חיפוש: סאדאת
נמצאו 2,107 תוצאות (מציג 2,001 עד 2,025)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2273 (25 במרץ 1981), עמוד 34
השם מאיו (חודש מאי, בערבית) בא להזכיר את המועד שבו התגבר אל־סאדאת על יריביו הפנימיים, אחרי מות גמאל עבד אל־נאצר.
גליון 2275 (8 באפריל 1981), עמוד 34
בשעית־גודל, זוהי דרכו של מנהיג.״ אמוד אל־סאדאת נהג כך. מי עוד?
גליון 2275 (8 באפריל 1981), עמוד 77
אני משוכנע שהמדיניות הישראלית היתד, נכונה ביסודה, ומבחינה היסטורית היא שהביאה לביסוס המדינה, לניצחונותינו, להסכמי הפרדת־הכוחות, להסתייעות באר־צות־הברית, לפיתוח כלכלי ומדעי, ובסופו של דבר הביאה גם לביקור סאדאת בירו שלים ...אני חוזר ומדגיש: הממשלה לא היתד, נעולה על קונספציה של אי-פריצת מילחמה עם מצריים.
גליון 2267 (11 בפברואר 1981), עמוד 26
כמו רוב הערבים — וביניהם אנוור אל־סאדאת — ראה המופתי בגרמנים בעלי- ברית פוטנציאליים, על פי העיקרון האומר ש״האוייב של אוייבי הוא ידידי״ .הגרמנים לחמו בבריטים ובצר־פתים, שגי הגורמים הקולוניאליים השנואים ביותר במרחב באותם הימים.
גליון 2262 (7 בינואר 1981), עמוד 43
זה היה בביירות, ב־ — 1958 שבע שנים לפיני שחביב אל־בורגיבה השמיע קריאה דומה ביריחו 19 ,שנים לפני ביקור אנוור אל־סאדאת בירושלים. זמן קצר לאחר מכן היה חסן נשיא ועידת־השלום הראשונה שהתקיימה בפירנצה, בהשתתפות ערבים וישראלים — כינוס שפוצץ על־פי הוראותיה של גולדה מאיר).
גליון 2226 (30 באפריל 1980), עמוד 69
,תחת הכותרת עושת שלום, רומן זה סובב על רקע יוז־מת־השלום של הנשיא אנוור אל־סאדאת, כאשר במרכזו כמה דמויות־שוליים שנקלעו לסחרחורת עלילה.
גליון 1780 (13 באוקטובר 1971), עמוד 22
השאח תומך בשולטן הפרו־מערבי, המתקדם קצת יותר מקודמו שהופל במהפכת־חצר, והלוחם נגד לוחמי־הגרילה של תנ׳ועת־שיחרור שמאלנית. ביקורו של סאדאת אצל השאח, שעליו הכריז גמאל עבד־אל־נאצר מלחמה בשעתו, היא הכרה רשמית בחשיבותה הגדלה והולכת של איראן.
גליון 1963 (15 באפריל 1975), עמוד 15
פיצוץ העניין עכשיו נועד להבהיל את אנוואר אל־סאדאת, ולהרתיע אותו מהת־קרבות־יתר אל הנרי קיסינג׳ר.
גליון 1955 (19 בפברואר 1975), עמוד 7
אבל הוא לא היה מסוגל, בשום פנים, לשקול את מערכת הכוחות הפוליטיים בעולם הערבי, את הלחצים המדיניים שהשפיעו על סאדאת ואסד. לא רק באופן פורמלי, אלא גם באופן מעשי, היה רק פורום ממשלתי- פוליטי מסוגל להעריך גורמים אלה — ולגבש את המדיניות הלאומית בהתאם לכך.
גליון 1986 (24 בספטמבר 1975), עמוד 25
לעומתו, פרנץ הניו־זילנדי במדינה (המשך מעמוד )16 בגידה בחיילים המצריים שחצו את התעלה ביום־הכיפורים. בגבור הלחץ, ביקש אנוואר אל־סאדאת מישראל, באמצעות הנרי קיסינג׳ר, לעכב למשך כמה ימים את הספינה החבורה, בעלת המיטען הישראלי, שנועדה לעבור את התעלה בתור מיבחן ומיפגן להסכם.
גליון 2050 (15 בדצמבר 1976), עמוד 27
אחרי שיפגש עם נ־שיא מצריים, אגוואר אל־סאדאת, ועם ראשי השילטון החדש בעמאן, עבר את הגשר כדי להיפג-ש עם כמה אישים ישראליים ועם ראשי־הערים החדשים בגדה.
גליון 2106 (11 בינואר 1978), עמוד 42
הסערה גברה גם משום עיתוי הצגת הסרט, מייד אחרי ביקורו של הנשיא סאדאת בישראל, דבר שד,ת־העולם הזה 06ו 2
גליון 2130 (28 ביוני 1978), עמוד 57
כ .יהושע החלו כותבים באחרונה ברוח ״השקפות הסיפרות של ס/קריאה בימים אלה עלה על קרשי הבמה בקאהיר מחזמר בשם סצרייס ארצנו, המתאר את תולדותיה מימי הפרעונים ועד לנסיעת אנואר אל־סאדאת לירושלים. במחזמר משתתפים יותר מ־ 300 שחקנים וזמרים.
גליון 2136 (9 באוגוסט 1978), עמוד 36
מאחר שהערבים היו ׳משוכנעים תמיד כי ישראל רוצה לספח את דרונדלבנון עד הליטאני, מחזקת פרשיה זיו את מתדמית השלילית של ישראל במרחב, מקטינה עוד יותר את היכולת האמריקאית ולשכנע את אל־סאדאת להמשיך במישחיק, שהתרוקן מתוכנו.
גליון 2173 (25 באפריל 1979), עמוד 17
. • המדינות הערביות, המתנגדות למדיניות אנוואר אל־סאדאת, אך שאינן מסוגלות לפתוח במילחמה בישראל, מדרבנות את האירגונים הפלסטיניים להילחם במקומן.
גליון 2097 (9 בנובמבר 1977), עמוד 11
למעשה, עלפי החוק הבינלאומי, פוגעים התנאים שמציבה ישראל בזכויות הריבוניות של הערבים, וכפי שהאירופים עצמם חזו על בשרם אחרי מילחמת-העולם השנייה: כשכופים על אחד הצדדים בסיכסוך ״נורמליזציה״ של יחסיו עם צד אחר על-פי תנאיו של זה, ההשפלה שבכך הופכת מצב של כניעה. למרות כל זאת •הרחיק הנשיא סאדאת לכת עד כדי רמיזה לממשל קארטר שניתן יהיה להגיע לידי נורמליזציה מלאה חמש שניט אחרי חתימת ההסכם, אך הדבר עדיין כרוך בניתוק של פער-זמן בין הנורמליזציה המוחלטת לבין תהליך נסיגתה של ישראל — ומשום כך •הוא שולל מכוונות השלום של הערבים את כושרן הפוטנציאלית להשיג את הנסיגה שהם מבקשים.
גליון 2125 (24 במאי 1978), עמוד 6
דווקא עכשיו, כשהממשלה מנסה לצמצם את המשתתפים במו״מ ולעשות הכל כדי להגיע להסדר נפרד עם אל־סאדאת, אסור לשתוק ולעצום עיניים מול הזוועות שאנו במו ידינו עושים בגדה.
גליון 2085 (17 באוגוסט 1977), עמוד 9
.״ דו״הקיום בין ישראל ומצרים התחיל אף הוא בבית הלבן: גם סאדאת וגם בגין אוהבים את קארטר, וקארטר אוהב את שניהם ואת כולם.
גליון 2087 (31 באוגוסט 1977), עמוד 11
ולאחר •שיתגשמו כל הוויתורים ״ההדדיים״ •שהם -מציעים, תימצא ישראל, מבחינה ביטסונית־צבאית, לשה עקוד על המיזבח, סאשר חשרחט־סבח יכול -לעשות בו כרצונו. אין בכלל -ספק. כי לו היה סאדאת ״שלי״ מכריז וגם -מוכיח, כי !טדינות-ערב פותחות !
גליון 2147 (25 באוקטובר 1978), עמוד 38
בינתיים זזו דברים בעולם הגדול, וה נשיא אל־סאדאת הגיע לישראל. אחר-כך נסע כל מי שיכול, למצריים.
גליון 2300 (30 בספטמבר 1981), עמוד 36
שילוס באופן כולל נראה כי בתקופת־שילטונו של אריק במערכת־הביטחון, ואולי לאחר מכן במדינה כולה, הוא יחתור למצבים הבאים: • שלום בדרום, תון העמקת יחסי השלום והנורמליזציה -עם מצריים, מניעת הפרות בדרן ידידותית, החזרת צפון־סיני וחתימה על הסכם־מיסגרת בענייני האוטונומיה, אשר יאפשר לאנוור אל־סאדאת לטעון כי מילא את חובתו ופתח את הדלת לפני הפלסטינים, שיצטרכו למלא בעצמם את המיסגרת בתוכן ממשי. • הרגעה במיזרח, תון הנהגת מישטר נוח יותר בגדה וברצועה והחרפת המילחמה במבצעי־פיגועים, ונסיון לשלב את ראשי״הציבור באוטונומיה נוסח־אריק. • המתנה בצפון, תון אפשרות של מילחמה גדולה בלבנון ובסוריה —
גליון 2313 (30 בדצמבר 1981), עמוד 67
באחרונה ראה־אור אלבומו הראשון של מושיק, צוייר ביום חול * .בין הקריקטו רות ניתן למצוא את גלריית הגיבורים שאיכלסה את החיים, הצחוק והדמע ביש ראל בשנים האחרונות, החל מייגאל ידין עם תלבושת ומיקטרת של פופאי, ואל סאדאת, כגין, פרס, ארליך וכל השאר• הפרק הראשון מוקדש לאוטונומיה, שמושיק הופכה לחוכא ואטלולה.
גליון 2312 (23 בדצמבר 1981), עמוד 38
הוא דוחף את הפלסטי נים לזרועות הסובייטים, מביא לגירוש מצריים מהעולם הערבי (אחרי שאנוור אל־סאדאת גירש את הסובייטים). לאחרונה הגיע 008 לשיאו.
גליון 2339 (30 ביוני 1982), עמוד 76
נזכרתי בשלמה סתר, הצלם שנלווה אלי לקאהיר, בימים הראשונים אחרי בואו של אנוור אל־סאדאת לארץ. היינו בין חצי־תריסר הישראלים הראשונים.
גליון 2330 (28 באפריל 1982), עמוד 6
היו אנשים אשר יכלו לקפוץ מעל לתהום הזאת, לתרגם את לשון העם האחד באוזני העם השני — החל בעזר וייצמן, שתפס אינטואיטיבית את האפשרויות האדירות הגלומות ביוזמת אנוור אל־סאדאת, וכלה ב־אנשי-השלום הישראליים, שהק דישו עשרות שנים מחייהם לבניין גשרים עם המצרים ושאר הערבים.
