חיפוש: מצרים
נמצאו 49,508 תוצאות (מציג 25,476 עד 25,500)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2130 (28 ביוני 1978), עמוד 29

אולם כבר למחרת היום הבינו כל חברי הוועדה, כי יש להמשיך את הדיון ולהגיע להחלטות. אחד מחברי הוועדה הדליף לעיתונים בצורה מסילפת את עמדותיהם של שניים מהחברים. … יתכן כי מעולם לא חזו כה רבים בעולם באירוע ספורטאי. וייתכן כי מעולם לא הוכח בצורה מיפלצתית יותר העיוות הבלתי־המוסרי של ספורט־הראווה הבינלאומי. … יש רק הבדל אחד בין השניים: בעוד שספיר פיתח את תורתו בתקופה של בניין ויצירה, כאשר היה צורך דחוף לקלוט מאות אלפי עולים מובטלים, ממשיך ארליך בשיטת ספיר בשעה של קיפאון כלכלי.
גליון 2165 (28 בפברואר 1979), עמוד 67

• הם השכיבוני על הריצפה. יצחק הוציא מכיסו אולר שווי צרי וחרץ חת כים עמוקים כפפות ת לי. אחר־כך הורה לי לדרוך על ערימת מלח. … ובכן, אדונים, לא מדוכר עוד ביללות אלא כיצירת שרירים. לא צריך למתוח ביקורת אלא לבנות. • מיתתנו אבנים תחת ש מש עופרת עד חמש אחר הצהריים. מעולם לא החזקתי מעדר וי די היפות וחלפנות שתתו־דם בצורה מחרידה. זיגפריד, גינ תר וחרמן השגיחו עלינו כשהם מעשנים לאקי פטרייק.
גליון 2168 (21 במרץ 1979), עמוד 13

עומר שונא משום־מה את יורם קניוק. ליורם קניוק זה לא צרין לחיות איכפת, בהיותו יוצר מחונן ודמות ציבורית הידועה היטב בארץ, אדם שאינו זקוק כלל לאישורו של רכילאי זה או אחר. … אבל קריים הוא, כמובן, ריבוני לחלוטין בהחלטותיו) .עומר מחזיר את שלמי־התודה שלו ל״פרוזה״ בצורה מביכה: הוא משתיק לחלוטין, או מבזה, את ״עיתון 77״ ,הרבעון המתחרה במידה ידועה ב״פרוזה״ .שום גיליון של ״עיתון 77״ איננו זוכה לסיקור הוגן אצל עומר. … מדוע כעסנותה של נמושה ניאו־כנע- נית (רטוש היה אומר שצריך לומר נמוש דווקא) וחכרת-התודה המסולפת שלה לקריים צריכות לפגום באמינותו של דיווח עיתונאי ז הבה נעשה לעומר חסד ונתייחס אליו כאל עיתו- נאי־רכילאי ותו״לו.
גליון 2167 (14 במרץ 1979), עמוד 8

באיזו ציניות ולעג ביטל את הצעתו של נשיא מצריים, אנוור אל- סאדאת, לחתום על הסכם־השלום בג׳בל מוסה שבסיני. הארס ממש נטף מפיו של בגין, כשדיבר על כך שעל ג׳בל מוסד. צריך לעלות על פרדות. הבוז ניכר גם בדבריו, כשהכתיב לסאדאת את תנאיו שלו למקום חתימת החוזה: בקאהיר בער בית ובירושלים בעברית. … עובדה היא, שדווקא התעקשותה של הממ שלה היא שגרמה לכך שגם ארצות־הברית וגם מצריים חזרו בהם מכמה תנאים שהציבו ״אולטימטיווית״ לישראל.
גליון 2176 (16 במאי 1979), עמוד 36

אולם אחרי מאורעות השנתיים האחרו נות, היה פרס צריך להיות זהיר יותר. לא פעם מוסתרים מאחרי המחוות הגראנדיו־זיות של בגין דברים אחרים. … אבל עכשיו זה גם מיפגע־ביטחוני ממדרגה ראשונה. לא צריך לח כות עד שיהיו עוד קורבנות בנפש.״ מעשים ומחדלים . … ״אנחנו ׳נמצאים עתה בשילטון, ולא יתכן שמי שהיה תועמלן המערך לפני הבחירות יהיה ה נשיא שלנו.״ אמר ניסים. היה זה ניסים שהכשיל בצורה כה חמורה את מי שהיה מנהיג מיפלגתו, רימלט, ושיכנע אותו לנ סות ולהתמודד עם נבון.
גליון 2182 (27 ביוני 1979), עמוד 40

בית־המישפט קבע, שהמקום נמצא בנקודה איסטרטגית חשובה מבחינה ביטחונית. ל צורך המי׳שפט נגד ההתנחלות בבית־אל ביקש חורי את חוות־דעתו המיקצועיית של ח״כ מאיר פעיל, שהוא אלוף־מישנה (מיל .).הח״כ מסר את חוות־דעתו, שטענה כי לאיזור אין כל חשיבות ביטחונית־איסטרטגית. … הדמטכ״ל ל שעבר הסכים לחוות את דעתו, והזמין את חורי לכנסת, שם מסר לו תצהיר שבו קבע, כי לדעתו אין צורך ביטחוני באלון- מורה וכי ההתנחלות אינה ׳מוסיפה מאומה לביטחונה של ישראל. … חמישה שופטים יצטרכו לשקול אית תצהירי האלופים ולהחליט אם יש צורך ביטחוני בהתנחלות זו. הם יוכלו — אם ירצו — לחקור את האלופים בעל־׳פה, דבר הנעשה רק לעתים רחוקות ׳מאד למי שמגיש ׳תצהיר בדיון כזה.
גליון 2161 (31 בינואר 1979), עמוד 8

המשבר הכספי אליו נקלע עיסקך, ישפיע בצורה קשה על מצבך הכספי האישי. בקשר לכך, היזהר מלעשות מעשים נמהרים, עליהם אתה עוד עלול להתחרט מאוחר יותר. … אבל אני באה לתבוע גם את עלבונו של קדישמן: מנשה קדישמן זכה לפני 20 שנה בפרס לפיסול של ביאנלת הצעירים בפאריס, הציג לאחר שנה ב״דוקו־מנטה״ המהוללת של קאסל (ולא חיכה עד שברזל ״יריץ״ אותו ב״דוקומנטה״ של .)1977 הוא הציג בהצלחה במוזיאונים חשובים כמוזיאון היהודי בניו־יורק, מוזיאון בקויפלד שבגרמניה ; ארבעה פסלים שלו נמצאים באוסף המוזיאון היוקרתי ביותר בעולם לפיסול מודרני — מוזיאון הירשהורן בוושינגטון. אולי צריך באמת לנזוף בקדישמן על שלא המתין לדריכת כוכבו של ברזל כדי להצליח בכל המעש והתיאוריה שברזל כה מיטיב להש תמש בהם? … התיאוריות שלו על אמנות חדישה הן יפות וטובות. הוא יודע לפגוש את מי שצריך ולהקשיב לדבריו. הוא יבנה מר זיאון פרטי ,״מוזיאון לכישלונות״ .מוזיאון של מוסד־של־איש־אחד, ויהפוך אותו ל הצלחה.
גליון 2038 (22 בספטמבר 1976), עמוד 29

#הכמיהה להחאנדות * דמה שאי־שם, בני׳בכי הילא־מודע הלאומי, קיימת ^ מגמה אפלה, הפורצת מדי פעם. זהו יצר של הרס־עצמי, שאיפה להתאבדות לאומית, הנמצאת במאבק פנימי מתמיד עם יצר הקיום הלאומי העצמי. … מצד אחד, אין כימעט עם בעולם שהחזיק מעמד תקופה כה ארוכה, תוך שמירת רציפותו ד,תרבותית־ד,רוחנית, למרות שינויים בלתי-פוסקים במהות ובצורה, במיבנה החברתי והתרבותי, כפי שעשה העם היהודי.
גליון 2038 (22 בספטמבר 1976), עמוד 46

אבל הבעייה היא הדרך, והגישה לעניין, אפילו שזה בעצם לא צריך להיות עניין מייוחד. ״אני אוהבת להיות מטופחת ומאופרת עד הרגע האחרון. … לפני ראשי האגודה עמדו שתי בעיות: האחת, למצוא מימון להפעלת הבית, והאחרת: כמה תושבים רעשניים מיפו טענו כי ״צריך להקים את המוסד בצפון תל־אביב.״ כעלהכית קנה. … אישים שונים תרמו שכיות־חמדה שנמצאו בביתם, בדרך־כלל מזכרות למיניהן. רב־אלוף צבי (״צ׳רה״) צור תרם פוחלץ של ראש נמר, אותו קיבל במתנה כאשר היה רמטכ״ל.
גליון 2093 (12 באוקטובר 1977), עמוד 48

דומה שהחלטות גורליות הופכות את האדם לחסר־ישע. מוסיף יאנפטר הלר: אולי לוסי היתה צרת־אופקים, ומתוך אותה צרות־אופקים בא המופת שלה. … יהדל דיהרישויהי *4לידיייי ר היוו פדה־סופרנו הסמאנטי צור אוטו־דה־פה׳ /וכן את סיומת הרשימה: ״המלבה״ד עמוס קינן״ .כאשר פנה קינן לברר את סיבת ההשמטה, שנראתה לו כמכוונת, השיב לו מלבה״ד (המביא לבית־הדפוס) של ״עמוד פתיח״ ,זיפי סתווי, המשמש גם כעורך־סיפרותי של היומון, מדור שבו ראתה אור כתבתו של מוקד שעוררה את קינן לחבר פארודיה זו: ״נראה שהמגיהים השמיטו זאת״ .אלא ש־ציפורי־שיר המצייצות בתל־אביב, מספ רות שלא היתד, זאת יד־הגורל • מחזהו של יהושע סובול (מחזאי השנה) ליל־העשרים, עומד להיות מופק בארצות־ד,ב רית, במיסגרת חגיגות 30 שנה למדינת־ישראל.
גליון 2095 (26 באוקטובר 1977), עמוד 26

״מותר לשנאותו״ .כתב הרב-הגאון בעל־הזקן, משיחם של אנשי ארץ־ישראל השלמה : ״נזדעזעתי לראות דברי־הנבלה של אותו החצוף( ,אשר לפי דברי חז״ל (במסכת תענית צדף ד) מותר לקרורתו רשע ומותר לשנאותו( ,ובפירש״י שם אע״ג דכ־תיב ואהבת לרעך כמוך, והרי זה יוצא מהכלל) ,אשר ביזה ברבים בשעתו מרן אבא הרב זצ״ל, ואשר לפיכך הרב ר׳ איסר זלמן מלצר זצ״ל עזב בית־הכנסת הזה, ואשר הוא כמו נציג של אנשי ה־ ״אגודה״ הידועה, שהם כיבו אורו־של- עולם, שפכו דמיו וקיצרו חייו של מרן אבא הרב זצ״ל, אשר אמר על ״מנהיגם״ הידוע כי הארץ תקיא אותו, וזה נתקיים במלואו בצאת נשמתו בחוץ־לארץ בדרך נסיעתו בשליחות ה״אגודה״ ובצילו של אותו־האיש הידוע, הנקרא בדברי חז״ל (גיטין נ״ז) פושע־ישראל, שעשאוהו נכרים עבודה־זרה, כלשון קדשו של אדמו״ר הרב זצ״ל. … חודשיים יש קצת כסף מקבלים מראש מועצה באו פקים׳ כסף נגמר — צריך לחפש עבודה.״ הוויאט־נאמים מסבירים בשפתם כי לא הביאו איתם כסף ממולדתם. … ידין החליט כי הוא נכנס לממשלה. היה צריך רק עוד לברר אם אמנם יקבל ידיו את התואר הנוסף של ממלא מקום ראש־ד,ממשלה בעת היעדרו.
גליון 2077 (22 ביוני 1977), עמוד 15

ד״ש בתוך הממשלה היתד. גורמת לבגין צרות אין־קץ. היומרות של ד״ש לא רק עיצבנו אותו, אלא גם הדאיגוהו. אילו היתד. ד״ש בקואליציה, היה בגין צריך להיאבק בממשלה על כל החלטה מהחל טותיו, על כל התנחלות, על כל אקט של סיפוח, על כיל מיבצע צבאי. … בגין רצה בהרכב זה, מפני שהוא מת אים בצורה הטובה ביותר ליעדיו. אין בו אף גורם מפריע אחד.
גליון 2077 (22 ביוני 1977), עמוד 57

דיבר ברומאנטיזציה, אלא ניגש בצורה מעמיקה לחיים שאותם הוא חי פה. הולך. … מצחיק שעד היום הם מתפארים בהישג של מעבר לגבולין כהישג האמנותי הגדול ״שלהם רבתי איתם בצורה קיצונית, ואפילו לא על מחזה שלי, ואז נסגרו עלי דלתות הבימה. … ״ ראיתי שיש שם חומר־נפץ. חומר תיאטראלי בצורה מד הימה• אחר־כך קראתי מחזות שנכתבו על שבתאי צבי.
גליון 2079 (6 ביולי 1977), עמוד 23

היד שהפילה את שילטונם הרעוע והכושל של נציגי ה״צכרים״ היתה ידו של סעדיה, הצעיר שנולד כמעבדה ושגדל בשכונת־עוני, כשהוא מנוכר וזר לתרבות הארצישראלית המפרפרת. תו צרת האר ץ ך דמה כי מעולם לא בוצע תהליך כר, 4מהפכני במחשבה כה מעטה כמו הבאת העלייה ההמונית ארצה, בסוף שנות ה־40׳ ובראשית שנות ה־50׳. … בין היהודים האלה יש רבים, שנהנו בארצות־מוצאם — מצריים, תוניסיה, מא־רוקו — מיחס טוב מצד הרוב, ושהיו שייכים למעמד העליון בארצות אלה. … חם שנאו את הסממנים האלה, שהזכירו להם את ה,״ותם שונים, וכך למדו לשנוא את הערבים. זוהי צורה של שיג־אר,־עצמית, שלא איפשרה להם להבין את העושר -והיופי -של השפה הערבית -את תיפארת התרבות הערבית של ימים עברו, המכונה כיום ״מיזרחית״ ,על -נועם הליכותיה ויחסי־האנוש שלה• בני ״עדות המיזרח״ למדו להתייחס אל עצמם כפי •טהתייחסו אליהם כני החברה האשכנזית השלטת.
גליון 2075 (8 ביוני 1977), עמוד 4

הצלתי יום־עבודה.״ את דעתו על השביתה הביע בצורה פחות מחוכמת :״אינני יודע כלום.״ ביותר בישוב * .תפוצתו לא הגיעה ל־5000 גליונות. … העיתון שסאמט החל לעבוד בו היה קטן, אם כי היה נפוץ ״העולם הזה 762 עיתונאי סאמט משה שרת אהב רוסיות שוקולד של חברת ליבר, ששילמה בצורה זו עבור מודעותיה בעיתון. סאמט לקח את השוקולד, ומכר לחנויות ולמכרים, וחי מן התמורה. … משך שנים עמד הארץ על סף פשיטת־רגל. העובדים יצרו קואופרטיב, וניסו לקיים את העיתון בעזרת נדבנים.
גליון 2075 (8 ביוני 1977), עמוד 32

אולם, תחת התנצלות יצאה ביום המחרת מהדורה שנייה של יתוש, שאליה צורף דף בו נאמר, בין השאר :״מערכת העיתון רואה בהחלטת האגודה ביזיון לרוח האדם, הפעלת כפייה דתית׳ צרות־עין, שימוש צר-אופק בסמכויות ...מערכת העיתון אינה מכירה בהחלטה! … ,ובמקום סנסציות מסוג, מכת הכינמת באוניברסיטת,׳ ודברים דומים, יהיה זה עיתון שיעסוק בענייני סטודנטים ללא מין, או הפרזות, ובצורה רצינית.״ אהרון אל־אור, העורך המפוטר, סטודנט שנה ראשונה לקולנוע ולתיאטרון, מזהיר, לעומתו :״עסקני הסטודנטים עלולים להיות מחד מנהיגי המדינה.
גליון 2125 (24 במאי 1978), עמוד 28

בארצות* ערב ,׳ושלא קיבלו תעודות־זהות של ה־מימשל. עתה יושמה יאותה יתקנה בצורה חדשה: המ״משיל החיל אותה גם על תו־שבי־הגדה היושבים בארצות־המערב. … הם גם ביקשו לשמוע מפי שימיעון פרס אם דבריה של גולדה משקפים את עמדת מיפלגת-יד,עיבודה. * בגין אמנם הציע להחזיר את כל סיני ל״ריבונות״ מצרית, אך לאחר מכן נסתבר כי הוא רוצה להשאיר את פיתחת־רפיח תחת כיבוש ישראלי מוסווה. … אולם כבר בתחילת השבוע החלה הירידה החזקה במניות הספקולאטיוויות. שערי מניות אלה הועלו בצורה מלאכותית, וכש״נגמר האוויר״ מבלי שציבור המשקיעים הצטרף לרכישות, החלה המפולת.
גליון 2126 (31 במאי 1978), עמוד 42

ביום ר השבוע יתקיים ביפאן טכס ש העלה שאלה: מי צריך להשיק את אוניי־תה של חברה ישראלית, השייכת לציבור? … עיתונות הו ס ת לקצץ הסקופ הגדוד ש? העיתוגאי, היה זה שהוא יצר בעצמו כל עיתונאי המכבד את עצמו רודף אחר סקופים. … כאשר שאלתי את אריק בנדר (אחד העורכים) אם מאמרי יראה אור, השיב, :עוד אנשים צריכים לקרוא את המאמר הזה.׳ כיוון שלדעתי אין אירגון סטונטים צריך לשמש שופר תעמולה של דיעות הסיעה השלטת בהסתד רות הסטודנטים, אלא עליו לשמש — בין השאר — במה למיגוון דיעות פולי טיות של סטודנטים, אבקשכם למחוק את שמי מרשימת חברי המערכת.״ ב ל ׳יל, פועלי ופדרי מדור זה הוא היחידי שהחל מזהיר, לפני שלושה שבועות, מפני ירידות שערים, וקרא לצאת מן הבורסה.
גליון 2085 (17 באוגוסט 1977), עמוד 17

לרגיל הוצאת הספר ערך גירעון מסיבה בקפה מעמון: ,אלא שהמקום היד. צר מלהכיל את כיל גיבורי הספר, ם אומרים אי והתחמקזאבזיג וס י נסק מ ג1־ ותה נססת ־הע יש ו ן * ואין וכנס נסך לחשבון תסגוד שד דאה ובין איך נ שבר ראש ביתי ר עורכו לשעבר של הצהרון מעריב, אריה (״צ׳יק״) דיסנצ׳יק, חושף בפרקי זכרונותיו האישיים, פרק ממסכת היחסים האישיים ־בין ראש בית״ר, זאב דבוטינסקי, לאשתו אנה מרקובנה, הלוא היא יוחנה דבוטינסקי. … ״ תהה אחד הישראלים ,״אילו הבנק כוואשינגטון נהג כזהירות — צריך היה לסרב לקבל ממך את ההמחאה״ .רק אז התחוור לי עד כמה היה ״הסיפור״ קרוב להיקטל, עד כמה יד המקרה מילאה בו תפקיד מרכזי לצד המקורות האלמוניים והטיפול העתונאי: למשפחת הבין היו בבנק שני חשבונות, אולם לא העליתי אפשרות זאת על הדעת. … ״אני מאמין, כי לא מעט ישראלים חשים שלא כנוח כעת העלאת השואה כנימוק בטחוני אקטואלי, ששום שבתר לכל ישראלי שגדל כארץ ושירת בכוחות־הביטחון וממלא את חובותיו הממלכתיים והלאומיים, בי כשום מקרה ובשום צורה לא תיתכן שואה כלפי עם ישראל וארצו, כיו אם בגבולות 1967 וכין בכל גבול אחר.
גליון 2087 (31 באוגוסט 1977), עמוד 31

קרה רות הלישכד, בדקה ומצאה כי אין לו צורך במזכירה, ולפני כמה שבועות הופ־סקר, עבודתה. המזכירות מבקשת גם לב דוק אם יש צורך באחזקה מלאה של מכונית יונהג לאבן על חשבון המיוסד. … חברי־כנסת אחרים, כדוגמת מנחם בגין, שמכוניתם הייתה בבעלות תנועת החרות, הקפיד להעביר את אחזקת הרכב לתנועה, וכך גם צריך לנהוג לפי דיני מס־החכנסה. מזכירות הלישכיה ביקשה לדעת אם אבא אבן העביר את אחזקת הרכב למוסד, ועד היום לא הצליחה לקבל ׳תשובה.
גליון 2149 (9 בנובמבר 1978), עמוד 43

יש לקוות כי הסרט השני בסידרה, המוקדש למצב הפיסי של בתי-הסוהר בארץ, לצפיפות ולאלימות, יהיה מע מיק יותר. הסרט הראשון היה ערוך בצורה מיקצועית ומצו־יינת בידיה של תמי גור. … בילי מכסה סיפור חטיפה, אולם מא מציה לדווח, תוך כדי שמירת הדיוק בדיווח, מביאים לכך שהיא איחרה את מועד מסירת הידיעה. הצרה של רוסי היא הפוכה — זריזותו באה על חשבון הדיוק.
גליון 2151 (22 בנובמבר 1978), עמוד 32

הוא הקים את האירגון הקנאי־דתי פדאי־אן איסלאם, הדומה בגישתו המדינית ל- אירגון האחים המוסלמיים במצריים. איר- גון זה החל בפעילות חבלנית, אך חוסל כליל לאחר שהמוסד־לביטחון של השאה, הקרוי שאבאק, השיג את רשימת הפעי לים שלו. … המלך נתן הוראה לעצרם, ואז החלו ה הפגנות לובשות צורה עממית, והשתתפו בהן, לראשונה, פועלים ופלאחים מכפרי הסביבה. … אשרף לא סבלה את נוכחותה של הנסי ובעיקר: ההתפתחות המהירה יצרה מתחים קיצוניים בין חדש וישן, בין המסורת כה המצרית, שהיתה צריכה ליהפך למל כה, והחלה חותרת נגדה, עד שלבסוף והקידמה, ואלה גרמו לכך שגם הקומו התגרש ממנה המלך הצעיר, בטענה שהיא ניסטים ושוחרי־הקידמה בקצה האחד, וגם יולדת רק בנות, והוא זקוק ליורש־הכתר.
גליון 2356 (27 באוקטובר 1982), עמוד 53

ושבוע ימים אותו בילד, דובין, במחיצת גופה של פאני, מביאים אותו לתחושה : ״עכשיו היטיב להכין את לזרנם, את דת המיניות שלו: אמונה כדם, ככשר, שהם חסמים מן השכל מערכת־יחסים זו עם פאני מביאה את דובין לתרגם זאת לביוגרפיה שלו על לורנס :״עדיין מ תב היה על לורנס ופרידה כעת מטעם האיטי כיכשת אירופה, אחרי שכחתו יחד; עלי אהבתם המעמיקה והולכת ומאוחר יותר, מציין המחבר :״פתיכת הביוגרפיה התנהלה היטב מתם, בהתחשב כעובדה שפאני, יצור מיני מושלם יותר *?ני צ׳טרלי, קיננה בטהשמתיו, רככה כמכשפה על כל מישפט שכתב...״ הרפתקות אלה של רובין אינן נעלמות מעיניה של קיטי, אשתו :״כשהכאת את טישזזקי המין האלה כ שמל ששאגסה אותם איתר, אני מוכנה להתערב שהיחד; לד אז כתורה ומאוחר יותר מגלה קיטי לרובין, כי היא יודעת במי מדובר :״הרגשתי שאתה מתעורר לחיים כשהיא היתד ככית, באותו קיץ שעבדה כאן...״ פאני, שזכתה בירושה, באה להתגורר בבית קרוב לביתו של דובין, ויחד עם זאת היא מבשרת לו :״אני לא חושכת שכדאי שאני אמשיך לשכב אונן כמו קוותם, וי־ליאם, אני צריכה לחיות את החיים שלי...״ ועד מהרה עובר רובין את יכולת השליטה העצמית שלו, זהופך מציצן. … אתה שריגלת אחרינו אמש ניסיון־פרידה מסתיים ב* ״הם נאבקו במיטתה הצרה, היא עם צעי־רותח ; הוא עם תחבולותיו.
גליון 2356 (27 באוקטובר 1982), עמוד 65

• הכוונה היתה לבנו ת כביש ארבע מכלולי ל שארם־אד־ שייך׳ לסקופ ומחפש לראות אם אני עושה איפה ואיפה, או שאני אעשה לו פרוטקציה? הצדק צריו להעשות, לא רק להראות, אז כל מי שנפגע מהצדק, חושב שאני מתחשבן איתו, נוקם בו. … אורי גולדשטיין עשה עוול לאילת, הוא הראה את העיר ג צורה מעוותת. • אתה מתכוון לומר, שלא ד-תה כאן בעייוה עם פועלים ערכיים, שזו גוזמה שד כתב־טל־וויזיה* יודעת ששוטר דרוזי גרם לפרשת הערבים. … • המישמרה לא ניצלה א ת הי מיקרה הזה כדי להתעמר בערבים* +אם כך אתה צריך להרוס א ת כד שכונת ״כנה ביתך״ ,כולל א ת הווילה הפר טי ת שלך.
גליון 2355 (20 באוקטובר 1982), עמוד 56

מאיר, זלנלו א ח ופינחס ספיר כיו החיי לים, היו אשד והעומדים מאחוריו מרהיבים עוז להוציא לאור חיבור המטיח האש־ מסרה חו ל ״ספרות ההתנגדות״ ההתנגדות, נתקלה כבר ב־ 1969 בביקורת שבראשה ניצב המבקר המצרי-קופטי גא לי שוכרי, שכינה את יצירתם של ה סופרים והמשוררים הישראליים הערביים כשירת האופוזיציה (שער אל־מעארדה), בעוד שאת השם ״שירת ההתנגדות״ הוא שומר לשירתם של משוררים פלסטיניים החיים מחוץ לתחומי הקו הירוק כגון פדואה טוקאן. … מבקרי הספרות והשירה בארצות ערב ממשיכים לראות בספרות הערבית בישראל ״מופת לעמידה לאומית נאד, בפני העריצות הציונית.״ יחד עם זאת, אין ספק, שקיים דמיון רב בין משורריה וסופריה הערביים של ישראל לסופרי ולמשוררי דור הפלמ״ח, שהיו מגוייסים לרעיונות דומים, אם כי מהצד האחר של מסך ה חול, כהגדרה שאותה מצטט גדעון שילה מד״ר אל־קט :״אופיר של החוויה הלאו מית כופה עליו (המשורר) מספר ביטויים כעלי משמעות והשראה, הקשורים הדו קות באותה חוויה אד) ההיגררות אח ריהם כלי חזון הופכת אותם, לרוב, לקלישאות המפתות את המשורר להסתפק כהן, מכלי לתת ביטוי אמנותי לרגשותיו (...וכד) הם מאבדים כסופו של דבר את משמעותם ויכולת ההשראה שלהם.״ מעבר לביקורת, שלעיתים היא ענ יינית ולעיתים פחות, מתבהרת תמונה, ש הביאה את היוצרים והמבקרים שבמדי נות ערב, ללמוד ממשורריה וסופריה ה ערביים של ישראל, כפי שמצוטט המ שורר דאדקכאני, בשירו אל משוררי הארץ הכבושה: אנו לומדים מכם זה שנים אנו המשוררים המוכסים אנו לומדים מכם איד ראית יש לה צורה של סכין כי אצלנו מתו המשוררים ומתח השירה ומה נספר לכם ארו כים? … העולם הזה חזר, ציין, פירט והבהיר זאת, במהלך המאבקים זזפולי־טיים שחוללו רעידת־אדמה פוליטית במ־פא״י בראשית שנות ה־ ,60 וזאת מבלי ש־איסר הראל, הקורא לסיפרו ״הניתוח ה־מוסמר והממצה של ׳פרשת ל מן׳,״ אינו טורח להזכיר זאת, בצורה זו או אחרת. אין ספק שאיסר הראל נתון כיום באו בססיה של טיהור שמו, באותה פרשה, אלא שסיפרו אינו מחדש דבר, אלא מוסיף ער פל רב על מעט האור שהוטל על פרשת לבון במהלך השנים האחרונות. * איסר הראל — קם איש על אחיו!