חיפוש: מצרים
נמצאו 49,508 תוצאות (מציג 46,151 עד 46,175)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2152 (29 בנובמבר 1978), עמוד 46
כחצי שעה אחרי שסגרו את הקלפיות בסיבוב השני בבחירות למועצות המקומיות, היה צריך לדווח את תוצאותיהן. בידי מישעל היו נתונים מועטים, אולם על פיהם הוא ערך ניחוש פרטי משלו.
גליון 2152 (29 בנובמבר 1978), עמוד 52
נכנסתי לאולם הישיבות ואז שאל תי שאלה שגרמה לי את כל הצרות, ש־בהם אני שקוע עד היום , :האם מישהו מכיר כתובת או מיספר טלפון, כי אני מחפש מוסד שבו מלמדים שלום כנושא על שירטון.
גליון 2152 (29 בנובמבר 1978), עמוד 55
אבל אחרי שלושה חודשי נשואים התחילו הצרות ונפרדנו. באופן רשמי אנחנו נשואים עד היום ואנחנו ידידים מצויינים.
גליון 2156 (27 בדצמבר 1978), עמוד 33
אולם ידידיהם המשותפים יודעים לספר כי צרים ההתעניינות של גיל היו תחומי מדי, האופקים שלו שונים מאלה של נלה.
גליון 2156 (27 בדצמבר 1978), עמוד 49
כל הנתונים מצביעים על תוצר מהפכ ני בלתי רגיל, שהצגתו בארץ היא תוצאה של העזה שאינה שכיחה, סרט שמיועד לאניני טעם בלבד, ומי שאינו מתעניין במיוחד באמנות הקולנוע, צריך להיזהר מפניו. אם כן, זה המקום להרגיע את כל החו ששים.
גליון 2158 (10 בינואר 1979), עמוד 4
מוסר־ההשכל היה כה פשוט, עד שלא היה צורך להסבירו: הפוליטיקה הפכה שדה־מירבץ לקבוצות עסקנים הקרויות (בטעות) מיפלגות, הניזונות מכספי התורם הקטן בברוקלין, ואשר התגרשו מזמן מכל זיקה רצינית לאידיאל כלשהו* .לא היה זד, מצב משמח, במדינה הזועקת למעשים נועזים ולפתרונות מהפכניים של בעיות קיום.
גליון 2158 (10 בינואר 1979), עמוד 18
השחקנים בארץ, במוצאי שבת, שאל ריצ׳ארד (ברייאן הא- מונד״) איסטון את מארחיו, איך יודעים מתי יוצאת השבת. הסבירו לו שצריך להסתכל בשמיים ולראות שלושה כו כבים וזה הסימן.
גליון 2158 (10 בינואר 1979), עמוד 32
בהקשר זה ברצוני להביע את תמיהתי הרבה על כך שהנתבע מר אולמרט מפנה אלי שאלות אודות שרות בצבא ובמילואים של אדם שלישי, כאשר הוא יודע יפה כי הוא עצמו (מר אולמרט) משך ודחה את שרות החובה שלו בצורה משונה ביותר בכ בוד ובברכה. מיכתב־התודה ששלח בגין לגנדי ״אשרי העם שצבא כזה לו וכי הוא (מר אולמרט) שרת למיטב ידיעתי רק פעם אחת בשרות מילואים פעיל וזאת בתקופת מלחמת יום־הכיפורים וכי על שרותו זה י שנן עדויות כי הוא (מר אול־מרט) נעלם מן החזית ומהתפקיד שהוטל עליו בזמן הלחימה.
גליון 2158 (10 בינואר 1979), עמוד 35
(המשך בעמוד )36 יום שי שי ״לחברים או לסרטים ומופעים,״ ״מיעוט דתי השתלט על הרו ב״; ״מדוע יעקב •צרת
גליון 2159 (17 בינואר 1979), עמוד 25
בגיל ,14 כשסיים את לימודיו, החליט להיות מלצר• ״חשבתי שזאת עבודה טובה בשבילו,״ חייכה האם, שישבה על דרגש קטן, לבושה בפיג׳מה ורודה ועוטה חלוק־בית כחול, ישן.
גליון 2159 (17 בינואר 1979), עמוד 27
כדי להרשיע את הנאשם במיקרים אלה, יש צורך בסיוע לעדות הזאת. כלומר, עוד משהו אובייקטיבי, אשר יחזק את העדות המקורית
גליון 2159 (17 בינואר 1979), עמוד 37
הרגשתי שמה שאני מקבלת בבית, לא מספק אותי. הרגשתי שאני רוצה דברים אחרים. צריך להבין, החינוך הדתי הוא כל־כך עמוק, הרי אסור אפילו לקטוף פרח בשבת.
גליון 2038 (22 בספטמבר 1976), עמוד 32
בשעה שפעולת־אנטבה ריעננה בעולם את הדימוי של הלוחם הישראלי, הנועז והיעיל, עזרה רינה מור לחדש את דימוי ישראל הצעירה, היפה והחיובית — מלאכה חשובה מאד, לנוכח הדימוי השלילי שיצרו למדינה אנשים כמו הצעיר של תשל״ו.
גליון 2083 (3 באוגוסט 1977), עמוד 33
בעלי נפצע בתאונת־דרכים, ואני מיתתי מוות קליני כשילדתי את בני הקטן. הצרות רודפות אחדי כל הזמן. ״כשהייתי בת 10 נולד אחי הקטן.
גליון 2083 (3 באוגוסט 1977), עמוד 48
השטן במוסקבה חופר על־ידי פולגאקוב הנגיף שדבק באשתו של אהרון מגד של חתן סרס נובל לשלום אנדריי ואבא־רוב :״זה התיאטרון המושלם עבור ה־אינטליגנציה המוסקבאית• הוא דן באמי תות החברתיות בכמויות זעירות שאין בבוהן לגרום צרות בלשהו למיטסד ה סובייטי...״ כמו־בן הוסיפה ילנה בוינר, כי אף אחת מהפקות התיאטרון של במאי ההצגה, יורי לידבימוב 59 לא הוצגה בטלוויזיה.
גליון 2094 (19 באוקטובר 1977), עמוד 11
חוגים אלה מהווים שם מיעוט, והשפעתם על המנהיגות מועטה. אך אי־אפשר להתעלם מהם. עראפאת צריך לשכנע אותם, ואת הציבור הפלסטיני כולו, שדרכו היא הנכונה.
גליון 2096 (2 בנובמבר 1977), עמוד 42
אולדריץ׳ עושה שימוש מרשים ב חלו קו ת שונות של המסך כדי ליצור תחושה דינמית של מתח. הוא מלביש א ת התיפאורה (שצרי־ך היה לבנות, משום שצבא ארצות־הב- לאנקסטר ודרנינג — הנשיא נחטף רית ׳סירב לשתף פעולה) ב או ת ם גוונים מ תכ תיי ם ק שים שיהלמו א ת שנת ( 1981 שבה מתרח שת העלילה) .צוות שחקנים גדול, הכולל שמות כמו ברט ל אנ קסטר, ריצ׳רד וידמארק ומלווין דאגלס, מספק לאולדריץ׳ דמויות שנקל לזהותן מתוך היכרות מ סר טי ם קוד מי ם, כאשר עיקר נטל המי שחק נופל על צ׳ארלס דרנינג, בד מו ת הנשיא ב מ צוק ה.
גליון 2092 (6 באוקטובר 1977), עמוד 50
/בכל אסיפה ובכל חתו אורי־צכי גרינברג נה /ובכל לוויה הסופרת הסורית כלב בית סלאמי שלאש אמרה בראיון בשבועון המצרי אאח׳ר סאעה :״הסירו ידיכם מן האשה הערבית.
גליון 2093 (12 באוקטובר 1977), עמוד 17
אני חולם על היום שבו ילמדו בני שני העמים בארץ היסטוריה כזאת ; שבו ילמדו ששני עמינו, העם ה ישראלי והעם הפלסטיני, שייכים להיסטוריה של ארצנו. גם לשם כך צריך לקום שלום כינינו. אני :ואמין שהוא אפשרי.
גליון 2093 (12 באוקטובר 1977), עמוד 40
משך כל תקופת מבס שני טוען ייבין כי התוכניות גרועה וכי יש צורך לגוון את עורכיה-מגישיח. עד כה לא הסכים דן שילון לשינויים, בעיקר כדי לא לעורר ׳תסיסה ׳נוספת ׳במחלקה, אך אין ספק כי כאשר ימונה יבין כמנהל המח לקה, אחד הדברים הראשונים שהוא יעשה יהיה להפקיע את הבלעדיות של טסלר מהתוכנית.
גליון 2093 (12 באוקטובר 1977), עמוד 46
עם עליית חיים נחמן ביאליק ושאול טשרניחובסקי לארץ־ ישראל הם הפכוה למטרופולין השירה העיברית, וזרעו את ניצני המחר על קרקע זו. זלמן שניאור חש צורך, עם הקמת מדינת ישראל, לעקור רגליו מאמריקה ולעלות ארצה, דבר שנמנע מגבריאל פרייל אך לא מנע את שיריו מלעלות ארצה׳ ולהתפרסם בכל במה ועל כל עץ רענן כאן.
גליון 2095 (26 באוקטובר 1977), עמוד 34
הוא מביט בחשדנות, ואינה רוצה לדבר עם אנשים לא-מוכרים. אחר־כד אמר :״הבית לא להשכרה. אני צריך אותו בשבילי. כבר הרבה זמן ,׳חודשים רבים, שלא השכרתי אותו.״ זה לא כ׳ל־כך מדוייק.
גליון 2098 (16 בנובמבר 1977), עמוד 34
ליצן זקן ונפוח 1״ איש בודד ועצוב״ ף* המשך הערב המשותף חושפים השלושה את עצמם ומתגלים בקטנו- ניותם, בצורה מנוגדת לחלוטין לתדמית של אנשי ציבור.
גליון 2091 (29 בספטמבר 1977), עמוד 25
על פי והמוסכם ,׳תתפרק מליאת הוועידה אחרי הפתיחה! ,ויקומו !ועדות דדצדדייות (ישראל—מצריים, ישראל—סוריה, ישראל—ירדן) לדיון בבעיות הממשיות• ׳לדעת בגין, יחסום הדבר כל אפשריות של שיתוף.
גליון 2091 (29 בספטמבר 1977), עמוד 38
הגולני /העלו את הדגל על המוצב / .אמרו לנו תודה רכה״ / — ״אין בעד מה אם אורי־צבי גרינברג חיבר פעם את ״קוטב העיצבון״ והגיע לגבהים של שירה, שירה קוטב החיצפון ״...מוחמד, הבית מלא מוזיקגטים/ , הם מנגנים כצינורות בשטטיל קראם- ניטוו /מבריגים תווים כפארבוגן, פאר- כוגט ומעייפים את מאמע / .בך אמר / בן הגר / .איסמעיל פאהמי /בן המצרית / ,וחיזר אחרי מאמע דיקלה / ,וכשל, ואמר /הלכת לד פרלוירן געגאנגן לאי בוד /כולד בלונדית יהודו־פוילנית / ועל-כן אחי הערבים /גם אני הלכתי מפוילין פלסטין של אלף שנים /ועדיין אבות ישורון העיכרית שלי חפ לפ ומדברת הפלפות אידיש, פולנית וערבית ושטויות /ולבן שאלתי :׳למה אתם ממהרים?
