חיפוש: מצרים
נמצאו 49,508 תוצאות (מציג 31,301 עד 31,325)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2713 (30 באוגוסט 1989), עמוד 45

פולי, אני חושב שאתה קצת, נו, אהמ, קצת בעבדה, לא? תשמע, יא־איגנוראנט. הוא היה צריך להגיד הארמון בבעבדה, לא בעבדה. זה שר החינוך אשם. … ואם השמאל לא מסוגל אפילו להעמיד סרט כמו שצריך — מיומנות החביבה עליו, מישהו עוד חושב שהם יכולים לנהל מדינה ביום בו ניסו להקרין את הסרט שבמרכזו סיפור על שני מילואימניקים המשלשלים ערבי בחבל לתוך באר מים, חולץ החטוף שאול משעני לי ד טול כרם.
גליון 2712 (23 באוגוסט 1989), עמוד 12

כך יכלו צופי״הטלוויזיה לחזות בשתי כתבות, בזו אחר זו. באחת מהן דיווח אהוד יערי בצורה אובייקטיבית על הקרבות וסיבותיהן, תוך ציון העובדה שאינה נתונה בספק, שהסיבוב הנוכחי נפתח בהתקפת השליט הנוצרי, הגנרל מישל עאון, על נמלי המוסלמים, אחרי שקיבל כמויות גדולות של נשק מעיראק, אויבתה של סוריה. … יוסי ביילין, סגן־שר האוצר, אמר לכתבים :״מרינת־ישראל צריכה להתרגל לחיות עם מיספרי אבטלה גבוהים. מיספר המובטלים לא יירד בקרוב. צריך לשאוף לאבטלה ברמת מינימום של ^6־ ,7*.כי לפחות מזה קשה יהיה להגיע״.
גליון 2711 (16 באוגוסט 1989), עמוד 21

דברים משתנים (דיזננוף, ארצות־הברית) — דון אמיצ׳י כסנדלר המוכן לקבל על עצמו רצח שלא ביצע תמורת תשלום נאות, וג׳ו מאנטניה כשוליית־גאנגסטרים שצריך להבטיח כי הסנדלר יקיים את הבטחתו, בקומדיית פשע משעשעת של דייויד (בית ההימורים) מאמט. * * מיסטיק פיצה(ריזננוף, ארצות־הבריח, מוצג נם בירושלים ובחיפה) — תרגיל למתבגרות. … ולהבדיל מן הסרט הקודם, שצו הכריזה ברי־ רבקה דה־מורניי: הפגנתיות מיותרת ג׳יט בארדו מילחמה על המוסכמות, והצהירה על נשיותה המופגנת והמשוחררת ממעצורים נפשיים, היום אץ שום צורך בהכרזות מן הסוג זה. להיפך, השימוש המופגן במיניות נשית נח שב לחולשה.
גליון 2710 (9 באוגוסט 1989), עמוד 45

ואם יש סיכוי לא רק לשחרור החיילים הישראלים — אלא גם לשחרור בני הערובה — והוא כלל לא ברור עדיין — הרי רק המבצע הישראלי והמדיניות שננקטה בעקבותיו, הם שיצרו אותו. אם יצליח התהליך — ייזכר המבצע כהיסטורי. … שר הבטחון רבץ, נראה היחידי מתוך השלושה, שכללו גם את יצחק שמיר ומשה ארנס, שהבין מה בדיוק מתרחש ומה צריך לעשות. השניים כאילו דירו אחריו בהצהרות (חלק ב) ^ יו כאלה, גם שרים ובמיוחד דוברי \ 1השמאל שמיהרו להבטיח ש״אין קשר בין המבצע לבין המשך התהליך המדיני בשטחים״ .אבל הקשר קיים.
גליון 2700 (31 במאי 1989), עמוד 8

נוסף על כך, והחשוב מכל — יש תמימות־דיעים בשתי התנועות שארץ־ישראל השלמה נתונה בסכנה, והן מבטיחות קיץ לוהט של פעילות נמרצת נגד שמיר, רבין ותוכניתם המדינית. האיום הנוראי. צרכן־התיקשורת הישראלי יכול היה לקבל את הרושם כאילו נמצאת ישראל בעימות נורא עם סוריה לגבי לבנון. … אילו היתה ממשלת־ישראל מעוניינת בשלום, היא היתה מקדמת את תוצאות הפיסגה בתרועות־חצוצרה. כי בקזבלנקה קרו הדברי הבאים: • מצריים חזרה ברוב כבוד למרכז העולם הערבי, מבלי שנדרשה לבטל את חוזה־השלום עם ישראל.
גליון 2695 (24 באפריל 1989), עמוד 7

אולם הן נראו כעניין פנימי, מוגבל וחולף (ראה מיסנרוז) שאינו שונה במהותו ממהו־מות־הרעב שהיו בתקופות שונות במצריים, באלג׳יריה ובמקומות אחרים, וגם בשכונות מסויימות בלונדון ובערי ארצות־הברית. … פוליטיקאים אמריקאיים, שלא היו מעזים בעבר להשמיע אף מילה קלה אחת של ביקורת כלפי ישראל, מתבטאים עתה בצורה בוטה, ואף מאיימים בפעם הראשונה בקיצוץ הסיוע לישראל בעתיד.
גליון 2709 (2 באוגוסט 1989), עמוד 30

אחת הדוגמות המובהקות ביותר למי שאבד ולא נשתכח, המוכרת לי בספרות ובאמנות הישראלית של הדור־וחצי־הדור האחרונים, שבהם זכיתי לפעול, היא זו של יונתן רטוש, הלא הוא אוריאל שלח, הלא הוא יונתן היילפרין או הלפרין, הלא הוא ״אורי״ בפיהם של אשתו יוהנה־יוחנה וידידיו. ואולי, למען הדיוק, צריך לומר: הדוגמות המובהקות ביותר לאלה שאבדו ולא נשתכחו, מבני אותם רור־וחצי, הם יונתן רטוש ונתן אלתרמן ואלכסנדר פן. … מן האחרון הושפע, של ״הצופה לבית ישראל״ ונביא התוכחה אגב, השפעה ניכרת בימי שהותו בפאריס, שלו. ואף יצר ז׳אנר־ביניים שבין הזמני, כב־
גליון 2719 (8 באוקטובר 1989), עמוד 33

ל מ דק דקי ם במיתולוגיה של הסדרו ת המצו יירות, צריך להסביר שמדובר בהרפתקה מוק ד מ ת מאוד של הגיבור הנערץ, עוד לפני שנדבק לו עוזרו הנאמן, רובין, וללא אוסף הנבלים ה ציוריים, כמו ״אשת החתול״ או ״הפינגווין״ ,ש מופיעים מאוחר יותר. … הוא מצליח להיות בדיוק מה שהוא רוצה, מלו דרמה ים־תיכונית, המ שתלבת להפליא בין הסרטים המצריים שמוצגים מדי יום ו׳ בטלווי זיה.
גליון 2715 (13 בספטמבר 1989), עמוד 13

המונים הצטופפו מסביב למסלול הנחיתה. מאות רבות של מצלמות טלוויזיה יצרו חומה של מכשירים ומפעילים. באיחור של 30 דקות (״אלא מה? … בחודשים הראשונים אחרי הקמתה חזרו לאדמה הפלסטינית אלפי פעילים של אירגוני אשף,״ ותבעו את חלקם אחרי שנות המאבק. היה צורך לאייש אלפי מישרות בדרג המדיני, במנגנון הציבורי, בזרועות־הביטחון ובשרות־החוץ.
גליון 2718 (4 באוקטובר 1989), עמוד 44

השוני בין קבוצות אתניות, עמים ולאומים לא פחות בעל ערך מהמבנה המשותף. סופרים המבטאים תרבות מקומית בצורה שורשית ואותנטית, זר לא יבין אותם, אפילו בתרגום. … מטעם המפלגה הזו ע״מ להיפגש עם מנהיגי וכל צעדי בפנים נעשים בהוראות מיאסר ער־המפלגה הלאומית המצרית מתוך תקווה פאת וכמה ממנהיגי הארגון והם יודעים שמפגשנו יניב שיתוף פעולה הדוק.
גליון 2723 (8 בנובמבר 1989), עמוד 14

רק כאשר קמה זעקה ציבורית, רוככה ההחלטה לפי שעה. אך אחרי שהאלוף מרדכי גילה בצורה זו את תפיסתו האנושית והצבאית, ואחרי ששר־הביטחון נתן לו גיבוי מלא (כנראה בניגוד לדעת הרמטכ״ל, שאוגף כליל) ,אין עוד ספק לגבי חץ־הכיוון של המאורעות בשטח. … הכל סובב סביב הרכבת המישלחת הפלסטינית לשיחה בלתי־מחייבת בקאהיר, שבה ידובר על בחירות בשטחים הכבושים, שב־עיקבותן צריך להיפתח דיון על הסדר־ הביניים, שיוביל לדיון על מעמד־הקבע — וכו׳ וכו׳ .במיקרה הטוב ביותר: תכנית לכמה עשרות שנים.
גליון 2717 (27 בספטמבר 1989), עמוד 24

בשעתו השיג ממנחם בגין, באמצעות ידידים וקשרים, את ההיתר להקים מלון־ענק בטאבה, למרות שהיה ברור כי חבל זה יוחזר בסופו של דבר למצריים. אחרי שנכשל הניסיון המגוחך להפוך מלון להתנחלות, ולמנוע את החזרת המקום על־ידי ״קביעת עובדות בשטח״ ,זכה ״פפו״ בפיצויים ענקיים. … מעבר לרמתם המוסרית והאינטלקטואלית של מבקרי־העיתונות ורגישותם הנפשית, ראוי להצביע על משבר־האמון והסובלנות ההדדית בין עיתונות ישראלית, ההופכת ליותר ויותר מקומונית, לבין השירה — משבר שראשיתו עור בעשור הקודם. מה שהחזיק מעמד, ובצורה מופלאה כל־כך, במשך עשרות שנים, הולך בשנים אלה ופוחת ואובד, ולא רק באשמת צד זה או אחר.












