נמצאו 32,145 תוצאות עבור הכנסת

״שמונה בריונים חיכו לי בחוץ. הם תפסו אותי, הכניסו אותי לצריף ישן ושברו לי את כל העצמות.

שבוע קודם לכן הופקד משמר צבאי בכניסה לאזור, אסר על אזרחים את ה־הכניסה. עקפנו את נקודת־המשמר, נכנסנו לשטח.

לפתע קריאות מבחוץ : חובש־חובש. אנו אצים החוצה, ועוזרים להכניס שני פצועים, אחד בעין ואחד ביד. הם צוות טנק המח״ט, שחטף טיל מחוץ למוצב.

.״ החל בראש־הממשלה וכלה באחרון חתוכים בכנסת, שמענו את חפיזמון שוב ושוב, עד בוש.

י• החלפה מיידית של השבויים, דבר שגולדה מאיר התחייבה לו מפורשות ב נאומה בכנסת. תנאים אלה יכלו לעכב את כינון הפס־קת־האש במשך הימים — הימים הגור ליים שבהם יבלו כוחות צה״ל מעבר ל תעלה להשלים את מיבצע ניתוק הצבא המצרי בגדה המיזרחיח, ממקורות האס פקה שלו במערב.

אבל בהעדר אפשרות כזאת, בגלל מהות הקבוצה העומדת בראש ישראל, יש הרבה ברכה ביוזמה חיצונית שתביא להסדר. (כפי שאמרנו כשעתו ככנסת: ״שלום מרצון עדיף עד שלום כפוי, אף שלום כפוי עדיף על מידחמה בהתנדבות.״) החזון של הקמת מדינת־ישראל התגשם בשעת־רצון היסטורית, כאשר שרר למשך זמן קצרצר ירח־דבש אמריקאי־סובייטי.

היה זה יפוי־כוח נוטריוני, שהפקיד בידי פרקליטו של גיגי כשנכנס לדירה, לפיו הוא מייפה בצורה בלתי חוזרת את כוחו של עורך־דין זה להופיע בשמו ולייצגו בכל ההליכים המשפטיים לפינוי ולסילוק־יד מהדירה ולהסכים בשמו לפינוי. זה היה התנאי שתמורתו הסכים גיגי להכניס את גרדנר לדירה. פירוש הדבר היד, שפרקליטו של גיגי יכול להסכים בשם גרדנר לפינוי מיידי.

אולם בבל שעברו הימים, הצטיירה הברירה האכזרית: מפה שתשמש בסים למיקוח, שיסתיים כתוכנית רוג׳רם -או אולטימאטום צבאי סובייטי, ללא תקווה לתמיכה אמריקאית. * המצחיק במצב: בנאומו האחרון בכנסת, השתמש בנין במאמר של הייכל כדי להוכיח שהערבים זוממים להשמיד את ישראל.

בפינה, פסל מודרני אחר: מדפים עמוסים בתיקים ישנים. על מדרגות הכניסה: קולב, ועליו כובעים, עומד לפני שתי מראות.

ואם יש לשבח את ז׳יל דאסן, אשר תרם את כל ההכנסות לקרן נכי צה׳ל, קשה שלא להסתייג מן השם העברי שניתן לסרט .

.״ חבריו, שבילו יחד אתו את הויק־אנד ועם חברתו החדשה — שמנה מארש — טענו שהוא מכחיש את העניין מפחד מס־ההכנסה. ״בטח שהוא זכה״ אמרו .״הנה — אפילו ף* אותו יום נעלם אבי ליומיים.

השותפות המיסחרית הזאת אומנם עמדה להתפרק לפני שבועות מיספר, כאשר בעלי ידיעות אחרונות תבעו להגדיל את חלקם בהכנסה המשותפת, •הושע בי צו ר ה € גרשום שוקו 3כ ^ וכבר החלה הסערה הגדולה.

הייתי מיואשת. יום אחד ישבתי בקפה, וחברים הכניסו לי ל.ם.די. לקפה. לא ידעתי מה איתי, בכיתי הם פתחו את היום בחלוקת ציונים למורים.

כמו בשבועות האחרונים, חבעייה ה מרכזית שלך היא חוסר בסף. אך אל דא גה, הכנסה קטנה מ מקור בלתי-צפוי תעזורלך להתגבר על הבעיות.

אמר את זה יפה ביותר מי שאמר לי: יש כאן הרגשה של קדושה, זה כמו בית־כנסת! אחר — חדר אוכל בכרם שלום. באותה שיטה מתחילים לבצע עתה מרכז אזו רי לקיבוצי הערבה, ליד יוטבתה.

שזוכר את אוריון כאולם דמוי- אורווה, שמכונותיו מזייפות בקביעות את המוסיקה והבריונים מטיילים בו להנאתם, מהתחלת הסרט ועד לסופו, מפצחים גרעי נים ומנופפים אגרופים ובקבוקים, מי ש זוכר כל אלה וסבל מהם, יופתע בוודאי לטובה למראה האולם החדש. הכניסה הורחבה, אולם ההמתנה שופץ, סודר וקושט בצורה נאה, שטיח מכסה את ריצפת האולם עצמו, מושבים מרופדים החליפו את הכיסאות החורקים, ומי ש יושב לפניך אינו מסתיר כמו בימים ה טובים.

שוב פנה אברי אל אבנרי, שנבחר בינתיים לכנסת. אבנרי הורשה לבקרו בכלא, פעל למען שיחרורו, אך לשווא.

מי שזקוק למנהיג, יכול לאמץ לעצמו את דיין בלי כל קדשי. הוא יכול להכניס לדיין כל תכונה וכל דיעה הנראית לו.

הזקן, שלמה בר־שביט, פותח דלתות( אפלות. הזקנה, ליא קניג, מכניסה[ כסאות. שניהם מפגינים מישחק! וירטואוזי.

מדוע לא פירסמו העיתונים את תמונותיהם של חיילי צה״ל שנהרגו, לצד תמונות האזרחים שנהרגו? על כך ענה בשבוע שעבר משה דיין ב כנסת, בתשובה לשאילתה. הוא הודיע: הוסכם בינו ובין עורכי העיתונים היומיים, שלא לפרסם להבא תצלומים של הרוגים.

ראשון דיבר, כמוסכם מראש, נציג אל־פתח — שחזר על הדרישה להקים ״פלסטין לא־לאומית״ ,ושלל מכל וכל את קיום ישראל. הוא רמז על כך ש־אבנרי הצביע בכנסת •למען מלהמת ששת־הימים ולמען איחוד ירושלים, והצדיק בכך את סירוב אל־פתח להתווכח עימו רשמית מעל הבמה.

. * * ארוטיסימו (אורה, חיפה) .קומדיה על צרותיו של הגבר הצרפתי המצוי עם מס ההכנסה, ושל אשתו, עם אמצעי הפירסומת הרומזים לה בלי הרף שלא תהיר, נשית עד שלא תרכוש את כל המוצרים שבאופנה.

בישיבת־המערכת של אותו שבוע שאל העורך את הכתב: ״מה קרה לך השבועי איזה מין כתבות מתחיל להכניס לעתון?״ אתה הכתב התחיל להתנצל, ראה את עצמו מועמד לרשימת הקלון של אותו כבר גליון, כשלפתע קבעו יתר חברי־המערכת שדווקא כתבה זו ראוייה לציון־לשבח.

בתי־הקולנוע משתדלים לעשות כמיטב יכולתם כדי להשלים את התמונה המקסימה. באחד מהם הכניסה צרה כל כך, שהדרך מן המדרכה עד למושב באולם מסתיימת בדרך כלל בהתקפת עצבים.