גליון 863 (6 במאי 1954), עמוד 14
טקסט · תמונה · PDF

אזרח אפור ג׳יימם בראון לא בחר בדרך
חבריו העריקים. הם, המאוכזבים, בכרו לח זור
למולדתם, לרצות את ענשם ולשוב לה יות
לאזרחים מועילים ומכובדים.
גליון 1093 (10 בספטמבר 1958), עמוד 14
טקסט · תמונה · PDF

אחרי שעבר את הבדיקות הרפואיות
וכשבקשתו לצאת לשירות לאומי אזרחי למשך
שנתיים־וחצי נדחתה, התדפקו שוטרים
צבאיים על דלת ביתו, בשכונת נור־דיה
בצפון העיר .״אתה עריק,״ הודיעו השומרים
לקולר שהופיע בדלת בפיג׳מה,
אחרי שהעירו אותו בחצות הלילה.
גליון 2088 (7 בספטמבר 1977), עמוד 39
טקסט · תמונה · PDF

טענה זו נכונה, אך אז סוף-סוף
נוכל לדעת מי הם העריקים והתבוסתנים,
שהרי צווינו לדעת מי לנו ומי לצרינו.
גליון 2185 (18 ביולי 1979), עמוד 8
טקסט · תמונה · PDF

ברונו הוא בן למישפחה יהודית,
שרבים מקרוביו ניספו בידי הנאצים, ווילי
היה ״עוכר גרמניה״ ו״בוגד במולדת״,
שהעדיף לערוק מגרמניה של היטלר ול הילחם
נגדה בעת מילחמת־העולם השנייה.
גליון 2207 (19 בדצמבר 1979), עמוד 71
טקסט · תמונה · PDF

בעת
המישפט הפך עד־מדינה והעיד נגד כל חברי הכנופיה.
נאשם אמזלג (שמאל) •
ערק מהר
משה יודע מה הולך שם. ואני כבר אטם-
טם אותם.
גליון 2249 (8 באוקטובר 1980), עמוד 34
טקסט · תמונה · PDF

כשרק החלו ניצני המתיחות, הפך
שומרון לעריק ספו״ם. הוא היד, מפקד כוח
סיור באוגדת טל והיה הראשון שהגיע,
ביום הרביעי למילחמה, ילצפון תעלת-
סוויס.
גליון 1876 (15 באוגוסט 1973), עמוד 8
טקסט · תמונה · PDF

השיב
להם פינייה כיד הלצון הטובה
עליו :״אלה שעשו את כל
הרעש הם שלושה עריקים מ־צה״ל
— אז תארו לכם מה היה
קורה כבר אם את המיבצע הזה
היו עושים חיילים טובים של
י כשנודע בבניין הטלוויזיה
בירושלים על החטיפה בסנטר,
קאתרינה, יצא הכתב הצבאי
של הטלוויזיה נחמן שי נלווית
צלם במטוס שכור לסיני.
גליון 1772 (17 באוגוסט 1971), עמוד 6
טקסט · תמונה · PDF

פ .כרמי, ראשון־לציט
חחייס ככיצח
כשדגרתי על הכיסא־נוח שלי וקראתי
את ״הנדון״ עלובי החיים (העולם הזה
,)1770 קל היה לי מאוד להסכים עם העורך
שזוג הממזרים לנגר ערק מהקרב ונכ נע
לרבנים, נהג בשיפלות.
גליון 1748 (3 במרץ 1971), עמוד 8
טקסט · תמונה · PDF

״אחר, עם הצבא הרוסי, הגעתי
עד גרמניה. ב־46׳ ערקתי והגעתי לארץ
סימוטוב: ה מ שפ ח ה שבה שבעהכא שר
הפקידים הודיעו עדהפסקתהתמ־כ ה
דרגתו אשר תהי — חייב להצדיע בפניו.
גליון 2101 (7 בדצמבר 1977), עמוד 56
טקסט · תמונה · PDF

.״
מתוך מגמה ברורה לסלוח לאנשים שגילו עוינות למדיני׳
או למישטר שניצח במילחמה, והן כדי לסלוח לעריקים
מן הצבא. אך בחנינה שהונהגה ב־ 1967 לא מחקו את
העבירות של עברייני הביטחון, ואף לא הקלו בעונשיהם.
גליון 1981 (20 באוגוסט 1975), עמוד 33
טקסט · תמונה · PDF

בעיות
י שראליות
א קל היה לה לעזוב את הונגריה ו/לערוק
למערב. בעלה, שממנו התגרשה
שנה קודם־לכן, סירב להתיר לה לקחת
איתר.
גליון 1973 (25 ביוני 1975), עמוד 9
טקסט · תמונה · PDF

אולם בצבא באה החרטה. חבריו יחשבוהו
לפחדן, לעריק. האירגון התאושש מחדש,
ואילו בצבא מצא רק חיי בטלה.
גליון 1843 (27 בדצמבר 1972), עמוד 17
טקסט · תמונה · PDF

להאשים
את הלוחם ללא־חת ואיש־המצפון הנודע
בעריקה והשתמטות מהצלת נשים וטף
ממוות — הרי זו יריקה בזכר הקורבנות.
גליון 1843 (27 בדצמבר 1972), עמוד 34
טקסט · תמונה · PDF

איילה עם השיער הקצוץ וההגיון הגברי.
ברכי, שדם צוענים נוזל בעורקיה,
ושוש.
הצעת נישואין שבוששה לבוא, הבריחה
את רותי לזרועותיה של לונדון.
גליון 2166 (7 במרץ 1979), עמוד 48
טקסט · תמונה · PDF

עם איסוף החומר הסתבר לתובע כי
לזכותו של אלשווילי נזקפים כמה וכמה
׳תיקי-מירמה שלא פוענחו, וכי הוא נוהג
לפתות נשים באופן שיטתי. למשל, בפב רואר
1976 הכיר רפי, שערק מצה״ל, חיי לת
בשם לידיה שועה ובאחד הימים הלך
לבקר אצל אחותה בבת־ים.
גליון 2161 (31 בינואר 1979), עמוד 44
טקסט · תמונה · PDF

הכושים
האמריקאיים מאסו, כעבור זמן־מה, בעזרתם של ״הליברלים
הלבנים״ — הן מפני שסברו כי עזרת הלבנים
אינה אלא מעין גזענות הפוכה ומוסווית, הן מפני שחששו
כי במיבחן האמיתי יערקו הלבנים מן המערכה, הן מפני
שרצו להשתמש במאבק כבמכשיר חינוכי להעלאת התודעה
והגאווה העצמית של הכושים.
גליון 2080 (13 ביולי 1977), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF

המפוררת
את חיי הפרט והמייצפחה בארץ,
תוך אנארכיזם, עריקה ובגידה ב־חיי־ד,לאום
׳והמדינה. בהמשך טיעוניו קובע
שמיר כי תרבות־חיים שמאלית זו,
מתגלמת ב״טירוף מחליא של סיאובת ו־צדקנות,
זוהמת־כיכים * והתחסדות של
הלקאה עצמית...״
הצגת עמדותיו של משד, שמיר נתקלה
בחומה של עויינות ציבורית רחבה ביותר,
שאיחדה לחזית משותפת אוייבים אידיאולוגיים
וסיפרותייס רבים, שהגיבו בי־תוקפנית
בכל אמצעי-התיקשורת.
גליון 2131 (5 ביולי 1978), עמוד 18
טקסט · תמונה · PDF

התקליט שהוא
מניח כדי להירגע הוא תקליט
.נאומי אבא אבן.״׳
מז י ערק בחי כרמל נדלן נ> רא שון לציין הנח !
גליון 2150 (15 בנובמבר 1978), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF

מעולם לא ישב
כה קרוב לאריה אכזר זה, מבלי ששערותיו
יסמרו, דמו ישצוף בעורקיו וגרונו יפלוט
שאגות-זעם מתוך אינסטינקט תורשתי אבו לוציוני
פרוע .
גליון 2423 (8 בפברואר 1984), עמוד 36
טקסט · תמונה · PDF

היא בעצמה השלימה
עתה ביקור בן חודש בהודו, שנועד לשמש השראה לספר שתכתוב בעתיד,
ואשר ישתלב יפה עם פסטיבל הודו, שייערך בארצות־הברית
בימאי התיאטרון יורי ליובימוב ( )65 הצהיר בלונדון, כי למרות שהוא
חושש שהק־ג־ב ינסה להתנקש בחייו, הוא מעדיף לחזור למוסקווה ולא
לערוק למערב. ליוביסוב, שיסד לפני 20 שנה את תיאטרון טאגאנקה,
השיג שיא של שלושה מחזות שנאסרו על־ידי הצנזורה בברית־המועצות
בשנה שעברה, ואף על פי כן הוא עדיין מצפה לחזור לאותו תיאטרון, ברגע
שהצנזורה רק תרפה ממנו את ידה.
גליון 2443 (27 ביוני 1984), עמוד 3
טקסט · תמונה · PDF

העולם הזה
מביא קטעים מפרוטוקול
הישיבה הפרועה, שכה
נפסלה הרשימה לשלום.
כתבת השער הקדמי:
ה עריקים
השבוע נפגש יצחק מו ד עי עם שגריר
זר וסיפר רו, שהוא וקבוצה גדורה שר
ריבררים יפרשו נוהריכוד.
גליון 2419 (11 בינואר 1984), עמוד 3
טקסט · תמונה · PDF

מדוע אוהבים לפחוד
מ* 1984 ומדוע מצפים
כולם שיבוא קץ לעולם
— ת שובות מיקצו־עיות
מפי
הפסיכולוג
המארונים הכריזו עליו שהוא עריק,
המוסלמים ראו בו בוגד, והוא היה תלוי בכל
בישראל -רב־סרן טעד חדאד התנהג
בלבנון כמו כל בעלי־הזרוע
המקומיים, אלא שהוא
הרחיק לכת יותר מהאחרים.
0קרייטלר.
גליון 2434 (25 באפריל 1984), עמוד 41
טקסט · תמונה · PDF

רורולף נורא״ב: הגיע הזמן לרקוד את תפקיר האב
רודולף נוראייב, הראשון והמפורסם שבין כל
עריקי הבאלט הרוסי אשר התאזרחו במערב, הפך במשך
השנים לא רק כוכב על הבימה.
גליון 2410 (9 בנובמבר 1983), עמוד 50
טקסט · תמונה · PDF

.״
כשנאסר, נשא עימו רישיון מקנזאס, שתוקפו פג, ואילו
רישיון הנהיגה הנידיורקי שלו הוחרם בשנת 77׳ אחרי
שערק מתוכנית שיקום, אחרי שנהג כשהוא מסומם
מחווה יוצאת מגדר הרגיל נערכה לזיכרה של
מאריה האלאם — שעתיים שידור חי בלוויין של
זמרי העולם המפורסמים ביותר בשטח האופרה, מן
הלה־סקאלה במילאנו ועד המטרופוליטן בניו־יורק.
גליון 2571 (10 בדצמבר 1986), עמוד 36
טקסט · תמונה · PDF

מורים אמר כי ענת הלכה איתו
מרצונה, ורק הפחד מהוריה ואחיה גרם
לה לפנות למישטרה. אבל זה היה
כמעט הסוף.
מורים ערק משרות־מילואים ולקח
איתו את רובה הגליל ושתי מחסניות.