חיפוש: "העם הפלסטיני"
נמצאו 349 תוצאות (מציג 301 עד 325)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1438 (31 במרץ 1965), עמוד 10
האמת היא כי בורגיבה נקט בכל מסעו קו ברור ועיקבי: ישראל עשתה עוול לעם הפלסטיני, והיא חייבת לתקנו. אילו אפשר היה לחסלה בכוח הנשק, יש טעם לדבר על כך, אך אין כל אפשרות כזאת.
גליון 1639 (29 בינואר 1969), עמוד 9
רק פתי יאמין כי אחרי ביצוע שלב זד, זיתן יהיה להחזיר אח שאר הגדה המערבית (כלומר: איוור שכם) למלך חוסיין או לעם הפלסטיני. ההתנחלות כביקעת-הירדן היא הכרזת-מלחמה ס.
גליון 1642 (19 בפברואר 1969), עמוד 13
-שאין אדם אחד בכל העולם הערב׳ ,כולל כעם הפלסטיני, המסוגל לעשות שלום על סמן־ תוכנית בזאת, או אף לפתוח כמשא־ומתן על תוכנית בזאת.
גליון 1634 (25 בדצמבר 1968), עמוד 11
כלומר, המלך, הנמצא במגע יומיומי עם הפלסטינים משני עברי הירדן, מתייחס אל רצון פלסטיני זה כאל עובדה קיימת.
גליון 1625 (23 באוקטובר 1968), עמוד 9
לכן הייתי מציע כי ממשלת־ישראל תעמוד על כך שבכל משא־ומתן שייפתח עם חוסיין יוזמנו הפלסטינים כשותפים מלאים. אני מציע שייאמר כמיקרה זה לעם הפלסטיני, על דעת ירושלים ועמאן, כי אחרי השגת הסכם עקרוני על הסעיפים המדיניים, ה כיטחונייס והכלכליים של שלום משני עכרי-הירדן, יינתן לפלסטינים עצמם להחליט אם רוצים הם להצטרף לשלום זה כחלק מירדן או כמדינה פלסטינית נפרדת.שלום עם המלך יהיה שלום קטן.
גליון 1545 (12 באפריל 1967), עמוד 11
תגובות מוגבלות — כמו פעולות־התגמול בעבר — לא הועילו. ככל שהתעמק לבין העולם הערבי והעם הפלסטיני. לסגת מייד בחזרה, והמצב ישוב לקדמותו.
גליון 1560 (26 ביולי 1967), עמוד 3
רעיונות אלה גובשו ופורטו במשך 17 שנים מעל עמודי העולם הזה, כאשר ראשי רפ״י רדפו את השבועון המסויים בשצף־קצף. עצם הטענה כי קיים עם פלסטיני, נחשבה אז לבגידה, לכפירה, לחבלה.
גליון 1728 (13 באוקטובר 1970), עמוד 9
באוזני העיתונאים חזרה גולדה על דעתה שלא קיים עם פלסטיני, והוסיפה :״אורי אבנרי מייצג רק שני מושבים מבין 120 בכנסת׳.
גליון 1690 (21 בינואר 1970), עמוד 9
ץ* י מהו ג6צ 3ד של דיפלומט ישראלי, המופקד על הטיימס של ניו־יורק פירסם מאמר ראשי, בו ניתח רעיון ביטאון מפלגת־גולדה, דבר, פירסם מאמר סנם ציו.י של חבר־המערכת טדי פרויס, שקרא למשא־ומתן ישיר עם אל־פתח, כצעד לקראת הסדר־שלום עם הפלסטינים. עיתון חסידי־הסיפוח, מעריב, מפרסם מאמרים של אלופי- מיל.
גליון 1744 (3 בפברואר 1971), עמוד 18
אם בישראל יסכימו לחשוב בכיוזן הכרה בעם הפלסטיני יהיה אל־פארה מוכן לדבר איתכם.
גליון 1688 (7 בינואר 1970), עמוד 15
ילו רצתה ממשלת־ישראל בהסדר מדיני — אב בדרך של יוזמת המעצמות, אם בדרך של משא־ומתן ישיר עם הפלסטינים — היא היתר, נמנעת מחתירה תחת מעמדו של עבד־אל-נאצר.
גליון 1708 (27 במאי 1970), עמוד 19
כשהגיעו לשיחה על נושאים אקטואלים הגיעו לכלל הסכמה כי לולא הימצאם של בעלי דיעות קיצוניות משני הצדדים לא היתד, מתקיימת כיום שום לוחמה בין 1 העם העברי והעם הפלסטיני. ״אני אוהב את האומה היהודית,״ אמר אל־עארף ,״אינני שונא אף יהודי אחד.
גליון 1703 (22 באפריל 1970), עמוד 5
עד עצם היום הזה הוא מכריז על אמונתו שהפתרון הוא בהידברות ישירה למען השלום בין ישראל והעם הפלסטיני, בלי התערבות מדינות־ערב האחרות.
גליון 1772 (17 באוגוסט 1971), עמוד 13
כשגולדה אומרת ״באנו לארץ ריקה ושוממה,״ או ״אין עם פלסטיני, ומעולם לא היה כזה,״ היא מבטאת כזב העלול להביא להפרעה נפשית עמוקה.
גליון 1716 (22 ביולי 1970), עמוד 33
הם ישמשו קנה־מידה אובייקטיבי לניהול מדיניות חדשה כלפי ארצות־הברית וגם כלפי ברית־המועצות, ובעיקר מדיניות ישירה כלפי מדינות־ערב והעם הפלסטיני. האלטרנטיבה היחידה היא, כבוד היושב־ראש, אובדן סופי של עצמאות פעולתנו המדינית, הידרדרות לתוך מלחמה בעלת אופי גלובאלי, או הפיכת ישראל לבדור־מישחק כידי שחקני הליגה העולמית, וכפיית הסדר שלא אנחנו נקבע את מהותו.
גליון 1726 (30 בספטמבר 1970), עמוד 16
כי המלחמה חשפה את הצעיר הישראלי בפעם הראשונה בפני מציאות שהיתר, נעולה בפניו עד אותו רגע: קיומם של עם פלסטיני והפליטים, ״אחרי המלחמה נתקלנו ב מידע ישיר ובולט של הבעייו!
גליון 1725 (23 בספטמבר 1970), עמוד 16
בהעדרה של גולדה מאיר, בחרה הממשלה לא רק בקו של ״שב ואל תעשה״ אלא גם בקו של ״שב ואל תחשוב שב ואל תחליט!״ טבח בעם הפלסטיני. לממשלת-יש אבל מבני שחשבו שהם הולכים למות׳ *• דיווחים הרשמיים שנמסרו לאחר ; | כשלון נסיון החטיפה במטוס אל־על לחני שבועיים היו מוזרים במיקצת.
גליון 1677 (22 באוקטובר 1969), עמוד 19
שעקבת אחרי נאומיו בכנסת בענייני השלום במשך ארבע שנים, והסכמת לכל מילה מהן. התותחים, להציע לעם הפלסטיני הכבוש עצמאות וריבונות במדינה משלו, תמורת הסדרי־בטחון וקיום גבולות פתוחים.
גליון 1679 (5 בנובמבר 1969), עמוד 17
ייתכן שזו סיבת התפנית הפתאומית של חילו: ההעי־כה שהעימות עם הפלסטינים מסוכן יותר מן העימות עם ישראל.
גליון 1743 (27 בינואר 1971), עמוד 9
(בבוז גלוי) נסיגה מכל השטחים הכבושים, הכרה בעם הפלסטיני. גולדה :זה זיעזע אותי עד עומק ה נפש.
גליון 1697 (11 במרץ 1970), עמוד 5
רוצה מישהו בצמרת המדינה לספח שטחים ולטפח התנחלות, או להסלים את מירוץ־ד,חימוש באוויר, או לפתוח במשא־ומתן עם הפלסטינים וכו׳ — כי אז תבצע המועצה חקר־לעומק, תבחן את כל הנתונים, ותניח על שולחן הממשלה חודת־דעת כוללת ומאוזנת.
גליון 1695 (25 בפברואר 1970), עמוד 17
/ממשלת־ישראל, בעיקבות המדיניות של אשכול וגולדה, סירבה להשתמש באחת משתי האפשרויות שהיו לה כדי להפשיר את הקפאון: או להיכנס לדו־שיח עם הפלסטינים, או להיענות ליוזמת המעצמות על פי החלטת מועצת־הבטחון.
גליון 1815 (14 ביוני 1972), עמוד 30
איפה צריכים להניח את הזכויות הלגיטימיות לעם הפלסטיני? אורי אבנרי: בגדה המערבית ובעזה !
גליון 1814 (7 ביוני 1972), עמוד 31
קראנו להם להבין כי כל דרך, השוללת את קיום מדינת ישראל, מובילה למלחמה ולאסון חדש לעם הפלסטיני, נוגדת את השלום, הצדק והרוח ההומאנית.
גליון 1704 (29 באפריל 1970), עמוד 15
טוינבי חוזר על טענתו כי בהימלטם מזרועות הנאצים, עשו היהודים עתל לעם הפלסטיני. הם הקימו להם בית לאומי על אדמתו, מבלי שתהיה להם זכות ממשית על כך.
