חיפוש: נאצר
נמצאו 1,987 תוצאות (מציג 476 עד 500)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 999 (5 בדצמבר 1956), עמוד 9
במדינה (המשך מעמוד )4 מן המשטר הקיסרי הרומאי ועד לעריצות הנאצית, זהו לקח אחיד: הפגיעה במעוטים היא תמיד סימן של התנוונות מוסרית, הקוברת תחתיה את בעליה. אם ימשיך גמאל עבד אל־נאצר בדרן שהחל צועד בה ברגע של תבוסתו הצבאית, עתיד גם הוא ללמוד לקח זה. … היה זה מאבק ההכרעה בין שני דורות ערביים: דורו של נורי אל־סעיד, הרודן הישיש של עיראק, וגמאל עבד אל־נאצר, הרודן הצעיר של מצריים. עיראק ביקשה לנצל את חולשתה הצבאית של מצריים אחרי תבוסת סיני כדי לחסל את סוריה, בת־בריתה הצפונית של מצריים, בה התבססה בינתיים דיקטטורה צבאית מוסווית, בהנהגת רווק צעיר וחינני, מוקדם (סגן־אלוף) עבד אל־חמיד סראג׳ ,ראש אגף המודיעין של המטכ״ל הסורי. … אולם באותו רגע הופעל מפצח־אגוזים שני על עיראק עצ שליחיו של עבד אל־נאצר, בשיתוף עם שליחיו של בולגאנין, עוררו מהומות בצפון עיראק, שם מרוכזת האוכלוסיה השיעית* .עיראק, מדינה רופפת, בעלת מיעוט כורדי גדול, לא יכלה להתפנות לפלישה כל עוד החזית הפנימית שלה היתה פרוצה ומעורערת.
גליון 995 (7 בנובמבר 1956), עמוד 12
ך • ימיתש ״ ח הגנו המצרים, בתנאים 1הרבה יותר קשים, על כיס פאלוג׳ת אחד ממפקדי הכיס היה רב־סרן בשם גמאל עבד אל־נאצר. .יתכן שאנו מגדלים עתה עבד אל־נאצר חדש!׳* התלוצץ אחד מקציני פיקוד הדרום, בהסתכלו באותו בוקר של יום ר במפת הכיסים. אולם שום -עבד אל־נאצר חדש לא קם בכיסי אבו־עגילד -בבוקר התקרב ג׳ים ל־מיתחם.
גליון 1441 (20 באפריל 1965), עמוד 9
עליה לתבוע את עלבון המדינה מן השוללים את זכות קיומה, אפילו יהיו אלה קומוניסטים (כמו אולבריכט) או סוציאליסטים ערביים (כמו עבר־אל־נאצר) .עליה להדגיש בכל מעשיה, גם בהתקפותיה החריפות על מדיניות הממשלה, את דאגתה לבטחון המדינה, לפיתוחה ולשלמות גבולותיה הנוכחיים. … סין תומכת באירגון־השיחרור ההרפתקני ושוחרר,מלחמה של אחמד שוקיירי. סין מנסה לדחוף את עבד־אל־נאצר ובן־בלה לעמדה קיצונית ביותר. האם אין קו וילנר־טובי־חביבי, המבקש להמריד את ערביי ישראל, משתלב יפה בתמונה זו י בעיני פלג ב׳ ,כל אלה הן עלילות שפלות. … מעשה־טירוף הוא למתוח ביקורת חריפה על גמאל עבד־אל־נאצר ועל אחמד בן־בלה, שהם גיבורי ערביי.
גליון 1372 (25 בדצמבר 1963), עמוד 5
בפעם האחרונה אירע הדבר לפני שמונה שנים, כאשר הכריז גמאל עבד אל־נאצר על עסקת־הנשק הראשונה שלו עם צ׳כוס־לובקיה. … מצריים התנגשה עם מעצמות המערב, חברת תעלת־סואץ הולאמה, ישראל השתלבה במאבק, מיבצע סיני־סואץ הרעיש את העולם. גם ספק אם יכול עבד אל־נאצר להרשות לעצמו לריב כעת עם אמריקה וברית־המועצות, המעניקים לו עזרה אדירה. … ברית־המועצות מעוניינת בכך. יתכן כי גמאל עבד אל־נאצר עדיין מעוניין בכך. לממשלת ישראל היה נידמה שאינה מעוני יינת בכך.
גליון 1332 (20 במרץ 1963), עמוד 5
חה־חה־חה ! אחרי שחולל גמאל עבד אל־נאצר את המר,פכר, שלו, קראנו למנהיגינו: אנא, מהרו! … שוב הוצפנו בגלי הצחוק הרישמי. מי? עבד אל־נאצר? הרודן המטורף הזה? מי יזכור אותו בעוד חמש שנים? … או: בסוריה מתנהל ויכוח חריף בין אנשי אל־בעת, הדוגלים בקונפדרציה מרחבית, ובין חסידי עבד אל־נאצר, התובעים איחוד כל־ערבי מוחלט לאלתר.
גליון 1307 (26 בספטמבר 1962), עמוד 13
האם הסטודנט הבירותי הוא קודם כל לבלוני, או ערבי, או מארוני? תשובתו של גמאר עכד אל־נאצר :״קודם כל ערבים, מעל לכל ערבים!״ ספגה מהלומה מוחצת בהפיכה הסורית. … מאותה סיבה התרחקה קודם לכן עיראק, בהנהגת עבד אל־ברים קאסם, מן הדגל ד,מיצרי. בזריזותו הרגילה, מיהר עבד אל־נאצר ביום כשלונו לשנות את החזית. סיסמת האיחוד הערבי הורדה לדרגה שניה. … תחת דגל זה קיווה הדיקטטור המיצרי לאחד את המוני העם בכל מדינות ערב, להפיל את ממשלותיהם, להביא בכך לאיחוד כל־ערבי על מישור אחר. אולם כמו תמיד, נתגלה עבד אל־נאצר כתועמלן יותר מאשר כמהפכן, כטכסיסן יותר מאשר כהוגה־דעות, כאיש האילתור יותר מאשר כאיש התיכנון לטווח ארוך.
גליון 1304 (5 בספטמבר 1962), עמוד 8
הגדיר אותו היטב מר אברהם שווייצר, הקרוב לחוגים הבטחוניסטיים, במאמר שכבר ציטטנו אותו : ״עבדול נאצר (כך!) יכול, למשל, לקבל בסיפוק את פירוז האזור מנשק גרעיני, משום שהוא סבור שבחימוש קונבנציוני הוא עשוי להגיע לעדיפות מכרעת על ישראל.״ במלים אחרות: בין ישראל ומדינות־ערב קיים מירוץ של חימוש בנשק שיגרתי — מטוסים, שריון, צוללות, משחתות. … יכול להיות נימוק הנוגע לצד המדיני של הרכש. למשל: עבד אל־נאצר יכול לקנות נשק כאוזת נפשו, ממזרח וממערב, ואילו ישראל אינה יכולה להיות בטוחה בכך שתוכל בכל עת לרכוש את הנשק הדרוש לה — בייחוד אחרי שנעלמו יסודות הברית עם צרפת. … קיצורו של דבר: לא ברור מדוע המירוץ השיגרתי הוא לטובת ״עבדול נאצר־״ ,ואילו המירוץ הגרעיני יהיה לטובת ישראל.
גליון 1263 (22 בנובמבר 1961), עמוד 5
כשלושה שבועות לאחר שבנו ראמון נהרג, יצא יוסף מארון לבקר את קרוביו בואדי ניסנס בחיפה. בדרכו פגש בפאדל נאצר, חבר קבוצת פעילי ההסתדרות בחיפה. נאצר התעניין לדעת מתי תיערך האזכרה במלאת 40 יום למות בנו של מארון .״אנו מתכוננים לעשות אותה ביום שבת,״ השיב האב ,״אז יכולים לבוא יותר אנשים.״ ״לא כדאי לכם,״ ניסה נאצר לשכנעו, ״תעשו את זה ביום ראשון. אחרת יכולות להיות מהומות.״ אך מארון לא נרתע .
גליון 1661 (2 ביולי 1969), עמוד 9
אין ספק שעמדתה של ישראל היא גורם מעכב ראשון במעלה, לא פחות מעמדתו של גמאל עבד-אל-נאצר. נאצר בין הנח והנחת ** כד-אל״נאצר הוא, כמובן, דמות־מפתח במישחק כולו. … בל מעצמות־המערב מאמינות בי עכד־אל-נאצר רוצה בהסדר זה. יותר מזה: בי הוא זקוק לו באוויר לנשימה.
גליון 1653 (7 במאי 1969), עמוד 17
.״ עוד באותו ערב החליטה הממשלה להעניק לגמאל עכד־אל־נאצר, לכל חייו, את התואר ״המשחרר״. נאומו של חוסיין היה עצור ביותר. … הוא לא יתן.״ שליח רם־דרג שוגר מקאהיר לעמאן, ובידיו הזמנה בהולה של עבד־אל־נאצר ליאסיר עראפאת לבוא לקאהיר. אולם השליח לא מצא את ״אבו־עמאר״ בעמאן. … ״אני מציע להוריד את הראש. להסתדר עם אבו־חאלד (נאצר) .לשחק את המישחק. אחרי כמה שנים נרים שוב את הנשק, הדיונים נפסקו לפנות בוקר, כלי החלטה.
גליון 1164 (13 בינואר 1960), עמוד 6
״ קרא באחד מימי השבוע גמאל עבד אל־נאצר, בקול רווי שמחת־נצחון. היה זה רגע גדול בחיי הדיקטטור הצעיר. … אם נכון הכלל כי מה שטוב לערבים רע לישראל, הרי ה־נצחון הכלכלי־ד,מדיני של עבד אל־נאצר הוא מכה למדינה. אולם ניתוח מעמיק יותר מביא למסקנה הפוכה. … הסימן הראשון למציאות החדשה: בנאומו הגדול לכבוד הסכר, לא הזכיר עבד אל־נאצר אף במילה אחת את קאסם והציונות, שני הנושאים החביבים לאחרונה על מכונת־תעמולתו.
גליון 1197 (30 באוגוסט 1960), עמוד 4
גמאל לא נגמל פצצה שהתפוצצה באחת מערי אר 7 ישראל הזכירה השבוע לאזרחי ישראל כי המאורעות הגדולים אינם קורים רק בקונגו, בקובה, בארצות־הברית או בסין• ברבת־עמון, בירת ארץ־ישראל הערבית, נקטל ראש־ממשלת ירדן (ראה מסגרת בעמוד .)7מותו היה אזהרה לכל מי שהיש־לה את עצמו כי הדינאמיזם של התנועה הלאומית הערבית הגיע לקיצו, וכי יציבות חדשה מקפיאה את הסטאטוס־קוו. במשך כמה חודשים שקד גמאל עבד אל־נאצר על שמריו• הוא נחל ניצחון פנימי, כאשר הסובייטים החליטו לממן את כל בניית הסכר הגבוה באסואן. … הפעולה השמית״ — החזרה הדרגתית מת כננת של כל הפליטים הרוצים לחזור. עבד אל־נאצר והמלך חוסיין כבר נתנו בחשאי הסכמתם לפיתרון זה. הלאומית הערבית — הגיע לשלושה מחסומים: עיראק של קאסם, תוניס של בור־גיבה וירדן של חוסיין. תנועה כמו זו של עבד אל־נאצר אינה יכולה לדרוך במקום לאורך ימים.
גליון 1203 (11 באוקטובר 1960), עמוד 10
ג׳ורג׳ חניין, הסופר המצרי, החליף פיתקאות היתוליות עם הוד מעלתו, עדלי אנדראוס, מי שהיה פעם שגרירו של עבד אל־נאצר בפאריס. עשרות משתתפים אחרים הקשיבו בתשומת־לב פחות או יותר גדולה, שעה שמבטיהם ריחפו על פני החיילים המשוריינים המקשטים את הקירות. … מדינות הים שלחו שליחים ממדרגה ראשונה — יורש־העצר של מארוקו, מנהיג מארוקאי דגול שני, נאמן אישי של עבד אל־נאצר, אנשים מרכזיים מטוניס, פרופסור בעל שם עולמי מצרפת. … שלושתם אנשים נחמדים ותרבותיים, אך רחוקים ממרכז החיים המדיניים במצריים. איש הקרוב יותר לעבד אל־נאצר יצא אומנם לפירנצה, אך ברומא נצטוזה להמשיך ישר לאו״ם בניו־יורק.
גליון 1204 (19 באוקטובר 1960), עמוד 5
בשנה זו התגבש קו פעולות־התגמול מעבר לגבול, שהוביל בעקביות, בקצב גובר והולך, לקראת מיבצע־סיני ביש־המזל. בראשית שנה זו היה־גמאל עבד אל־נאצר — לדעתם המאוחדת של כמעט כל המומחים האירופיים והאמריקאיים — מוכן לשלום עם ישראל. בסופה של שנה זו ערך עבד אל־נאצר את עיסקת־הנשק המפורסמת עם הגוש הקומוניסטי — עיסקה שנתנה אין אשליה מסובנת מזו. … המצב המתואר בצורה כה פלאסטית על-ידי לבון ופרס כאהד משתרע לאורד שנה של מ ה -שנ ה שהחלה למחרת השחיטה של קיביה, בסוף ,1953 ונסתיימה ערב ההתקפה הגדולה על מחנה הצבא כיוון חדש לכל ענייני המרחב מאז. עבד אל־נאצר עצמו טוען בעקשנות, מזה חמש שנים, כי ההתקפה הישראלית על עזה בראשית 1954 היא ששיכנעה אותו כי שוב אין סיכויים לשלום, ושעליו להושיט יד לרוסים כדי להתכונן להתקפה ישראלית.
גליון 1765 (30 ביוני 1971), עמוד 11
המיסמך החשוב ביותר הוא איגרת אישית של עבד־אל־נאצר ללוי אשכול, מיום 28 במאי ,1967 שהועברה באמצעות בלדר שעבר את הגבול ליד מחסום ארז. … (אם כי הרבה ערבים מאמינים שכך זד, היה, ועבד־אל־נאצר עצמו, בראיון מוקלט ארוך ששמעתיו במו אוזני, אך שטרם פורסם, טען שאכן זו האמת). … זוהי התקוממות של העיתונות האמריקאית נגד הממשלה — מיפגן של חופש־הביטוי שאין לו אח ורע בתולדות ארצות־הברית, וגם לא בכל ארץ אחרת• המיסמכים הבאים מתארים איך חיבלה ממשלת אשכול אליה צורפו בינתיים דיין יבגין, במאמציו הנואשים האחרונים של עבד־אל־נאצר למנוע את המלחמה, עד שפתח צה״ל בהתקפה המזהירה בבוקר ד,־ 5ביוני...
גליון 1723 (9 בספטמבר 1970), עמוד 39
אורי אבנרי: אני מציע לן שלא לדבר על ״יודנראטים שמואל תמיר: אני מדבר על ״יודנראטים״ .בדיוק כן. אני יודע על מה חושב נאצר כשהוא חושב על ״יודנראט״ בארץ־ישראל ובתל־אביב וברחוב דיזנגוף. … תפקידם של כוחות-השלום המצב שנוצר ברגע זה במרחב הוא כזה: גמאל עבד־אל־נאצר מעוניין בהסדר שלום, אך חושש שלא יקום בגלל שאיפת הסיפוח שלנו, ומתכונן למלחמה הבאה. … יש ראשיתו של שינוי זה אצלם, וגם אצלנו. נאצר לוחם בפידאיון וחולל בשבועות האחרונים פלא בעולם הערבי, בהורידו את ראשם של הפידאיון.
גליון 1438 (31 במרץ 1965), עמוד 2
אביו של איברהים היה עוסמן באשא אל־מהדי, מפקד המישמר המלכותי, ולאחר מכן הרמטכ״ל האחרון של הצבא המצרי לפני ההפיכה הנאצרית. הבאשא איפשר לו לבקר בארמונו של פארוק, לראות את המלך מקרוב. … אותה כתבה המשיכה ברעיון זה: ״והגרמנים רשאים למכור את תת־מקלעיו של עוזי גל לסי שיחפצו — לרוצחי המונים באפריקה, או לדיקטטור פאשיסמי בדרום אמריקה, ואולי גם לצבאו של גמאל עבד־אל־נאצר בגבול סיני.״ יתכן כי חייכת אז למקרא ההשערה הפנטסטית, כי נשק מתוצרת ישראל עלול להימצא ביום מן הימים בידי הצבא ה־מיצרי. … הסיפור לא נכתב בידי שלום כהן — על הצורה בה נוטרלה האזנה זו על־ידי גמאל עבד־אל־נאצר למד רק השבוע, שעה שערך את הרשימה במדור במרחב.
גליון 1444 (12 במאי 1965), עמוד 2
מעל 1000 וואט תאורה אפקטיבית מאפשר הסרטה בלילה במסיבות חגים וכינוסים. שותפות גולדה־נאצר ב״ציפור־הנפש״ לכל מכשיר מצורף מכסה־מגן למרה (ואטה) להסרטה — ערובה להצלחה ! … אנחנו נספק את התגובה הסאטירית למאורעות, ברוח האינפורמציה של העולם הזה.״ לא במיקרה הופיעה, בגליון שלפני האחרון, למשל, הקאריקאטורה המראה את גולדה מאיר וגמאל עבד־אל־נאצר נושאים כרזה הקוראת ״בוז לבורגיבה!״ באותו שבוע עצמו היתד, כותרת שער העולם הזה. :גולדה ונאצר נגד בורגיבה.״ עצם לידתו של צפור הנפש היתד, תוצאה של אחד המאבקים הציבוריים, בהם נטל העולם הזה חלק פעיל.
גליון 1064 (19 בפברואר 1958), עמוד 3
המונים מריעים שתי סטודנטיות מצריות בקחיר, ביום הכרזת האיחוד *המצרי־סור 1הן נושאזת כרזה, המראה את שוכרי אל־קואטלי וגמאל עבד אל־נאצר ניצבים בצריח של טאנק חדורס תחתיו חי ל בריטי (ימין) וחייל ישראלי (שמאל). … למפלה ממאה אלף איש הצטופפו בכיכר זו, הריעו בס שן שעות לגסאל פבד אל־נאצר ולשוכרי אל קואטלי. קול ההמונים היה כקול־הנפץ של התפוצצות אדירה, אשר שינתח את פני המרחב הקופא על שסריו תון שבוט יסיט.
גליון 1433 (24 בפברואר 1965), עמוד 8
(הסשן מעמוד )7 להחריף עוד יותר את המחלוקת בין דמשק לבין קאהיר ובגדאד. כי גמאל עבד־אל־נאצר אינו מרשה קיום מפלגה קומוניסטית בארצו, ועבד־אל־סלאם עארף רואה בקומוניסטים סוכנים זרים המסכנים את מישטרו. … הצטרפות הקיצוני השמאלי לנבחרת הסורית לא תפריע לראשי הבעת, המשתדלים מזה שנים להוכיח כי הם הגורם האנטי־ישראלי ה־עיקבי ביותר במרחב, וכי גמאל עבד־אל־נאצר אינו אלא הססן רכרוכי. קפריסין סדם 01ד*ד •פקבסין ה *נרל והנ שיא התורכים ישבו בשקט ועקבו אחרי המאבק שהתחולל בקרב העדה היוונית.
גליון 1435 (10 במרץ 1965), עמוד 6
לבסוף עלה בידי אחד מחובבים אלה ליזום את הגשמתו של החלום. היה זה נשיא מצריים, גמאל עבד־אל־נאצר. באחת המסיבות של אישי הצמרת המצרית, בנוכחות שניהם, הציע עבד־אל־נאצר כי עבד־אל־והאב ילחין אחד משיריה של אום קולתום.
גליון 1496 (4 במאי 1966), עמוד 3
מי שקרא בעיון את דבריו של נשיא מצרים, גמאל עבד־אל־נאצר, נוכח לדעת כי הוא לא קרא להשמדת ישראל, אלא דיבר על מצב מלחמה בין ארצו לבין ישראל, שבא כתוצאה מאי־מילוי זכויותיהם של הערבים הפלשתינאים. … זה מעודד, כי זה סותר את הטענה הישראלית הרשמית, כאילו עבד־אל־נאצר רוצה לחסל את ישראל בכל מחיר. מאיר לוין, חיפה חד־צדדיות ד 0וכ!
גליון 1459 (25 באוגוסט 1965), עמוד 8
אום זה הוא גנרל מוחמד נגיב, הנשיא הראשון של מצרים, שהודח על־ידי עבד־אל־נאצר. זגלול היה מזכירו הצבאי בימי שלטונו. 03 סוכן ישראלי. בעוד שמשפטו של זגלול התנהל במחנה הצבאי אל־עבאסיה — שממנו יצאו עבד־אל־נאצר ואנשיו לכבוש את השלטון ב־ 23 ביולי — 1952 התנהל, באולם אחר, משפט דומה.
גליון 1269 (3 בנובמבר 1962), עמוד 4
עתוני ישראל הוצפו ידיעות מפי ״כתבים צבאיים״ אלמוניים, שהודיעו כי מצרים העניקה בסיסים לברית־המועצות — תמורת משלוחי־נשק אדירים ואספקת אוניות. הודעתו של עבד אל־נאצר על הגדלת צבאו ב־/ 0ס 25 נופחה לממדי איום מזעזע חדש על ישראל. … המצרים ניחשו כי האנגלים משתדלים לאיים עליהם, אחרי שעבד אל־נאצר הכריז מלחמה מעמדית על מלכי ערב הסעודית, תימן וירדן.
גליון 1637 (15 בינואר 1969), עמוד 11
ואילו בביירות ביקש מד,שגריר המצרי לקבלו לראיון, על- מנת להסדיר ביקור אצל הנשיא נאצר. כנעאן, כך אומר הסיפור, חיכה במלונו לשווא. השגריר המצרי לא רק שלא סידר לו פגישה עם נאצר — אלא סירב בעצמו לקבלו לראיון. כי בינתיים התקשר איתו ראש ממשלת ירדן, בהג׳ת אל־תלהוני, אוייבו־בנפש של כנעאן, ואמר לו שפגישה כזו תיחשב לצעד בלתי־ידידותי כלפי ירדן.
