חיפוש: מצרים
נמצאו 49,508 תוצאות (מציג 35,126 עד 35,150)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2194 (19 בספטמבר 1979), עמוד 28
מאיר פעיל ואורי אבנרי, שולמית אלוני ויוסי שריד, ובצורה אחרת דויד גלאס ושמואל טולדאנו, מחו על מעשה הרמטכ״ל מצל דוכן־הכנסת. … הוא ניסח מיכתב אל 119 חברי־הכנסת האחרים, ובו תיאור מלא של הזוועה וספיחיה. * הרמטכ״ל אמר למראיין: הוא (הקצין) עמד יחידי, וללא עזרה, לפני סיטואציה קיצונית, שלדעתי היה בה כדי לאיים על חייו, ושיקול־הדעת שלו היה צריך להיות מהיר ביותר.״ תחילה, אך קיבל את הדעה שבהתחשב בנסיבות הזמן יש להסתפק בעונש של שמונה שנים.
גליון 2332 (12 במאי 1982), עמוד 38
אנשי אבו־גוש עזרו בשעתו ללח״י במאבקו (בין השאר עזרו לשחרר את גאולה כהן מן המעצר, אחרי שנפצעה בידי הבריטים), ורומק התייצב לימינם בשעת־צרתם. פתחנו ביחד במאבק- איתנים כדי לסכל את המזימה, ואכן הצלחנו. … כך נפגש בחשכת־לילה, על שפת־הים, עם יואל בראנד, שנועד להיות עד־התביעה. בצר לו פנה גם למשה סנה, שהיה אז בדרכו אל הקומוניזם, וביקש ממנו למצוא לו עדים מקרב עולי הונגרית.
גליון 2332 (12 במאי 1982), עמוד 39
אם כל זה לא שינה במאומה את הפרספק טיבה של אדם, לא גילה לו שום זוויות חדשות, לא הוסיף לו שום אבנים חדשות לתמונת-הפסיפס — הרי זה מעיד משהו על האיש. אני הייתי כוודאי כותב כיום בצורה שונה הרכה דברים שכתבתי אז, כימי הפרשה. … בראנד היה איש־מצפון, ואילו נאמר לו בצורה חד-משמעית שעליו לחזור, היה חוזר.
גליון 2332 (12 במאי 1982), עמוד 40
תחת לפרט את הדברים שקרו, הרחבתי את הדיבור על הדברים כפי שהם צריכים להיות, על הגישה שצריכה להיות לצר,״ל למוסר־המילחמה. אחרי הישיבה ירד דדו מיציע־המכובדים, שם ישב בחברת כל האלופים עטורי־ד,׳תהילה של המיל- חמה, לחץ את ידי ואמר :״תיארת בדיוק את צה״ל שאנחנו רוצים בו ! … הוא סיפר לי מה היה מצוי בתיקי המודיעין, בימים ובשעות הגורליים שלפני ה התקפה המצרית, מבלי ש הדברים הובאו לידיעתו, כרמטכ״ל.
גליון 2353 (6 באוקטובר 1982), עמוד 42
• מדוע כתבת אה המחזה הזה, שבוודאי יעורר פולמוס? איזה צורך היה לך להציג אה כני הדור שלנו כיוצאים מהארץ או כיוצאים מדעהם? … לא מריחים מכשירי־הקשר שלנו שומעים פרפר באצטבה, ולא פוגרום במרחק של מאתיים מטר ! אולי באמת אין צורך בוועדת״חקירה. זה ברור מדי. אולי באמת מוטב להקים ועדת־חקירה שתבדוק כיצד גדמין: טלנוה בר.
גליון 2355 (20 באוקטובר 1982), עמוד 19
מצד אחד׳ טוענת התעמולה הרשמית שלנו, שאת הפליטים הפלסטינים צריך ליישב בארצות שבהן הם נמצאים ולא להחזירם לשום מקום בתחומי ארץ־ישראל השלמה. … אין זו הרגשה נעימה להיווכח שהוא מילא כסך הכל תפקיד של כלכ״ציד, המכריח את השועלים לעבר הציידים. (אפשר לנסח זאת בצורה יותר בוטה, ולהמשיל את שרון לכלב משוגע, שבו מאיימת אמריקה על הקליינטים.
גליון 2298 (16 בספטמבר 1981), עמוד 37
איני רוצה להכניס לחדר־המיטות שלי אנשים בעלי הופעה מרגיזה. אין צורך ביופי. יש גבר יפה, אך בלתי־נעים, ויש אשה נעימה, שאינה יפה דווקא. … בבואה לקרוא ידיעה פיקאנטית, היא לובשת הבעת-פנים אחרת ומשנה את אורח־הדיבור שלה בצורה המוציאה אותי מן הכלים. אך איש אינו מושלם, וגם אשד, לא.
גליון 2298 (16 בספטמבר 1981), עמוד 38
האפשרויות אינן מוגבלות. אם החברה הישראלית מחליטה שזהו צורך חיוני, ואין בילעדיו — יש לעשות זאת. … המוצר הוא אותו המוצר׳ וה מסר הוא אותו מסר. אך יש הכדל ככיר. אין צורך בקריאת הסיפרות המיקצועית, כגון ספריו המהפכניים של מארשל מק-לוהאן, חלוץ המחשבה על התיקשורת ההמונית, כדי לעמוד על הבדל זה.
גליון 2298 (16 בספטמבר 1981), עמוד 69
הם כמעט ואינם לומדים דבר. בתי־כפר עלובים, אופקים צרים...״ במיכתב מיולי ,1936 מתייחס צווייג לראשונה לקונפליקט היהודי־ערבי, והוא כותב לפרויד :״אני נתקף באי־שקט נוכח העובדה, שעם כל עבודת השיקום שנעשית כאן, כמה עקרונות בסיסיים ננטשו אפילו יותר מכפי שחשבתי. אני מודאג להיווכח, כמה מעט נעשה כדי לטפח שיתוף פעולה יהודי־ערבי, דבר שצריך להיות ברור לכל אדם בר־דעת. שאיפות וחלומות־כוה מודעים ולא־מוד־עים, עשו את הדבר שאין לו תחליף לבלתי־אפשרי: ויתורים הדדיים בתוך טריטוריה שאנחנו גרים בה בשותפות...״ שנתיים מאוחר ייותר, כותב צווייג ל־פרויד, מיכתב, המציג תמונה מזעזעת מארץ־ישראל :״אתמול נזרקה פצצה לשוק ערבי, ביום שישי, בדיוק בזמן שהרחובות הומים במיוחד מהכפריים ה באים לעריכת קניות, אנשים שממילא מדוכאים על־ידי טירוריסטים.
גליון 2245 (10 בספטמבר 1980), עמוד 29
.״ זה היה סדר העולם, והוא היה מובן — אולי בתת־הכרה, אולי בצורה מעורפלת — לנערה שצעדה במדי- בית״ר ברחוב המלך ג׳ורג׳ ,כשהיא מרגישה במבטי הבוז והזילזול של עוברי־האורח. … קיימת מאז .1939 עם פרוץ מילחמת־העולם השנייה, החליט זאב ז׳בוטינסקי כי המערכה נגד היטלר קודמת לכך צורך אחר, ביגלל הסכנה הנוראה הנשקפת ליהודים באירופה.
גליון 2221 (26 במרץ 1980), עמוד 55
ההצעה אומרת כי יש לאפשר לרוב האוכלוסיה למלא טופס אחיד ופשוט, שיהיה לשימוש בעלי הכנסות נמוכות, וישמש בסיס להחלטה אם יש צורך בהמשך הטיפול. רואי־החשבון מציעים לתת לבעלי הכנסות גדולות שנה להגשת הצהרות-ההון, מכיוון שהשגת כל האישורים תארך יותר משלושה החודשים שהציע האוצר. … הוא מציע ללוות את הצהרות ההון הכלליות ברישום תכולת הכספות, ולא לפטור איש מחובת הצ- הרות־ההון. הוא סבור כי היה צריך לנצל את החלפת-הכסף לגביית מס-הון- נטו.
גליון 2282 (27 במאי 1981), עמוד 94
לא נקים שחנה צופי, לא נטה אוהל ולא נפגין את כוחנו קבל עם ועדה• בגיטו צר, באפלת, השכונה היהודית׳ ,בימי גסיסה ואבדת, טמיעה וכישלון לבני עמנו, חל חג הנוער והמרד — ל״ג בעומר. … אחר כך הוא עובר ״ועתה מת הים. נתייתם כפו / .מבצרו הרום ; / רק נדבכי חרבות, אבני המעמסה של ח.נ.
גליון 2284 (10 ביוני 1981), עמוד 20
הם ביקשו ממני לרדת מהמכונית, בדקו את המכונית ואת ארגז ה־מיטען, וערכו חיפוש מדוקדק על גופי. ביתו של השייח׳ ג׳אבר דומה לסיב־צר. ליד הבית חונים שני ג׳יפים צבאיים. … כשחזר ה־ ׳שייח׳ ג׳אבר לחדר הוא היה לביוש בבגדים חגיגיים יותר .״יש לי אורחים, הייתי צריך להתלבש יפה.״ ג׳אבר נאם באוזני הנכבדים במשך חמש דקות.
גליון 2278 (29 באפריל 1981), עמוד 33
רק כאשר יודעים זאת, ניתן בכלל להתווכח על השאלה מדוע אמר, מה היתה הכוונה, וכיצד צרייך הדבר להשפיע על הש קפותיהם של חסידי ארץ־ישראל השלמה הפלסטינית האופציה וחסידי מכאן מכאן. … הרי אי־אפשר לחוקק חוק המחייב את העיתונאי לכתוב את האמת, גם אילו ניתן היה לקבוע בחוק מה זאת אמת. אפשר וצריך לחנך את הציבור לק רוא עיתונים באופן ביקורתי ולפתח בו מודעות של צרכני־תיקשורת — אך זהו תהליך ארוך.
גליון 2412 (23 בנובמבר 1983), עמוד 63
כמרנה משומנת״, 1 1בעולם הכדורגל, מכוון לקבוצה בקנדד־מידה עולמי, הפועלת בצורה מדוייקת. ושהכל רופק אצלה. כך הגדיר הכדורגלן אלי יאני את הקבוצה הגרמנית בראיון שנתן השבוע לאחר מכונה ההגדרה העיתונים. … מתחנת־המישטרה נסעתי לבית- האירגונים נותני המילגות, ומדוע היה בעוד שאנחנו עומדים ומדברים, החולים הדסה, שיטפלו בי. הם ניקו לי צורך לפרסם בנפרד הודעה לדוברות־באו פיתאום ארבעה בחורים ובחורה, את הדם מן הראש ושלחו אותי ערבית.
גליון 2423 (8 בפברואר 1984), עמוד 30
אני מבינה שאי־אפשר להחזיר את המצב לאחור, אבל צריך לתת לפליטים אפשרות לחזור, לתת להם זכויות, הרי רובם לא היו חוזרים ממילא. … אני יודעת שחלק מהם הגיעו אל מערכות העיתונים ואמרו להם שלא יפרסמו מילה טובה על הסרט, כי הוא אנטישמי וצריך להרוג אותו. • לאור היכרותי עם אמצעי התיקשורת הצרפתיים, ביהוד השמאליים שבהם, המצדדים מאוד באש׳׳ף ומתנגדים מאוד לישראל, קצת קשה לי להבין איך קרה דבר כזה.
גליון 2444 (4 ביולי 1984), עמוד 17
ההתקפה שלהם בשי -נערך למאבק המכריע על דורי־התעמולה בטלוויזיה על שר־האו־ הנהגת מיפלגת-העבודה. צר־לשעבר, יורם ארידור, היתה מוצלחת, והאפילה במידה רבה על הרושם העגום שעשו שידורים קודמים. … הקהל באולם הגדול התחיל להתפזר, כשאנשיו של כהנא מחפשים כל מי שנוכח בעשרות כינוסי־פעילים בכל רחבי הארץ חזר משם כשהוא מצוייר במסקנה נחרצת אחת: הלוך־הרוח בקירבם הוא ניצי, לעיתים אף ניצי-קיצוני .״את יוסי שריד צריך להחביא לא רק מהמתלבטים בינינו ובין הליכוד, אלא גם מרוב פעילי מיפלגת העבודה,״ אמר להעולם הזה חבר מרכזי בסיעת־המערד בכנסת.
גליון 2443 (27 ביוני 1984), עמוד 18
״ אין מסבירים מדוע הוא(או היא) מצביעים: הסיבה, כנראה, כל־כך טריוויאלית, לדעת מטה- ההסברה של הליכוד, עד שאין צורך לפרט אותה. בשבוע שעבר התכנסו פורומים שונים במצודת זאב (שרי הליכוד התכנסו כמרי יום ו׳ ב־ <09.00 והביעו את ״אי־שביעות רצונם״ מקו־ההסברה של הליכוד. … ״ *7/777/* 7777 א־פרופו מכונת־ההסברה המשומנת של הליכוד, המשלחת את מצלמותיה־מסרטותיה אחר השרים באשר ילכו, מתעוררת השאלה: האם צריך לבקש את אישורם של עובדי מיפעל, למשל שאיתם נפגש המצטלם־התורן מחבורת הממשלה, כדי לכלול אותם במישדרי־הבחירות של הליכוד (או של כל מפלגה אחרת)?
גליון 2437 (16 במאי 1984), עמוד 8
הרשימה לכנסת מזכירה את האוטובוסים בקאהיר, בירת מצריים. מי שאינו מצליח למצוא מקום, נתלה איכשהו על דפנות הרכב, ומקווה להגיע ליעדו בשלום. … עדייו לא נמצאה בארץ שיטה לסקור את דעת־הקהל בצורה הלוקחת בחשבון את כל תהפוכות המצב הישראלי.
גליון 2419 (11 בינואר 1984), עמוד 63
. ~ השיטה הזו קיימת כבר 3500 שנה. אביו הרוחני של משה רבנו, פרעה המצרי, שינה את הדת המצרית והפך אותה למונותיאיסטית.
גליון 2419 (11 בינואר 1984), עמוד 65
רק שרפתי את זה. אני יודעי אמרו לי שצריך לשרוף. שרפתי. רק החומר נשרף, ואז ביטון שם החומר בתוך הסיגריה. … בפנים היה הרכבת התורכית כיצד מבלים עם צברית וכיצד נוהגים בתל-אביב כאשר חיים וייצמן, הנשיא הראשון, נשאל אם צריך להיות מטורף כדי להיות ציוני, השיב :״זה לא חיוני, אבל זה עוזר!
גליון 2420 (18 בינואר 1984), עמוד 10
לפתע הפסיק יו״ר מועצודהמנהלים את הדיון הרוגע, טפח בידו על השולחן ופנה בקול חמור אל אחד המנהלים הצעירים, כוכב עולה במערכות הבנק. .תגיר ׳,הזדעף לעבר המנהל. ,אתה יורע, שאתה צריך להסתפר?״ המנהל העביר את ידו על פדחתו, בדק את ציציות שערותיו בעורפו והינהן במבוכה. .אתה צודק, אני צריף להסתפר.״ .אז תלך להסתפר,״ אמר לו לוינסון, בהרימו את קולו באוקטבה אחת. .בסדר,״ היתה התגובה. .אחרי הצהריים אלר להסתפר.״ .עכשיו, עכשיה״ קרא לוינסון. .צא להסתפר מייד! … לפי גירסה ב׳ ,היתה העליה במיקרה, ובצורה בלתי־משוערת. מנהלי״החברה ערכו פגישה שיגרתית בקליפורניה, וניצלו אותה למיבצע של קידום ויחסי־ציבור.
גליון 2421 (25 בינואר 1984), עמוד 45
תפקידו הוא למנוע פיגועים, והוא עושה זאת בשיטות המקובלות עליו — בלי אלימות, אם אפשר; תור שימוש באלימות, אם יש צורר• הוא נוקשה, קשוח, צר־אופק, ערום, דבק־במשימה. לגבי רוב־רובם של הצופים הישראליים זוהי מציאות בלתי־מוכרת, רחוקה מתודעתם. … גם בנפשו שלו קיימת הדילמה המטרידה את העולם כולו בגישתו לסיכסוך זה: האהדה הטיבעית לצר המדוכא, הפלסטיני, וההבנה למניעיו של הצד החזק, הישראלי, שאינו דומה לשילטון־דיכוי שיגרתי.
גליון 2421 (25 בינואר 1984), עמוד 55
על כן היה זה מפתיע ומלבב לראות את נשיא בית־המישפט העליון, ראש המערכת השיפוטית, נוהג בצורה ידידותית ובלתי־מתנשאת בכל אחד מעורכי-הדין. … עד היום נוהגים שופטים רבים לכתוב במו ידיהם את הפרוטוקול, והדבר גורם להארכת הדיון, ולכך שקריאת הפרוטוקול היא לפעמים כמעט בלתי־אפשרית בגלל כתב־ידו של השופט. .מזל הוא שאני יושב בבית־המישפט העליון, ואין אחרי ולא כלום, שכן אילו היו צריכים לערער על פיסקי־הדין שלי, אוי ואבוי למי שהיה צריך לקרוא את כתב־ידיף חייך השופט. השיטה החדשה, שאותה מנסים כבר כמה שופטי״שלום בירושלים, היא הכתבת הפרוטוקול לתוך מכשיר הקלטה קטן ובלתי־יקר, שהם אוחזים בידם.
גליון 2310 (9 בדצמבר 1981), עמוד 37
״מיזבר־ההכנה״ אינו אלא עלה נידף כרוח. 1 1 1 ^ רצל, ז׳ בו טינ ס קי וויי צ מן יצרו את הגישה. בו! י גוריון יישם אותה במציאות המדינה החדשה. … משום כך נטוש כיום הוויכוח כולו על עניינים טכניים. האם היה צורך בנייר זה? האם היו צריכים לחתום עליו, או לשנות את ניסוחו, או להשמיט ממנו שתי מילים, או להוסיף בו שלוש.
