חיפוש: מצרים
נמצאו 49,508 תוצאות (מציג 38,601 עד 38,625)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1952 (1 בפברואר 1975), עמוד 21
״ זשוטרים סיפרו לו מה אירע. ציון נלקח לתא צר במישטרת חדרה. למחרת היום נמצא מת המעצר.
גליון 1959 (19 במרץ 1975), עמוד 7
•לעומת זאת, לא נשאלה ולא נענתה אף אחת מן השאלות, שפל אדם אינטליגנטי צריך לשאול את עצמו אחרי פרשת סאבוי; מהו הרקע הפוליטי שממנו נזון הטרור ׳,ואיך להשיב על אתגר פוליטי סגרתי את הטלוויזיה באמצע ה״איכוח״ וחזרתי להעולס הזה.
גליון 1959 (19 במרץ 1975), עמוד 8
בשהשיב אואן כי סיכוייה של תאצ׳ר טובים, אמר לו שם־טוב :״אם כך, אתם בצרות. לפי ניסיוננו, אם אשה | | 7ח 11ו|ךיך 1111 בפתיחה החגיגית של תערובות האביב ביפו 1 1 1 ^ 1-1/11111 העתיקה פתחו 23 אמגים את בתיהם בפני הקהל.
גליון 1953 (5 בפברואר 1975), עמוד 25
כי אין לי חשק לתאר ולשמור על הגיון והמשכיות ורצף וכו׳ וכו׳ .ואם הוא איננו אני לא צריך לספר לכם מי אמא שלו ואיפה הוא גר ומה צנע חעיינים שלו ומה מספר הנעליים שלו.
גליון 1936 (9 באוקטובר 1974), עמוד 13
מנהל בית־חולים באיזור המרכז, אשר ביקש להישאר בעילום־שם, אמר: ד״ד חיי מוב הדים ידיים ך* צר לו, פנה ד״ר היימוב למישרד־ ! הבריאות, אך משם לא נעזר.
גליון 1944 (4 בדצמבר 1974), עמוד 25
׳מצד אחד סגן- ניצב בנימין זיגל ואנשיו יוסף רוזנברג, שלמה פריידמן, משה שבתיאל ונורמן פייט — ומולם מיכאל צור, יהושע בן־צייון, טי־בור רוזנבאום ואבנר תומר, ואין לדעת מי יגיע מהר.
גליון 1950 (22 בינואר 1975), עמוד 39
לקראת סוף השבוע את עלולה אישי לנתק קשר 11*^1חשוב, בעיקבות בדיחה מעשית שהושמעה באוזנייך, בנוכחות אלה שלדעתך יפרשו אותת בצורה מוטעית. אל תעשי זאת, כי בסופו״של״דבר, זח לא ישתלם.
גליון 1748 (3 במרץ 1971), עמוד 18
ישראל השיבה — תוך התעלמות גמורה מן השאלה. בטכסיס של תשובה לתשובה המצרית, העמידה הממשלה פנים כאילו לא שמעה כלל את השאלה שהופנתה אליה.
גליון 1797 (9 בפברואר 1972), עמוד 3
אלהברקת : ״ כי צ ד דו פן ״ או ה בי ם ו שו כבים אנשים יו צרים, ר גי שי םויוצאי (ד.דד, בושם ,״הארץ״) ״ כלהאמת על ההוללותהמזויפת של האמנים ״ (תלמה יגול ,״ידיעות אחרונות״) ״ צ ינ יותואהבה.
גליון 1798 (16 בפברואר 1972), עמוד 24
כי בהקימו את השערורייה, פגע בעצם ירקוני בצורה קשה באינטרסים שלו עצמו. מאבק חרין* .בנמל-התעופה לוד באים במגע עם הנוסעים שני גופי אבטחה: ב־קומת־הקרקע פועלים אנשיה של חברת אש, שנשכרה לתפקידה על־ידי משרד ה תחבורה.
גליון 1787 (1 בדצמבר 1971), עמוד 33
דודה שדה קיבלה אותי דווקא יפה, נתנה לי ב מו סקבה סמיח אל-קאסם הוא משורר ישראלי דרוזי, איש רק״ח, השוהה עתה במוסק בה, לשם נשלח על־ידי מפלגתו לשנת משורר אל־קאסס סימן ל שינוי השתלמות. בראיון שנתן שם לאחרונה לשבועון המצרי רוז אל־יוסוף, גילה סמיח את דעתו על ההתפתחויות הפנימיות ב ישראל מאז המלחמה.
גליון 1789 (15 בדצמבר 1971), עמוד 4
מבין שבעת הרטמכ״לים לשעבר, שלושה בטוחים לדיין (דיין עצמו, דורי וצור) ,אחד נמצא בחו״ל (רביו) ,ועמדתו הפוליטית ישל אחד אינה ברורה (לסקוב).
גליון 1782 (27 באוקטובר 1971), עמוד 21
אחרי שתקופה ארוכה היתד, שקועה בעריכת סרטים, היא האמינה שהיא יודעת הר בה על סרטים, רצתה לנסות וליצור בשטח בתקופה מסויימת היה המשבר הנפשי שלה כה חזק, עד שהיא היתד, נאלצת לעבור טיפול פסיכולוגי. היא רזתה באותה תקופה בצורה דראסטית, היתד, מסתובבת ברחובות כסהרורית.
גליון 1784 (10 בנובמבר 1971), עמוד 10
סיקורת תיאטרון המירשם החדש לרב־מכר בתיאטרון הוא מחזות לפי מישפטים, אם לשפוט לפי הרפרטואר של התיאטרון הקאמרי, אשר בעוד הוא מעלה את משפט הסופרים בלנינגרד, הזדרז להעלות שוב את היכל המשפט על הבימה, הפעם בהפקודה, תאומי ובר (במקור ״משפט אנדרסונוויל״) ,פרשה המבוססת על מיקרה שהיה, כאשר קצין דרומי הועמד לדין בארצות־הברית, לאחר מלחמת האזרחים, בעוון רצח והתעללות בשבויים במחנה אנדרסונוויל, עליו פיקד. אם מחזה זה צריך לעמוד על אחריותו של הפרט למעשי-הזוועה של המלחמה, הרי זהו הנסיון הדליל והקלוש ביותר בכיוון זה, ולאנשים אשר מכירים מן ההיסטוריה הקרובה מאוד את מישפטי נירנ- ברג ואייכמן, והטיעונים אשר הושמעו בהם, נראית המוסריות ההפגנתית של התובע, הקשיחות של השופטים והערמו- מיות־כביכול של הסניגור, כהולמים ביותר הצגת מחזמר בגימנסיה.
גליון 1788 (8 בדצמבר 1971), עמוד 26
בין השאר הוא אמר לי שהוא לא חי עם אשתו בצורה תקינה, ושאל אותי אם יש לי חבר, ואם אני אוהבת אותו.
גליון 1989 (15 באוקטובר 1975), עמוד 12
העובדים בישראל אינם שונאי ישראל. הם אזרחי מדי- נת־ישראל, וצריך למצוא דרך לשתף איתם פעולה.״ ׳ 9כשהוזמן ראש-עיריית הרצליה, אל״מ (פיל ).יוסף נכו, לברך את באי הוועידה השמינית של המהנדסים, ש התקיימה במלת מיגדל דניאל בהרצליה, מצא דרך יוצאת- דופן לברכה.
גליון 1989 (15 באוקטובר 1975), עמוד 15
ניסיון העבר של קיסינג׳ר, בינו לבין קיסיינג׳ר, כמו שאלון אינו מדבתקופת ניהול המשא־ומתן על הסכם הביניים עם מצריים הבהיר לו, כי ניתן ווח לו מה נאמר כשהוא נפגש, למשל, בשם ״הקיבוץ- המאוחד׳, להגיע לידי תמימות־דעים עם שמעון פרס, הרבה יותר בקלות מאשר עם יגאל אלון.
גליון 1989 (15 באוקטובר 1975), עמוד 28
לאשתי יש הוא בטוח קרוב הצליח לסבך אותי במשהו, כדי שיעשו לי צרות כאן בארץ.״ אולם עיקר ההפתעה נכון למישטרה כאשר הגיעו ארצה, ביום הראשון וביום השני, העיתונים היוצאים־לאור בלונדון.
גליון 1989 (15 באוקטובר 1975), עמוד 43
למירית שם־אור יש דיעה חד־משמעית על העם הפלסטיני. לדעתה, צריך להעביר אותו מהגדה המערבית לארצות־ערב .
גליון 1977 (23 ביולי 1975), עמוד 19
או, שמא הוא מקדיש יום בשבוע להגברת הגבייה מעשרות אלפי העצמאיים והחברות ש אינם משלמים מס־אמת, אלה שנם ועדת בן־שחר קבעה כי הכנסתם השנתית היא למעלה מ 6-מיליארד לירות, כולה שחורה ** ל אלה שסכרו, לתומם, כי שר־האוצר עוסק במה שצריך לעסוק שר ד,אוצר, טועה טעות מרה.
גליון 1986 (24 בספטמבר 1975), עמוד 8
״ 9הקרנת־הבכורה של הסרט מאני ליידי התקיימה במוזיאון ישראל. ההקרנה תוכננה בצורה כזאת שהמוזיאון יפיק ממנה רווחים.
גליון 1986 (24 בספטמבר 1975), עמוד 30
״אם כך,״ הדגיש הפרקליט ,״אץ כל אפשרות שאדם גם יישן וגם ישוטט בו־בזמן. לסי הגדרת חחוק, אדם שמשוטט צריך לנוע.״ לגבי האשמה השנייה, הסגת־גבול פלילית׳ לא הכחישו שלושת הצעירים את העובדה שישנו בתוך המועדון, אך הם ציינו שנכנסו לתוכו, מפני שידעו שזהו מועדון־לגוער, ומה הם, אם לא בני־נוער 1 אילו המשיכו לנסוע במכונית, טענו להגנתם, כאשר היו שיכורים, היו עלולים לגרום לתאונה ואסון.
גליון 1961 (2 באפריל 1975), עמוד 28
.32 שאין בו שום פגם; .34 שושלת מלכים מצריים קדומה! .35 נקראת בשעת ה״סדר״; .36 רך בצאן: .37 אל ההר !
גליון 1913 (1 במאי 1974), עמוד 28
אתה מבין, לא כל החולים יבולים לעשות את זה — אז אלה שיכולים, צריכים לעשות את זה גם בש ביל האחרים. אתה רק צריך לדאוג לכך שזה ייעשה.״ אלה היו הוראות־העבודה הראשונות ש קיבלתי אחרי שהתקבלתי לעבודה כאח- רחמן — או כ״כוח־עזר,״ למען הדיוק — בסנטוריום נס־ציונה, בו מאושפזים 300 חולי־נפש.
גליון 1910 (9 באפריל 1974), עמוד 13
כרישה אל עמדת־כוח ^ כל ההכרה בכך שדיין צריך ללכת, והביצוע של מסקנה זו הלכה למעשה — אינם דברים זהים.
