חיפוש: הכנסת
נמצאו 32,145 תוצאות (מציג 20,701 עד 20,725)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1998 (17 בדצמבר 1975), עמוד 42

בינתיים הוסיף נאור להשתולל. אומנם נאסר עליו להכניס לחדשות את המלים ״כנופיות אש״ף״ ,כשמדובר על הזמנת האירגון למוסדות האו״ם, אך תחת זאת היו מהדורות־החדשות שטופות־המוח של נאור מלאות ב״אירגון־הרצח המפונה אש״ף״ ,שעל הזמנתו לדנבה החליטו, למשל. … וד׳פיצוץ הפרטי שלו בוצע רק למחרת היום, בישיבת סיעת המערך בכנסת. הסיפור שמאחרי־הקלעים הוא שאייל ויבין ישבו לפני התוכנית עם יועצו של אלון, חיים בדאץ, ודנו איתו על הש אלות שישאלו את השר שלו.
גליון 2003 (21 בינואר 1976), עמוד 9

משך כל השנים האלה, לא פורסם שמו של ראש שירות״הביטחון הכללי בעודו מכהן בתפקידו, ועד היום אין פיקוח ציבורי על השירות, שתקציבו ופעולותיו טמונים אי־שם בתקציב מישרד ראש־הממ- שלה. מעולם לא נתקיים בכנסת, או בכל מוסד ציבורי אחר, דיון פומבי בשירותיו, במטרותיו ובתפקידיו של שירות־הביטחון חזה. … ועל כן כבר נאמר :״פתי מי שמאמין.״ כשמשוגע (״לטובת מי ן״ שאל ולאדימיר איליץ׳ לנין, שהיה לקוח נאמן של שירותי״הביטחון של הצאר) מתנפל על עורן ״העולם הזה״ ,ממנהיגי האופוזיציה המדינית העקרונית לשילטון, חבר-כנסת לשעבר וחבר הוועד״הפועל של ההסתדרות בהווה׳ שירותי-הביטחון אינם חוקרים מי המשוגע, מהו שיגעונו, אינם מקבלים דיווח מבית־המשוגעים כשהוא יוצא לחופשה או למעשה־התנפלות מחודש ...יותר ממשהו רקוב בממלכת שירותי- הביטחון הישראליים, שמבקר המדינה מעולם לא פירסם אפילו מילה אחת בפומבי על עלילותיהם, שבזכותם הם זכאים — לדעת אלה הרוצים לראות את עורן ״העולם חזח״ בעולם הבא — למדליות ולמטבעות.
גליון 1956 (26 בפברואר 1975), עמוד 6

כיום, כאשר תזכירו של העיתונאי ברוך נאדל על העלמות מס־ההכנסה הפך בן־ בית בכל כלי התקשורת, מי יזכור כי העולם הזה עשה עבודה חלוצית בגילוי שערוריות אלה — כפי שנאדל עצמו מזכיר בפה מלא, בניגוד לרוב עמיתיו? … אולם בבלי גילה דעה זו כבר מעל עמודי שבועון זה, עוד בספטמבר . 1974 הפירסום הראשון והמקיף של ההשתמטות ממס־ההכנסה של היהלומנים היה אף הוא בשבועון זה, באוגוסט ( 1974 העולם הזה .)1927 הפירסום המקיף והראשון של העלמות־הענק בקו בר־לב היו בשבועון זה עוד באפריל ( 1974 העולם הזה .)1909 אין דברים אלה באים לגרוע כהוא־זה מחשיבות העבודה שעושה ברוך נאדל.
גליון 1796 (2 בפברואר 1972), עמוד 30

תופעה מעניינת: כל עדות בפני הועדה הסבירה את העניינים בצורה אחרת לחלוטין, אולם כמעט לכולן היה מכנה משותף אחד: זעם אין אונים כנגד מנכ״ל רשות השידור, שמואל אלמוג, וכנגד מנהלת כוח האדם, מרים רוטשילד, המכניסה לעבודה אנשים בלתי מתאימים. אחד מעובדיה הבכירים ביותר של מח־לקת־החדשות בטלוויזיה, הסביר לחברי הוועדה, לוי יצחק הירושלמי, מארק גפן, דני בלוך, אלי ניסן וגדעון לב־ארי, כי ותיקי הרדיו הראשונים, רגילים מזה שנים רבות לתכתיבים בלתי מנומקים, להכתבות בלתי הגיוניות ולצנזורה פוליטית. … {ברון (,)37 הוצע להיות מנהל התוכניות בעברית בטלוויזיה, אולם הוא סירב להכניס ראש בריא למיטה חולה. כנראה די לו בתור מגיש מבט לחדשות, בחצי היום וכותב רם?
גליון 1791 (29 בדצמבר 1971), עמוד 30

חיים יבין ויגאל לוסין הסתובבו נוא שות במסדרונות ה אד ם בנסיון להשיג חומר ויזואלי כלשהו על ולדהיים, שהיה עד כה די אלמוני בזירה הבינלאומית של האומות המאוחדות, כאשר פנה אליהם פתאום איש המנגנון ואמר קבעתם ראיון עם ולדהיים? חכו, אכניס אתכם מיד אח רי נציגי הטלוויזיה הגרמנית.״ יבין חיפש מיד בקדחתנות צלם מצויד במצלמה מתאימה. … הסיפור כולו לא היה גורם להתרג שות פומבית, לולא העובדה כי חרף כל השמועות, הניחושים והתחזיות, לא ניגש איש למיכרז מלבד אלוני, כשם שלא ניגש איש למיכרז הפנימי על •משרה זיו. דק טיפוס נועז במיוחד היה מוכן להכניס ראש בריא למיטה חולה. גילוי רצץ רע.
גליון 1785 (17 בנובמבר 1971), עמוד 31

היה זה אדי מלכה, מנהיג הפנתרים הפורשים, אנשי תנועת כחול־לבן, שניסה להתפרץ בכוח פנימה, כדי למחות בפני עורכי התוכנית על אי־שידור השאלה. לדוב שיגער, שהכניס אותו פנימה, סיפר מלכה, כי היה זה הוא, שהציג את השאלה גם בפעם השניה, בשם האשכנזי המובהק. … העיתונות הישראלית הזיזה צעד גדול קדימה, למשל, את פרשת נתיבי נפט. אולם היתה זז הטלוויזיה, שהכניסה את הפרשה לכל בית בישראל, הן ביומו השבוע, בו הופיעו כל הנוגעים בדבר, והן בתוכנית מוקד, בה הוצג השר יעקב שמשון שפירא חשוף וערום קבל עם ועדה.
גליון 1984 (10 בספטמבר 1975), עמוד 13

הגויים ד׳ אמרתי לו :״שמע, בעניינים של איגודים מיקצועיים ״אני לא רואה הבדל בין גוי ולא־נוי, אנחנו לא מורידים את המיכנסיים, לא רואים את ההבדל שם.״ אחרי זה האיש מההסתדרות בא אלי יום אחד ואמר לי :״תשמע, משה, אני מוכרח להגיד לך דבר אחד. … מאותם הנכשלים, מייצגי המדינה, אשר לפי דעתי אוצר הציבור היה בידם, המיסים שאנחנו שילמנו — ואני מדבר על השכירים, שהלוקש הלבן שלהם, של הפועל, מובא למס־ההכנסה. אז הם רצו פשוט מאד להשכיח את כל הנושא הזה, להעביר את תשומת-הלב אל קצא״א, אל משה לוי, אל יהושע פרץ.
גליון 1961 (2 באפריל 1975), עמוד 14

מאוחר יותר, כשחזר אבני ארצה, התרברב לא פעם בפני ידידיו, ביניהם אישים בכירים במערכת־הביטחון, בעת המסיבות המפוארות שערך עבורם, כי הוא סיים לצמיתות את בעיותיו עם מס־ההכנסה. כיוון שרווחיו האדירים בניגריה באו לו לא במיסגרת עבודתו, לא היה חייב עליהם במם בארץ. … אחרי־הצהרת־הון מרשימה זו, יכול אבני לתמרן בקלות בענייני כספים, ולעולם לא תהיה לו כל בעייה עם פקידי מס־ההכנסה, בכל הנוגע להצהרות־הון, לבירורים ולמתן הסברים על גידול הונו.
גליון 1928 (14 באוגוסט 1974), עמוד 6

לעיתים משתרבבים אל ידיעות וכתבות המתפרסמות בהעולם הזה פרטים לא חיירת־משוחררת רוזנכלום מיתוס של משרתות — שר, לתיקון מישטר מם־ההכנסה המפלה בין פועל לבעל־הון, לראייה מפוכחת, לחשיבה לא פופולארית, עיתונים המתריעים על אי־צדק לזולת, על עיוותים וכיוצא באלה דברים מרים. … באן טמון איזה בלב, איזו צרה ואני תמה שעיתון לוחם ונועז כל-כך, אינו יכול למצוא מקום למאורעות תרבותיים חשובים, למיתוסים של אמת במקום ליצור לנו עולם של מעוותי פורמאייקה עשויים דבק ובדיחה, מיני פוקד, חירשים שלולא העולם הזה ושילטונות מס־ההכנסה לא היינו יודעים עליו דבר וחצי דבר.
גליון 2058 (9 בפברואר 1977), עמוד 51

וכי איזה מחפש או מחפשת, המכבדים את עצמם ומתגלגלים לניו־יורק כמו, למשל, רעיית ראש־הממשלה לאה רכין, או ראש עיריית ירושלים טדי קולק, או אפילו הממונה על הכנסות המדינה משה נוידרפר ואחרים, לא הגיעו למרכז־ה־מציאות של אבי, בקומה השלישית של מלון לכסינגטון המפורסם -שבנייו-יורק י ובכן, כל ימי שמתגלגל לשם בימים אלה, :יוכל אולי למצוא׳ מציאות, אבל לא את בעל החנות הדינמי, אכי אלון.
גליון 2060 (23 בפברואר 1977), עמוד 14

הדחקתי לכת והו דעתי, שארבעת עורכי מסיבת-העיתונאים מוכנים להתנדב ולהעמיד את עצמם לר שות הפעולה הזאת, ללא שכר, אם יינתנו להם האמצעים לעשות את המלאכה. כחבר־כנסת לקחתי בשעתו חלק פעיל מאד, בחקיקת חוק ועדות־החקירה, ואני מעיד שבדיוק לצורך מיקרה כזה חוקק החוק. … אני בעד מימון ממלכתי של מיפלגות. אמרתי זאת בכנסת, כאשר הוצע הדבר לראשונה. אבל הצבעתי נגד החוק ש נתקבל.
גליון 2055 (19 בינואר 1977), עמוד 45

הזקן אוזר כוח עד להוצאת הגיליון האחרון של ריבעונו, ובה ״רשימה ראשונה של אנשים מפורסמים, שהם יהודים, אבל מקובל — בטעות — לראותם כלא־יהודים.״ הזקן מת. המספר מכניס בשני ארונות־עופרת את אוצרות־האמנות של הזקן ומשליך אותם לתמזה, כמורשת לדורות הבאים, שימתינו ליום שבו ״יבואו מחפשי־. … שלושת המוסקטרים בחטף במישפט שהתנהל בין הסופר קן קייזי למפיקי הסרט קן הקוקיה, שהוסרט על־פי סיפרו, תבע קייזי 0׳ 49 מסך־כל ההכנסות של הסרט. לאחר מערכה מישפטית התפשרו הסופר והמפיקים על 20/0תמלוגים, המסתכמים עד כה ב־ 4מיליון דולר !
גליון 2043 (27 באוקטובר 1976), עמוד 20

מלכה הסבירה לידידתה כי עתה, אחרי שפורסמה מעורבותה בפרשת ידלין, עלו לים חוקרי מס־ההכנסה לערוך ביקור ב ביתה. היא חוששת שמא הציורים האלה יתגלו בביתה, וחוקרי־המס יתחילו לשאול מניין נמצא לה הכסף לרכישתם. .הסבר זה נשמע מוזר באוזניה של לאה. … עסקה מלכה הרצברג בשנים האחרונות במרץ ברכישה ובמכירה של ציורים. כך, למשל, גילה תיק מס־ההכנסה של שרה הרי, שהועבר לצוות החקירה של המישטרה, כי אחותו של ידלין, סוכנת־הביטוח במיקצועה, הצהירה שברשותה ציו רים שאותם קנתה בשעתו במחיר עלות כולל של כ־ 50 אלף ל״י.
גליון 2046 (17 בנובמבר 1976), עמוד 20

מסביב לל״ע קמו קבוצות פוליטיות שונות׳ שכל אחת מהן מסבנת את בסיס־הקיום של עסקיה: רביעיית הח״כים שלה בכנסת, הנותנת לה שני כסאות ליד שול־חן־הממשלה. … אם יופיעו שתי קבוצות אלה ברשימה משותפת, היא עלולה כמעט לחסל את הל״ע, להשאירה כסיעה של ח״כ אחד או שניים בכנסת הבאה. יהיה זה סוף השתתפותה בממשלה וסוף עסקיה.










