גליון 2082 (27 ביולי 1977), עמוד 39
טקסט · תמונה · PDF

רוברט
רדפורד גד ביוטה, דאסטיין הופמן בנע-
ערק, פול ניומן בקונטיקאט, שון קונרי
בספרד...״
ורוברט שאו, המעלה הירהורים אלה,
רפש לעצמו באירלנד אחוזה רחפת־ידיים
המשמשת בסים לכל שבט מישפחת שאו,
הפולל אשד.
גליון 2146 (18 באוקטובר 1978), עמוד 37
טקסט · תמונה · PDF

כך נוצר ביני ובין תו שבי
השכונות האלה קשר הדוק, שנמשך
עד היום. כל בחור צעיר שהסתבך וערק
מהצבא ורוצה לחזור לשרת, פונה אלי
שאעזור לו.
גליון 2194 (19 בספטמבר 1979), עמוד 35
טקסט · תמונה · PDF

סקרי דעת־הקהל אמנם הראו על שיכה המונית
אל ה״ערך. אך דא היה זה מסע־ניצחון.
עריקי המערך של מאי 1977 חזרו מן הליכוד
וסד״ש בפי שחזר ״הצכא הגדול״ שד נפוליון
ממוסקווה: מוכס, מתוסכל, מייואש.
גליון 2354 (13 באוקטובר 1982), עמוד 7
טקסט · תמונה · PDF

באיזור זה יושב
המייג׳ר סעד חדאד, הנחשב כעריק
מן הצבא הלבנוני. בעבר
מנע חדאד בכוח — לפי דרישת
ישראל — את כניסת הצבא הלבנוני
למובלעת שלו, ואף פתח
עליו באש.
גליון 2448 (1 באוגוסט 1984), עמוד 58
טקסט · תמונה · PDF

השניים נוטים רגשית לשתף פעולה עם המערך, אולם
אם לא תחול הפתעה, ואחת המיפלגות הדתיות לא
תערוק לקואליציה עם המערך(ב״יחר׳ ותמ׳׳י מעריכים
שהמפד״ל רוצה שיאנסו אותה ללכת עם המערך, ואחר
כך ישבר המחסום ויעברו מיפלגות דתיות נוספות)
ייאלצו וייצמן ואבו־חצירא להושיב את שמיר על כס
ראש״הממשלה.
גליון 2451 (22 באוגוסט 1984), עמוד 18
טקסט · תמונה · PDF

נפטר במוסקבה, בגיל ,55
טיגרן פטרוסיאן, מי שהיה בגיל 34
אלוף העולם בשח־מת(לאחר שגבר על
מיכאיל בוטביניק) .פטרוסיאן, יליד
גרוזיה, עסק גם בעיתונאות שח־מת
ואף פירסם ספר(שח*מת ופילוסופיה)
אך במיוחד נודע בהקפדתו לשמור
מרחק מאמני שח־מת שערקו מברית־המועצות
כבמקרהו של ויקטור
קורצ׳נוי, שאת ידו סירב פטרוסיאן
ללחוץ לפני מישחק על אליפות
העולם ואף ררש שי1קצו לו חדר־אוכל
וחדר־שירותים בנפרד מקורצ׳נוי.
גליון 2456 (26 בספטמבר 1984), עמוד 26
טקסט · תמונה · PDF

ואז התגלה כי שרונו האמיתי של בהנא: לערוק
תעלולי־פירבומת, שערכם המעשי היה אפבי ואח
כהנא עולה: הקרקע בערה באמריקה
נראה שכהנא בבר שבילו ש אחרי קבוצה
אנטי־שמית שנואה ייראה מכובד יו תר מבילוש
אחרי קבוצות שמאליות, כמלשין בשכר.
גליון 2357 (3 בנובמבר 1982), עמוד 59
טקסט · תמונה · PDF

החזקתי אותו בשתי ידי, כאשר
הרופא הזריק לעורקיו את סם־המוות. ליטפתי אותו כאשר
נפח את נישמתו, בלי יסורים תוך שניות.
גליון 2493 (12 ביוני 1985), עמוד 6
טקסט · תמונה · PDF

לפי גירסה ב׳ ,זו של האו״ם: אנשי
צד״ל רצו לערוק, ונמסרו בירי אנשי
אל־אמל מרצונם.
גליון 2495 (26 ביוני 1985), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF

או, אם להשתמש בדימוי אכזרי יותר: אדם פצוע, שהדם זורם
מעורקיו הפתוחים, ואין רופא המסוגל לחסום את הזרם.
גליון 2401 (4 בספטמבר 1983), עמוד 5
טקסט · תמונה · PDF

שמיר, לעומתו, אינו פופולארי
בציבור, ועדוודהמיזרח ינסרו לו בשל
לי ת בו שהנחיל התבוסה
הצפון־אפריקאי. במערך חששו בגלוי
מעריקה של חברים רבים לליכוד, אם
ינצח לד.
גליון 2666 (5 באוקטובר 1988), עמוד 26
טקסט · תמונה · PDF

ומה בריוק הכוונה בהערה כי חלק מאלה
המשתמטים או העריקים הביעו תחילה את רצונם
להגיב על דברי ״מרצונם הטוב״?
גליון 2577 (21 בינואר 1987), עמוד 16
טקסט · תמונה · PDF

אחד השחקנים שהחליט לענות
תשובה היה ויקטור קורצ׳נוי, השח־מתאי
הסובייטי שערק למערב, והמדורג
היום במקום הרביעי בעולם
(ראה מסגרת) .קורצ׳נוי כתב ליושב־ראש
האיגוד, יעקב הדסי :״זועזעתי עד
מעמקי־ליבי על־ידי המיכתב ששלחת
לי בשם איגוד השח־מת בישראל.
גליון 2645 (11 במאי 1988), עמוד 27
טקסט · תמונה · PDF

משימות״ התרבות
המערבית הנוצרית (כמובן, לאחר שערק
למערב מפולין, שבה היה מרקסיסט אדוק) ,לא
ציפה שיכתוב שיר־הלל — נוסח שיר המיספד
הגדול והמרגש של המשורר הבריטי ויסטן אודן
על פרויד.
גליון 2616 (21 באוקטובר 1987), עמוד 26
טקסט · תמונה · PDF

גם רצונם של חלק מהיהודים להגר לישראל
מתקבל בגרוזיה באורח שונה לגמרי מזה
שברפובליקות אחרות בברית־המועצות- ,בהן
מתייחסים לתופעה זו כאל עריקה.
אסון טבע
מבע קסקט
רק עכשיו מתברר לי כי מזכיר אגודת
הציירים והפסלים בטיביליסי הוא יהודי.
גליון 2706 (12 ביולי 1989), עמוד 51
טקסט · תמונה · PDF

ואם כך הדבר
במקור, קל־וחומר בתרגום.
אייגי, שדם מונגולי זורם בעורקיו והוא
מכריז על עצמו שהוא הוני(הצ׳ובאשים הם
שבט מונגולי) אבל מראהו מראה אציל רוסי
״לבן״ מן הימים שלפני המהפיכה, סיפר לי כי
חלומו הגדול ביותר הוא לבקר בארץ הקודש
ובמקומות הקדושים.
גליון 2703 (21 ביוני 1989), עמוד 45
טקסט · תמונה · PDF

נית, היתה ידועה לפני כן כמרכז
מאלף שדווקא אלה המשתמשים באמנות:
אותה פעילות גברית עד שבעורקיה כמעט־מרושעת־גבלסית במילת המיני־פלי־נדבק
כינוי-הגנאי ״נאבולסי״?
גליון 2714 (6 בספטמבר 1989), עמוד 14
טקסט · תמונה · PDF

יש התומכים בדיעבד בסירובניקים, שהעדיפו לערוק או
לשרוף את צווי־הגיוס. יש המעלים על נס את החיילים הפשוטים,
שמילאו את׳ חובתם ושלחמו כמיצוות ממשלתם הדמוקרטית.
גליון 2711 (16 באוגוסט 1989), עמוד 22
טקסט · תמונה · PDF

א ם הצבא
הגרמני לא יתקדם ארצה -יוכלו רבבו ת
היהודים לערוק מן הצבא ולהגיע ארצה
ב ד רן היבשה בכוחות עצמם...
גליון 2722 (1 בנובמבר 1989), עמוד 47
טקסט · תמונה · PDF

התורים מול לישכתו של נוני החלו להתארך.
רבים מנאמניו של יודקובסקי ערקו.
בעיתון מדברים עתה על תופעת ה״זוחלים״:
כל אותם מקורבים של יודקובסקי, שלפתע
׳פתאום הפכו את עורם והחלו להתרפס בפני
נוני.
גליון 967 (26 באפריל 1956), עמוד 14
טקסט · תמונה · PDF

אבל משהוחלט לשלוח אותי לחזית, החלטתי לערוק.
בפולין הייתי רוכל, והיה לי מושג מה אהוב על אכרים,
ואילו ברוסיה סחרתי בעיקר במצרכי מזון מוקצבים, ובשאר
סחורות שחורות.
גליון 1072 (16 באפריל 1958), עמוד 5
טקסט · תמונה · PDF

ר( .העורך הרצל רוזנ־בלוט)
,תחת הכותרת ״גבלט ברוסית״ .התרתח
רוזנבלום :״האופי ׳היהודי הגרוע״ ״צוענים״
״משנאי עבודת הכפיים ועריקיה״ —
זהו נאומו החדש של׳כרושצ׳וב על עמנו
לזה אנחנז קוראים אנטישמיות ...נימוקים
ד,יו גם לגבלס ולפיהרר האוקראיני חמלינצקי,
ימח שמו חכרו כאן מדבר הוט היווו־פובי
חבל שלא נוכל לענות לכרושצ׳וב —
ברוסית
״ תדהמהודאגה ״ .תוך 48 שעות שעות
הצטרפו כמעט כל עתוני ישראל למקהלה.
גליון 1030 (10 ביולי 1957), עמוד 7
טקסט · תמונה · PDF

68581
יי 11 וו וו י
בשליחות הליגה לארגנטינה ושם לערוק. נבחרנו שנינו, רזון ואני, לוועד הליגה, וקבלתי את
מלוא האמון, והצטרכנו לנסוע בקרוב לתורכיה בשליחות הליגה.
גליון 981 (1 באוגוסט 1956), עמוד 5
טקסט · תמונה · PDF

לפני חודשיים, כאשר
הודיע מדור תצפית (העולם
הזה )972 כי עבד אל־נאצר
יסגנר את תעלת־סואץ גם בפני
מעצמות־המערב, אם אלה יהי
נכרו בצורה חריפה מדי לתוכניותיו
בעולם הערבי״ .הנדעה
סנסציונית זו היתה מבוססת על
ניתוח דבריו של קצין מצרי שערק
לעיראק, ושנכללו בדו״ח
של שרות־מודיעין מערבי.
גליון 1020 (30 באפריל 1957), עמוד 2
טקסט · תמונה · PDF

מתי זה קרה — איני יודע.
דמי ספרדים נזלו בעורקיה. זוכר אני בכל
פעם שביקרתי אותה היתה אומרת: אתם
השיקנוזים כולכם אבל אנחנו הספרדים
כולנו סאדיקים — אותו פזמון ישן שכבר
עלה רפש.