חיפוש: מצרים
נמצאו 49,508 תוצאות (מציג 38,151 עד 38,175)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2540 (7 במאי 1986), עמוד 31
אני מרוצה מן העובדה שהסרט מאפשר לי להתבטא בצורה זאת אבל חייב לומר שבזמן עשייתו, החל בכתיבת התסריט דרך בימויו ועד להשלמתו, לא חשבתי במונחים כאלה. … שהרי אין מדובר בתגלית־סיפרותית מרעישה, המצדיקה כיסוי תיקשורתי מאסיבי, וגם הציבור, הנמען העיקרי של קרנבאל זה, אינו מורכב, אחרי הכל, רק מבהמות מלחכות תיקשורת. מותר וצריך להאמין כי עדיין נותרו קוראי־סיפרות רגישים המרימים גבה ושואלים שאלות.
גליון 2541 (13 במאי 1986), עמוד 31
כיום ידוע(או נודע) ,שלא כל הנוצץ הוא ברום: שאלטורה ״שאל״ (אם תרצו: גנב) רבים מהפיתרונות הטכניים שלו ממכוניות של קודמיו ויריביו, וכי האסתטיקה של המכוניות החלקות־למישעי שלו חיפתה על חסרונות מיכאניים ואף גרמה צרות צרורות למכונאים שעסקו בתיקונן. בפרספקטיבה היסטורית ראוי גם לציין, שבוגאטי חדר לשוק המכוניות בסביבות .1900 כלומר, בזמן שמרבית ההמצאות הטכניות הכרוכות במכונה החדשה כבר הומצאו(בידי אחרים) .עם זאת מסכימים הכל שמי שראה פעם בוגאטי — והישווה אותה עם מודל של פורה מאותן שנים, לדוגמה — לא ישכח לא את הרושם ולא את ההבדל. … האם לא היה זה גם גורלה של איזאדורה דאנקן, לולא נספתה בצורה טראגית כל־כך בגיל יופי הולך ויופי בא.
גליון 2571 (10 בדצמבר 1986), עמוד 31
בכלל, האם ידוע לכם כמה פעמים משתתפים אותם אנשים (למשל, ריאקציונרים נודעים־ בשערים מאוניברסיטת בר־אילן ואנשי שלומם) בוועדות הפרסים למיניהם, או שבחורציק בעל השם הגראנדיוזי אורציון ברתנא — אור מועט ותנא לא גדול, האמינו לי — אדם שלא יצר מימיו דף אחד הראוי לאכילת כלב — כבר נבחר, בגילו, להיות שופט לפרס ביאליק, ועוד לשתי קאדנציות. … שהרי כך מתאר שלום כהן ,״הקפטן הכי צעיר בצי הסוחר הישראלי״ ,את פרידתו מהפליטים לאחר שהסגיר אותם לידי אנשי סירת־המישטרה של ארצם: ״כשראיתי אותם מתרחקים, הרגשתי צורך להצדיע להם ולנופף להם לשלום. ביקשתי להשמיע שלוש צפירות ממושכות.
גליון 2537 (16 באפריל 1986), עמוד 30
כבר הזכרתי: סופוקלס והומרוס, הלדרלין והערות שוליים מתורגמות של ויליאם בלייק להרצאותיו של ״סיר״ (סר) יהושע ריינולדס וכיוצא בזה מיני צרות בגן״עדן: תל־אגיב של אפטר־שייב משובחים. … ואפילו אם נוסיף לשני הספרים הנזכרים גם אלתרמן ו/או פרס נובל ״.שימו לב לדיוקן של את ״שירי מכות מצריים 1944 הדק מן הדק, מילים: מישפחה חשובה לא פחות מהפרס.
גליון 2534 (26 במרץ 1986), עמוד 28
בניתוחם של 520 סיפרי ילדים לאיתור מאפייני הצורה החיצונית של הערבי המתואר בהם נתגלו 1079 מאפייני צורה סטריאוטיפיים, 88 תיאורים ריאליסטיים 220 ,איזכורים סתמיים. המרכיבים המקובלים של הסטריאוטיפ הערבי הם: צורה דוחה. ליכלוך, מום כלשהו, עיניי ם מזרות אימה, דלקת, ריח רע, שפה נלעגת, התרפסות שמאחוריה מזימה, אלימות המחכה להזדמנות להתפרץ, פחדנות, אכזריות, הבעה של עוף טורף ורוע־לב.
גליון 2529 (19 בפברואר 1986), עמוד 30
וליתר תוקף הוא מצטט את חזונו של המשורר הצרפתי המכונה ״מקולל״ ארתור רמבו — מסתבר שגם ספר משלו היה מצוי בה באותה תיבה פליטת־גלים — אשר סבר ״שכדי להגיע אל הבלתי־ידוע, צריך באופן נחרץ לשבש את כל החושים והמובנים ולהיות (בין היתר) ,החולה הגדול׳.״ .מה שאצל הנער הגאוני רמבו — כל שירתו המוכרת לנו נכתבה בטרם מלאו לו עשרים שנה — היה פרי חיבוטי־קבר של נפש רצוצה ומעונה, הופך אצל הכתבן שלנו למירשם קולינארי: אלברט פירות לוקח וקמורים, קליפות וניצוצות, מוסיף ״שיבושים״ של ״כל החושים והמובנים,״ נותן הכל במיקסר ויוצא לו ״אור מיסטי.״ הכל — להשתאותה של תרבות־לא־תרבות המוכנה לבלוע הכל בשיטת ״חטוף ואכול״ ,לסלחנותם האינסופית של אינטלקטואלים ומשכילים שרגש אשמה מוכר של ״בעלי־בתיס״ בגיל העמידה, בתוספת ההתבטלות הכרונית של בני חוגם בפני כל ״ראדיקאליות״ ופאנאטיות נטולת־מעצורים, גורמים להם שיראו צל הרים כהרים. … ,ילד טובי, צריךלגלותאתהפאשיסט שב נוולהשתמש בו כמו א וצר . ה וא האוצרהיחידיהאמיתי שלנו(ההדג שות שלי — נ.ז ,).וזוהי מהות המיסטיקה של יונה וולד.
גליון 2549 (9 ביולי 1986), עמוד 27
עבודה נפשית מאומצת, חתירה בלתי־נלאית למודעות עשויות לשחרר את שמאס ממנה ביצירותיו הבאות. לכך צריך לפלל; שכן, למרות כל הפגמים, מתרמזת בערבסקות אפשרות של סיפורת ארץ־ישראלית מן המעלה הראשונה. … לרוע המזל באה מילחמת־הלבנון — מדבריו של פרי משתמע כי זו לא באה לעולם אלא כדי לקעקע את ההגמוניה של ויזלטיר ולוין — והחלה ״ההצפה הצפויה״; מאות כותבים, סופרים ומשוררים בעלי מוניטין עם טירונים וסתם אנשים רגישים שחשו צורך להגיב, אניני־טעם עם גסי־רוח, שלומי־אמוני הכנופיות הסיפרותיות שלנו עם ״בלתי־מגוייסים,״ טובים ורעים, כאלה היונקים באינפוזיה את דם התמצית של המוזה הפוליפונית וכאלה שזו עוד לא זיכתה אותם בביקורי־בית, המון גדול ורב.
גליון 2577 (21 בינואר 1987), עמוד 30
למי יש סבלנות — וכוח — לקרוא כל־כך הרבה רומאנים המתקרבים ל־400־ 500 עמודים. אכן, סופר צריך באמת שיהיה לו משהו חשוב מאוד, מעניין מאוד או דחוף מאוד להשמיענו אם הוא תובע לעצמו וליצירתו נתח כזה של זמננו הטרוד והמדוד. … הכל יודעים — בדרך כלל מראש — מי לנו ומי לצרינו, היכן עומד מחנה סימן קריאה והיכן בית עכשיו והיכן מצויים הפורשים — אלה שפרשו או אידן בוש הכר ת ת!
גליון 2581 (18 בפברואר 1987), עמוד 32
(מאיה בז׳רנו) .עד שתהיה למלכה ב״ארץ השושנה״ ,מעין קליאופטרה אינפאנטילית שהיא ״מלכת המים, מלכת הכיתה״ (חמוטל בן־זאב) — היא שקועה (ליאורה יפה) — ...עד צואר באבק אלמוני, שותלת כעס בכיורים, קוברת חמה בשטיחים, ממרקת עלזשנותי בחלונות שמבהיקים למרחוק ״ מ ה פלאישאשה״שכך וכזאת היא מעוללת לעצמה גם ממשילה את עצמה לבול עץ מוטל במקומו במצב מאוזן לאחר שעלה עליו הכורת (נעמה לב־ארי) .ואין צורך להיות מבין גדול בפסיכולוגיה כדי להבין שתחושה כה עמוקה של השפלה תפרנס מידה לא־פחותה של רצון להשפיל. … ,וביץ או ״היא גמרה את כל השוקולדות״ .ל וולך) .בכמה משיריה משמיעה האחרונה דברים כדורבנות באוזני ה״בחור המסודר״ שלה, שאותו צריך סוף־סוף ״ללמד לקח״ .בדוגמה קלאסית כמעט לאקט סארו־מאזוכיסטי היא מסכימה תחילה — באחד המרשימים בשיריה — שהוא ״יעשה בה מעשים למרות רצונה״, יהפוך אותה על ביטנה וישים בפי׳ה את התפילין כ״רסן מושכות״ .אבל לאט־לאט מתחלפ־ם התפקידים והקורבן הופך למענה.
גליון 2641 (13 באפריל 1988), עמוד 27
לא שמת לב שיש סופר שפירסם ספר שלו בצורה כזאת ...האות הראשונה בתחילת העמוד והמילה יורדת עד תחתית העמוד באלכסון ...מין המצאה. … — וזהו ציון״דרך וחג למי שהקדיש עצמו מאז ,1943 כשהתיישב בבית־הערבה שבעמק יריחו, יישוב מוכה שמש ומוכה שלושה־ארבעה צבעים, ממנו עבר לכברי ב־ , 1949 ונרגע בצבעיה הרכים, ויצר את העולם מחדש על פי הצבע. עם התערוכה יצא לאור גם אלבום יצירותיו בהוצאת הקיסץ המאוחד, כברי והמשכן לאמנות בעין־חרוד.
גליון 2583 (4 במרץ 1987), עמוד 27
עיניו, שלא ראו דבר, קלטו בכל זאת את מראה האנשים שמסביב ומוחו עיבד את התמונות, חיבר אותן עם תמונות פנימיות ״,זכורות מאי־אז ויצר צירוף מוזר, חד־פעמי של פנים וחוץ, זיכרון ונוכחות. … רצף ההווי החברתי נבנה, איפוא, לאורך החלק הראשון(וכן לאורכם של חלקים ארוכים אחרים ברומאן) בצורה משכנעת לחלוטין. אלא שבצידו מתפתח בסיפור רצף אחר, משלים.
גליון 2629 (20 בינואר 1988), עמוד 35
עד שפתאום, בלילה אחד, העירה אותו אמו ואמרה לו שצריך לעזוב את הבית. המישפחה עזבה בלילה, ובבוקר מצא את עצמו בלבנון, במחנה־פליטים, במציאות חדשה, שבה נאלצו לעמוד בתור כדי לקבל מזון מסוכנות־הסעד של האו״ם. … ״פיתאום היינו צריכים לעמוד בתור כדי לקבל מזון,״ סיפר ,״ואבא שלי, שבכל בוקר בתפילה ביקש מאלוהים שלא יתן לו לפשוט יד, היה צריך לעמוד בהשפלה הזו ולקבל מזון. זה היה נורא.
גליון 2632 (10 בפברואר 1988), עמוד 26
אפילו לסיפורים קצרים — בעבר, חרדת כל מו״ל הגון — נמצאו פתאום דורשים. אל תהיה עינינו צרה בהם. רובם ראויים לתשומת־הלב הפתאומית שבה זכו, ומיקצתם אף ראויים לכל שבח. … שדה־מוקשים כרי לעבור את שדה־המוקשים המשתרע כיום לרגליו של משורר בישראל, צריך זה באמת להיות חסין־אש וחסין־מים וחסין־בוץ ובוודאי חסין ממון ודאגות פרנסה.
גליון 2604 (29 ביולי 1987), עמוד 30
הספר הראשון, ועוד יותר מכן בקריאת חברו, עליי להדגיש כי עשיתי את אשר עשיתי נוכח והם, כמדומה, בנפשה של המחלוקת הבאה כאן תגובתו של דן, מבלי שהוא עצמו ביקש זאת י לידי ביטוי. ממני בשום צורה. השיקול שלי היה, שבהזדמנות מישהו הישווה את סיפרו הראשון של מירון מעין זאת, אין אורח משיים עצמו שופט למארחו. … יחד עם ביאליק, יכול גם הוא לומר עכשיו: ״לא זכיתי באור מן ההפקר / ,אף לא בא לי בירושה מאבי כי מסלעי וצורי ניקרתיו / וחצבתיו מלבבי״. אלימות והתעלמת כך, ובהקשר זה, יש להבין — לעניות דעתו של ה,אני׳ הכותב שורות אלה — את המקום הנרחב שמקצה המבקר בשני ספריו אלה על ביאליק לדימויי אלימות, מאבק־דמים ואפילו התעללות, הכרוכים כולם באותה ״פריצה גדולה״ שפרץ המשורר, אליבא דדן מירון, בשירו ״רזי לילה״; שיר אשר — וכי אפשר היה אחרת דווקא הוא ״משך עד עתה תשומת־לב ביקורתית ומחקרית זעומה בלבד״(בואה, לילה.)27 , והאם אפשר באמת שלא להזדקק ל״פרשנות הפסיכואנאליטית הפשטנית״ שכנגדה יוצא דן מירון, ובצדק, למיקרא אינטרפרטאציה כזאת של בית אחד בשירו של ביאליק: וכמו שוני עיני נחטפו, וכאילו את ראשי פתאום מעלי הבך ילו בקרדם חד וכבד -כה חתלה כל סביבי בחתלתה האפלה ומכס מפני כל־היקום״.
גליון 961 (15 במרץ 1956), עמוד 2
כ די ש תו כללע מו ד ב פני ה כנו פי ה. א ד כנ ה. א נו מצר פי ם ת רו מ תנו הי א צ נו ע ה בז ה 5ל ״ימכלאחדמאת נו.
גליון 657 (25 במאי 1950), עמוד 4
ברהמם, צ־־קו 9 3ק • סי מפיניודו, קו נצר טי רדיו ־ א 1נ י 1ן רב לי, אז ערבה?
גליון 648 (16 במרץ 1950), עמוד 6
רודף שלום כזה — כלום אינו ראוי לכבוד מצד ועידת רודפי השלום שלנו ענו ואמרו לו לאותו בעל־הצעה : — לא הבינות כלום, במחילה ׳,מכל הוועידה הזאת. צריך לדעת לקרוא בין השיטין... ג ב רי ונ שי משתמשים בתכשיר הפלא 1נ 1לין למניעת קשקשים ונשיות שעוות מיוצר בישראל ע״י ״אמקא״ תל־אביב, ת.ד ,3097 .טל.2098 . .העולם הזה׳ /מם׳ 648
גליון 655 (11 במאי 1950), עמוד 5
הבטחון צריך לתת צו לרמטב״ל, ועל הצבא לזוז״...
גליון 669 (17 באוגוסט 1950), עמוד 12
אם הנך סבור (סבורה) כי הריפורטר טעה משום מה ויש צורך להכחישו, אנא ציין (צייני) מדוע? מוצרט והיידן מנגנים יחדיו.
גליון 970 (17 במאי 1956), עמוד 14
ל״כרנר״ יש מחלקה להעתקי תעודות מיוחדת ^ קהיר, הסביר נוטריון מדוע שכר שני פושעים מועדים לרצוח את אשתו : ״אהבת־ א־תה כל כך׳ שלא יכולתי לפגוע חוק העבודה של ״ ב רנ ר ״ הוא : היוע משטרתי וסודיות ^ תל־אביב, הופיע אליהו לוי בתחנת <1המשטרה כדי להודיע כי מכוניתו נגנבה׳ נ;נבקש להראות את תעודותיו, זכה בו כמקום ברפורט כשנתברר כי פג תוקפם של רשיון הנהיגה שלו ורשיון המכונית הגנובה מהירות, איכות בטח את תעודותיך היקרות עם העתקים ותחסוך צרות הקורא יעקב לנדאו, ירושלים, רחוכ מתודלה ,32 זכה כפרם עשר לירות על פתרון תשכץ ״העולם הזה״ .963 ף* הדרה, כיבלה שולמית אבורג׳יל סב־תט מאלמוני שגנב 500ל״י מצריפה, בו הידיע כי גנב את הכסף מאחר שאף בנק אחד לא הסכים להלוות לו סכום זה וכי היא מתחייב להחזיר באמצעות הדואר את כל הסכום בעשרה תשלומים חודשיים, בתוספת הריבית החוקית. 389 פרוטות הריסה ; .22 מראשי המורדים בירושלים, ערב חורבן בית שני ; •24 סוג אש של כלי נשק אוטומטי ; .25 בלתי עדין ; .26 כמות במלואה ; .28 האל ; .29 הלהט של משלי ותהילים בספרי אמ״ת ; .31 הארגון לאשי ראי 33 וון ורוד בהיר ; .34 חייה אוסטרלית ; .38 כשמוכים עליו שוק, אז מוכים באמת ; .41 ממד בפיסיקה .43 ,וולד שנולד טרם זמנו.
גליון 899 (6 בינואר 1955), עמוד 12
הסתייג השופט :״טרם נשמע בישראל פס״ד המחלק מאסר לשניים: מאסר ממשי ומאסר על־תנאי.״ ״סוף־ סוף צריך מישהו ליצור תקדים כזה,״ לחץ מרגלית.
גליון 899 (6 בינואר 1955), עמוד 19
כי במחיר של שיכון עממי מוכר ברשפר דירות, אותן לא צריך להגריל ולהן אין מחכים שנים. לכל היותר ששה חודשים אחר התחלת הבנייה יכול כל רוכש דירה להכנס לדירתו, כשהדירה, וחלקו במגרש עליו עומד הבית, רשומים על שמו.
גליון 891 (11 בנובמבר 1954), עמוד 19
התיאוריה פותחה על ידי סמי עצמו לאחר תיכנון ממושך. הוא יצר את שיטת לימוד הצעדים היסודיים (ראה תמונה עליונה) בכוחות עצמו, העביר אותה תחת שבם בקורתם של מורים אחרים רק לאחר שניסה אותה על תלמידיו.
גליון 893 (25 בנובמבר 1954), עמוד 19
הפרעה אטמוספרית בצפת, חיכתה קבוצת חסידים לשוזא לבואו של הרבי מקלה׳ ,שהיה צריך להגיע מארצות- הברית, גילו רק השבוע כי הרבי אחר למטוס בגלל התלהבות החסידים הניו־יורקיים, ש יצאו במחולות מסביבו, לא הניחו לו להיכנס לשדה־התעופה.
גליון 896 (16 בדצמבר 1954), עמוד 15
לא קל הנוצץ הוא זזזב ולאפלמחק־ ב רי א. אך ברבעו־ מזון וצרי ^ יייר --
