חיפוש: נאצים | נאציזם
נמצאו 4,808 תוצאות (מציג 2,101 עד 2,125)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1427 (13 בינואר 1965), עמוד 17
מיד החליט לכתוב מאמר, תחת הכותרת :״מאלפרד רוזנברג (אידיאולוג המפלגה הנאצית) ו משה רוזנ ברג (פקיד משרד־הפנים בנצרת)״ .תבע פלוטקין: להעמיד את אנשי משרד־הפנים לדין לפי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם.
גליון 1456 (4 באוגוסט 1965), עמוד 9
היא השחירה את שם המדינה כמעט ללא־תקנה, הפכה אותה בעיני העולם בן־ לילה ממדינה של קורבנות הנאצים למדינה המשתמשת בשיטות הנאצים. שכירת עצמות כלילה.
גליון 1432 (17 בפברואר 1965), עמוד 11
פוליטיקה והתארגנות. ב־ 1940 הוציאו הנאצים גזר־דין מוות על הרבי מבלז, אך אנשי הס״ס שהגיעו לעיירה לא תיארו לעצמם כי היהודי הצמוק הוא המנהיג המבוקש. … בינתיים פתחו החסידים בהונגריה במאמצים להוציא את הרבי מאזור הכיבוש הנאצי. קצין גרמני בכיר שוחד ב־ 25 קילוגרם של זהב וב־ 10 אלפים דולאר, יצא לבא, הביא עמו במכונית צבאית לבודאפשט את הרבי ואת אחיו הצעיר מרדכי.
גליון 1326 (6 בפברואר 1963), עמוד 11
שכן, מצד אחד היד, הס״ס־הקרבי מורכב מנאצים מושבעים, שהשתתפו במעשי־ר,זוועה יותר מיחידות צבאיות אחרות, ושאנשים רבים הגיעו אליו ישר מצוזתות מחנות הריכוז והמוות. … אם תמצא התביעה הכללית כי היתד, זאת סיפרות נאצית, יורשעו ה־מו״לים ומיכאל יצא זכאי.
גליון 1278 (7 במרץ 1962), עמוד 9
למשל: לפי החוק המוצע, לא יכול היה עורך הדין שמואל תמיר במשפט קסטנר להוציא מפי קסטנר כי שיחק קלפים עם הנאצים, כי לבש מדים נאציים, וכי עשה את שאר הדברים אשר בגללם אמר בנימין הלוי (בצדק או שלא בצדק) כי ״קסטנר מכר את נפשו לשטן.״ גם עד עכשיו אסור היה לנצל את זכות חקירת השתי־וערב לשם השמצת אדם סתם.
גליון 1343 (4 ביוני 1963), עמוד 19
הוא פשוט פעל לפי השיטות שהוא מכיר. תראו, הוא לא היה נאצי. על זה אין הוכחות. אבל הוא גם לא אומר שהוא היה אנטי־נאצי.
גליון 1607 (19 ביוני 1968), עמוד 26
ל לדבר, אמר בין השאר מישפטים ו את קהל־המאזינים. הצהיר כהן: ן־תאדן (מנהיג הניאו־נאצים בגרמני לנו. פאנטומים, נהיה מוכנים ל־ :ם מ מנו ...בתנאי־ד,ביטחון כיום, מדינת־ישראל להשתמש להגנתה בעיני!
גליון 1106 (10 בדצמבר 1958), עמוד 7
מאז מחדדים אנשים חכמים את אוזניהם כשהם שומעים על ״בחירות״ בהן נדרש העם להצביע בפשטות ״כן״ או ״לא״ .משום מה הן קשורות תמיד בדיקטטורה — אדומה, חומה או שחורה. הנאצים היו גאוני משאל־העם• ממשאל למשאל צעדו לעבר לידיצד, ואושוויץ. … אולם מנהיגי המפלגה שכבשה את הפרלמנט מדברים על ״סוציאליזם פטריוטי״ ו״גדולה לאומית״ ו״חיסול מלחמת המעמדות״ ו״התחדשות בחזית הדם״ ו״יעודה של צרפת״ ,בטון המזכיר נורא־נורא את גרמניה של שנת ,1933 כאשר קואליציה של הנאצים והימין הקיצוני נבחרה על־ידי העם הגרמני ברוב קולות בבחירות חופשיות.
גליון 1101 (5 בנובמבר 1958), עמוד 17
הוא יפחד שמישהו יכנה אותו בשם ״אנטישמי״ בעתוניהם של עורכים סיפר אחרים, שהיו אולי נאצים נאמנים יותר מאשר הוא לא בעצמו. לרוע המזל, ישנם בגרמניה הרבה ישראלים — הרבה יותר מן הדרוש — המנצלים מצב דברים זה.
גליון 881 (8 בספטמבר 1954), עמוד 13
אני חי בשלום עם אלוהים, מוסמך * .כאשר כבשו הנאצים את בולגאריה, היה הוא והוא חי בשלום אתי. … ״היה זה כוכב־זהב, משובץ יהלומים,״ נזכר בכור ,״הנאצים לקחו אותו. הם השאירו לי רק את תעודת־הכבוד, פיסת־נייר פשוטה.״ בכור מכבד את השבת — בצורה מיוחדת לו.
גליון 838 (12 בנובמבר 1953), עמוד 7
גולדמן בן ד,57-, יליד ליטא שגדל בגרמניה והוכרז בוגד על ידי הנאצים* ,הנהו כיום האיש מס׳ 1של ה ציונות העולמית. … כשעלה על דעת אד־נאואר לשלם פיצויים לעם היהודי על הנז קים שנגרמו לו על ידי הנאצים (ביניהם : שריפת האנציקלופדיה אשכול שגולדמן היה מו״לד ).פנה אליו ישר.
גליון 784 (6 בנובמבר 1952), עמוד 7
גרץ היה בן עשירים, אך הונו אבד כשד,נאצים הגיעו לשלטון. הוא לא התיאש, בא לארץ, הפך שותף קטן למאיר דיזנגוף, כשזה יסד את חברתו (מאיר דיזנגוף ושזת׳), סוכנות אניות.
גליון 788 (4 בדצמבר 1952), עמוד 15
המדינה הרוסה ומטה לנפול ; אבל האויב הנאצי עודנו חזק. שרות־המודיעין האמריקאי שולח אל מאחורי הקוים שלושה שליחים ; לברי את מקום המצאה של חטיבה גרמנית מסוימת. השלושה הם: סגן רניק (ריצ׳ארד בייז־הארדט) ,קצין אמריקאי: ייטגר (קריסטיאן בלך) אסיר משוחרר ; הפי (אוסקר וותר), גרמני אנטי־נאצי. בהרפתקה המסוכנת מאבדים שנים מתוך השלושה אח חייהם ; לאחר שבצעו את משימתם המסוכנת.
גליון 755 (15 באפריל 1952), עמוד 11
בין אלה אשר מצאו לעצמם אהובות אריות נמצא גם בן עיירתה של חברת הקונגרס פרוסט, סרן ג׳ון פרינגל (ג׳ון לאנד) .אלא שבמקרה שלו אין האהובה אשה גרמניה רגילה אלא אישיות נאצית לשעבר, ידידתם של היטלי, גבלם, גרינג וכוכבים אחרים מן העבר הקרוב, אריקה פון שליטאו (מרלנה דיטריך) .פיבי רוצה לדעת מדוע מניחים לאריקה להלך בחפשי, ג׳ון מנסה לחפות על אריקה, השלטונות הצבאיים מנסים ללכוד באמצעות ג׳ון ואריקה את אהובה הנאצי לשעבר ואריקה מקווה.
גליון 774 (28 באוגוסט 1952), עמוד 14
פקודה מיוחדה מעבירה אותו לרומא, בירת איטליה, בה מתחקה ההגנה אחר אוצר נאצי שדוד־יהודים אגדי בו אפשר לממן את מלחמת העצמאות ולעצור בעד התמוטטות החזית. … מיד נפתחת התחרות בין ארבעה המעוניינים באוצר: ברונר עצמו, מפקד משטרת רומא רודף־הבצע, האינטליג׳נס הבריטי ונציגי ההגנה. בעזרת פילגשו של הנאצי, הצרפתיה מתילדה, בה מתאהב גיורא (בין השאר בזכות כשרונותיה המוסיקאיים המזכירים לו את אחיו החלל, עמוס) מתגלה ליהודים מקום האוצר בהררי דרום אוסטריה.
גליון 777 (18 בספטמבר 1952), עמוד 10
לאחר פחות מששה שבועות היו שלושה מהם שבויים בידי הנאצים, הוצאו להורג. רק חיים חרמש, עתה איש כפר גליקסון בשומרון, הצליח להחלץ, חזר ארצה. … כשהגיע לנקודה בה הוא הודיע כי הוא משוכנע שהנאשמים לא נכנסו לביתו של השר פנקס המנוח, לא נשאר, למעשה, כל ספק שבי נאצי אשר לפי הוראותיהם הושמד דו״ח שירצקי ושפריצר ובמקומו הובא לבית־המשפט דו״ח אחר מאחר שבמקורי היו שינויים ומתיקות.
גליון 778 (25 בספטמבר 1952), עמוד 6
כשהודיע שר החקלאות המזרח־גרמני כי ממשלתו אינה מתנגדת לנהל מו״מ על נושא מוזהב זה, המריץ אותו נימוק פשוט: קוד ראד אדנואר נחל נצחון מוסרי מהדהד עם חתימת ההסכם שלו עם ישראל, הנחית מכה על אותם שניסו להכתים את ממשלתו כניאו־ נאצית. הבעייה עם המזרח־גרמנים היתד, שאלה סברו כי כל הרוצה מהם כסף חייב, לפחות, להגיש בקשה. … ללא פקפוקים נכנסו לחנות צבעים, בחרו בצבע החום׳ סמל הצואה והנאצים, החלו כותבים על חלון הראוה :״יהודים, כאן מוכרים תוצרת גרמנית.
גליון 733 (15 בנובמבר 1951), עמוד 13
הכנר מישה אמן לא מנע מעצמו טיר־חה, הביע דעה מפורשת להתזמורת הישראלית, המקפחת, לדעתו, אמנים יהודיים, מבכרת מומרים ואפילו נאצים. דוגמה : סרני קוסיכיצקי, המנצח המנוח, שניצח על 30 קונצרטי התזמורת בארצות־הברית (תמורת 45 אלף דולר) שהמיר את דתו בראשית ימי הצלחתו והפסנתרן הצ׳ילי קלאדיו אראו, ממוצא גרמני, שהעיר פעם לאלמן :״היטלר מביא גאולה לעולם !
גליון 679 (2 בנובמבר 1950), עמוד 10
כיום נמצאים מתי מספר רק בעולם ביודעים את הסוד הנדיר הזה, סוד של פרשה שהתחוללה בשנים ,1945—1943 עד נפילת המשטר הנאצי — פרשת זיוף הכספים של מדינות זרות, שאיפשרו לגרמניה הנאצית להציף את העולם במאות מיליונים לירות שטרלינג, דולארים אמריקאיים וכדומה.
גליון 690 (18 בינואר 1951), עמוד 6
״ את ד ב רי וילנר, מ ק ״י ב תו ר אדם שאמי ואבי ואחיותי כולך נהרגו על- ידי הנאצי ם ...ב שבילי קרוב יו חר ויל־הלם פיק הגרמני, שלחם בז מנו בגרמניה של היטלר, מאשר יהודים כמו ז׳ו ל מוק, שינויל וברנרד ברוך, שמקימים צבא נאצי חדש.״ זה 16 שנה עבדתי למען העיר ה זאת מסרתי לירושלי ם את כל כ שרו־נותי אני לא ברחתי.
גליון 703 (20 באפריל 1951), עמוד 10
ביום בהיר אחד נתפרסם מילר בר בים בשל עברו ההרפתקאני בימי שלטון הנאצים בהונגריה. בעקבות מאמרים, שהו פיעו בשני עתונים, שלחו גם כמה סופרי חוץ כתבות על מי שהיד, מפקד הג״א בבודפשט בימי שלטון הנאצי* זו היתד, העמדת פנים, כי לאמתו של דבר פעל תחת מסווה זה לטובת ר,נרדפי* ;העולם הזה ,)664 ואמנם היו בפרשת מילר יסודות בל־שיים ככתוב בספרים, משהו בנוסח הוליבוד.
גליון 722 (30 באוגוסט 1951), עמוד 7
משפט הסמל לא רצה בירה אשתו הראשונה ושמונת הבנים והבנות הושמדו על ידי הנאצים. הוא עצמו ישב על ספסל הנאשמים. ההאשמה: פשעים נגד עצורי מחנה עבודה נאצי בפולין.
גליון 1213 (21 בדצמבר 1960), עמוד 9
כל פצצות אצ״ל ולח״י, כל ספינות ההגנה, כל מעשי היצירה של הקיבוצים, לא היו מביאים להקמת המדינה לולא עמד מאחוריהם הלחץ העצום של דעת־הקהל העולמית, שזועזעה על־ידי פשעי הנאצים ורצתה להעניק לניצולים את ההזדמנות להתחיל את חייהם מחדש, במדינה משלהם• אלה הלגיונות שהכריעו את כף — הלגיונות הבלתי־נראים של דעת העמים, ובראשם טובי אנשי־הרוח־והמצפון. … אותם האנשים שהיו רוחשים לנו אהדה, מפני שבאנו להציל קורבנות יהודיים של הטבח הנאצי, רוחשים עתה אהדה דומה לפליטי ערב — ומאותן הסיבות.
גליון 1256 (4 באוקטובר 1961), עמוד 21
כאשר פרצה המלחמה, התעוררה השאלה אם לנצלו למען שרות־המודיעין הנאצי. החקירות העלו שזורגה אהד בשעתו את ברית־המועצות, ואף היה קרוב לאגף השמאלי של המפלגה הנאצית, שנזרק מהמפלגה בגלל נטיותיו הפרו־סובייטיות.
גליון 2229 (20 במאי 1980), עמוד 17
אנו מוצאים את עצמנו כאן באותו המצב שבו היו נתונים ראשי המחנה הליברלי האמריקאי, רובם יהודים, כאשר התנגדו לדרישת ראשי הציבור היהודי לאסור את מיצעד הנאצים האמריקאים בעיירה סטוקי ליד שיקאגו. הליברלים הגנו על זכותם של הנאצים להפגין. הנימוקים ידועים. מי שמגן על חופש־הדיבור, נאלץ בדרך־כלל להילחם על חופש־ד,דיבור של בעלי הדיעות הנתעבות ביותר.
