
על כך סיפר בהתפעלות שבועון ההסתדרות דבר השבוע :״הוא
נולד בגרמניה לפני 34 שנים, לחם נגד הנאצים בשורות הצבא
הבריטי, למד בימוי סרטים והפקתם באוניברסיטת קאליפורניה.״
באותה כתבה נשאל הסבא־הטוב מה ההבדל בין כיוון המצלמה
אל בני ניגריה, מקום שם עבד קודם לכן, לבין כיוזנה אל ״הילידים״
בישראל.
גליון 1144, 2 בספטמבר 1959, עמוד 18
אולם בעקבות פעולת־חבלה ברכבת
ששמו נבחרת. תתפלאו, אבל זה ישנו. כל
עזרתה.
גרמנית, מועמד המורה למשפט בעתן רצח
יום שלישי בשבוע,
כל המשבר המשפחתי המתרחש תוך לילה מנהל־הרכבות, שלמעשה התאבד על שהסמתאספים
ביחד ואחד,
מגיע לשני שיאים.
גליון 1128, 12 במאי 1959, עמוד 18
הבוקסר הוא רק אחד מהמחזרים שלה. יש
לה עוד שלושה. שני כלבי־רועים גרמניים
וכלב ספניר צעיר ( 9חדשים) שקוראים
לו וולף, לו היא נוטה חסד יותר מכולם.
גליון 1114, 4 בפברואר 1959, עמוד 12
עד אשר, בעזרת בנה
( )24 של פאולה מבעלה המנוח, נכנסה
המשטרה בשעות הערב המוקדמות לדירה
בשדרות הנשיא .18
על שולחן בטרקלין המסודר היו מונחים
שלושה מכתבים, כתובים בגרמנית: אחד
לבנה של פאולה ובו פירוט של בעלי־החוב
וכיצד יש לחלק את הרכוש של הזוג,
מכתב שני לבנו בן ד,־ 15 של שלאז.
גליון 1134, 24 ביוני 1959, עמוד 4
במידה
שהיו נסיונות של גיום־בנות (בהתנדבות),
כמו במלחמת־העולם השניה, השאירו גם
בגרמניה וגם באנגליה זכרונות עגומים
מאד.
גליון 1115, 11 בפברואר 1959, עמוד 7
״ קרא לנץ בשנת
, 1917 בעת הויכוח אם להמשיך במלחמה
נגד הגרמנים. כוונתו: בשעה שראשי המהפכה
הראשונה ברוסיה ביקשו לערוך הצבעה
על המשך המלחמה, כבר הביעו החיילים
עצמם את דעתם על־ידי עריקה המונית.
גליון 1117, 25 בפברואר 1959, עמוד 12
את הפיצויים
קיבלתי לא בגלל שסבא שלי מת
בגרמניה, אלא בגלל זה שנגרע מכשרי
ויכולתי, מדוע חייב אני לתת הכל לקבוץ
ולהשאר בחוץ בחוסר־כל?
גליון 1154, 4 בנובמבר 1959, עמוד 16
״לא שלי,״ מחייך המפ״מניק. ההוא עם העניבה,
אולי צ׳ .והגרמני ששמו הפרטי האנס ושם אביו ארנסט?
גליון 1088, 6 באוגוסט 1958, עמוד 15
הוא גילה את
ג׳ני בתל־אביב, חקר ומצא כי היא עובדת
כיצאנית לפרנסתה באחד מבתי־הבושת הגדולים
בעיר. לברש, יוצא מחנות הריכוז
הגרמניים, לא גרמה הידיעה הפתעה או
זעזוע: הוא דרש מג׳ני לחזור אליו, או לכל
הפחות לשתף אותו ברווחיה.
גליון 876, 5 באוגוסט 1954, עמוד 13
.״
במזרח הרחוק ; •8יוצר שמות עצם בעב רית
; .9שר האוצר הראשון ; .11 המשו בחת
בקרקעות ; .13 רובע ניו־יורקי ; .15
מלתה את הבשר 17 היא נקבה וכותבים
בד . 18 ; ,עתל ; .20 ארגון האידישאיב
המקורי ; .23 צייר קריקטורות ; •26 האיש
החשוב בוותיקן ; .27 חברת ספנות .28 1
אותה העלה, כביכול, נירון באש ; .29 בל עדיו
אין נסיעה לחוץ־לארץ ; .31 תחבו לה,
אמצעי״הערמה ; .32 כשהיא בת 16
קוראים לה פרגית ; •34 אחת מפעולות ד־ח
שבון; .35 צנחנית אשרי הגפרור; .37
אותה כתב טשרניחובסקי ; .39 אוסנת דיור
ישראלית ; .42 עיתון ההסתדרות ; .44
היא שחורה בדרך כלל ובעלת זקן ; .45
אתה בגרמנית ; .47 מכתם תהילים על
שאול, ששמד את הבית, כדי להמית את
דויד.
גליון 872, 8 ביולי 1954, עמוד 9
המארחים עשו את כל המאמצים כדי
לתת להם את ההרגשה שאמנם נבראו שוויב,
למרות ההבדלים הגדולים במבטא האנגלי —
החל מן המבטא הרוסי של הישראלים
הוותיקים׳ דרך המבטא הגרמני של הפחות־מתיקים,
העדינות האוכספורדית של הנציגים
הבריטיים ועד למבטא הטכסאסי המת משך
של כמה מן האורחים מאמריקה.
גליון 879, 25 באוגוסט 1954, עמוד 6
הם ישנו, אכלו, עבדו, השתוקקו
לדבר אחד ויחידי: בטחון. במאה
האחרונה המציאו סטודנטים גרמנים — שאחד
מהם היה אביו של עורך הארץ, גרשום
שוקן — שם מתאים לסוג אנשים זה :
פלשתים.
גליון 854, 4 במרץ 1954, עמוד 18
בכך אין הוא בטוח גם היום. הוא
פחד מנקמת השרות החשאי הגרמני, שי שיגו
ויחסלו. אולם הוא היסס גם מפני מעשה
שלא היה, אחרי ככלות הכל, אלא מעשה
רצח.
גליון 848, 21 בינואר 1954, עמוד 11
שלמה מנוחין מרחובות הרכיב את אוזניות
האלחוט על ראשו, בדק בעזרתן את לבם
של מאות ילדים משתעלים, קבע לכולם
תרופה אחידה: מנת אוכל הגונה ממחסן
הסירה.
• במסינה עלו לסירה שני גרמנים נוצ־רים,
העיפו מבט סקרני בספרים העבריים
שהיו בסירה, שאלו את הצוות איזה שפות
עתיקות הם חוקרים, השמיעו את הדעה
שהיהודים מסריחים מטבעם, נמלטו על נפשם
כששמעו שהמלחים הבלונדים אינם נורבגיס
אלא ישראליים.
• בברצלונה פגשו חייל אמריקאי שיכור,
שהוציא מתחת לחולצתו מגו״דוד כששמע
שהם ישראליים, סיפר לד,ס באידיש שקיבל
קומיסיון על כל המצלמות שמכרו בני״
המקום.
גליון 819, 2 ביולי 1953, עמוד 6
היה
זד, דין קוך, הנציג הרשמי של רדיו
אירופה החפשית, תחנת שידור רשמית למחצה,
הנמצאת אי־שם בגרמניה המערבית,
ממומנת בכספי בעלי הון שווייצים ואמריקאים
(ביניהם קרן פורד) .מקבלת תמיכה
רשמית למחצה מממשלת ארצות־הברית.
גליון 808, 16 באפריל 1953, עמוד 10
כעבור שעה קלה נכנסו למשרד בית ה
עתונאים רבים פוחדים לעבור בשעות
הערב בקטע בתי־הקפה אשר ברחוב דיזנגוף,
תל־אביב, ד,ת אשם בכך אדם נמוך קומה,
קרח ודובר גרמנית, העלול להגיח לעומתם
בכל רגע, לתפוש אותם בד ש המעיל ולה טיח
באזניהם דברים כדורבנות נגד אויבו
המושבע.
גליון 840, 26 בנובמבר 1953, עמוד 12
מיוגוסלביה במאבק על חיים ומוות
נגד הגרמנים והאיטלקים.
הסוס הלא״נכץ. מאז השתנה הרבה.
גליון 842, 10 בדצמבר 1953, עמוד 7
בספר ביקש
להוכיח ש״זה״ ,דיקטאסורה פאשיסטית, יכול
לקרות באמריקה בדיוק כמו בגרמניה. אלא,
טען לואיס, פאשיסט אמריקאי לא יכריז
לעולם שהוא בא לשבור את הדמוקרטיה.
גליון 842, 10 בדצמבר 1953, עמוד 12
טוב ש טוב מנ 9ט טוב
1כ־ 25 אלף לירות ישראליות; בש׳וק
החופשי.
*• על׳שס העיירה הגרמנית המבורג,
שכובעניה התמחו בתפירת מגבעות אלה ש הפכו
מגבעות לחובה לדיפלומטים ולאנשי
עסק מבוססים.
גליון 829, 10 בספטמבר 1953, עמוד 13
האחת היתד, צעירה, בעלת שיער
שחור ועמים ירוקות, יפהפיה מושלמת ואילו
השניה היתד, אשד, מבוגרת, בה שרדו סימנים
של יופי שחלף. הן דיברו גרמנית.
היו אלה סוראיה, מלכת איראן ואמה.
גליון 833, 8 באוקטובר 1953, עמוד 5
אחת הנבחנות קמה, שאלה את הבוחן אם מותר
,לה לענית בשפה הגרמנית, מאחר ״שישנם מאות אלפים
בארץ המדברים שפה זו.״ הבוחן הסכים.
גליון 837, 5 בנובמבר 1953, עמוד 7
.״
תולדות מתור המוזכרת המשו״דח
אותו אולם מרווח של ארמון הנשיא בר חובות,
ששימש בימי מלחמות העולם וה עצמאות
כמקלט מפני התקפות מן האויר,
מאכסן כיום עשרות ארגזי עץ ושבעה ארונות
פלדה ירוקים־כהים, בהם מרוכזים רוב המס־מכים,
המכתבים, התזכירים והפתקים שחיים
וייצמן כתב ב־ 78 שנות חייו, בשש הלשונות
(עברית, אידיש, רוסית׳ גרמנית, אנגלית,
צרפתית) בהן שלט.
ניירו תיו של הנשיא הראשון מקיפים כל :
(המשך בעמוד ) 10
גליון 836, 29 באוקטובר 1953, עמוד 15
.33 הפרק האחרון בספר ירמיהו;
.35 אות הקריאר* בשידורי ההגנה,
לאות תי״ו; •36 קרוב המשפחה של השושנה;
.38 סגן יו״ר הכנסת מטעם הציוני ם ה כלליים;
.39 חריף מוח; 40 היפוכו של אין;
.41 אחד מסניגורי משקט המחתרת הראשון
211
בצריפין 43ן, בספרדית; .44 שמו העברי
של וולדימיר ז׳בוטינסקי; •46 שמו הגרמני
של חיים כוהן; ,48 ראש התאחדות
האברים; .49 שמה הפרטי של משוררת ישראלית.
גליון 786, 20 בנובמבר 1952, עמוד 15
שמעון סאמט איש הארץ סיפר את הסיפור
הזה כדי להמשיל משל על התפעלותם
המקצועית של עתונאים הנוהגים, למשמע כל
ידיעה ישנה, לגלות התלהבות ותמהון כאילו
שמעו אותה בפעם הראשונה :״הם כמו גרמני
שיום אחד החל פתאום מתנפל על כל יהודי
שנקרה על דרכו.