חיפוש: מצרים
נמצאו 49,508 תוצאות (מציג 11,501 עד 11,525)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1628 (13 בנובמבר 1968), עמוד 24
השימלה נקנתה בחוץ־לארץ, ועכשיו היא מדרה אותה, ובדקה אם לא צריך לתקן שום דבר. ותוך כדי כך חזר יעקב מהעבודה, וכיוון תכלה על השעון. … אבל הם כולם יודעים מה זה בכורה, וכשיש בכורה הם מתנהגים בשקט, ויודעים שצריך לפנק את אמא, ולהיות ילדים טובים״. … היא להפריע לאמא, והאמא ניסתה להירדם קצת. ״צריך לחזור על הטכסט,״ היא חשבה. ״אני אבוא קודם.
גליון 1602 (15 במאי 1968), עמוד 12
מדוע יש במאי השנה צורך ב־ 500 מיליון לירות לביטחון יותר מאשר במרס השנה? … כבוד היושב־ראש, תקציב נוסד זה הוא הודאה בפשיטת־הרגל של ממשלת הליכוד הלאומי -הודאה ככישלון היסטורי, העולה בדמים והעולה בדם. ולא שר־האוצר היד, צריך להגיש תקציב נוסף זד, לכנסת, אלא ראש־הממשלה. … ומאז מתרוצצת הממשלה, כחתול המנסה לתפוש את זנבו, בדי לפתור את הבעייה כשקט, לשביעות רצונם של בולם, ובלבד שלא יהיה צורך כשום החלטה. עד מתי? כמה דם עוד יישפך?
גליון 1601 (8 במאי 1968), עמוד 21
כל זה ביחד גורם לכך שקשה יהיה לעמוד בפני הסרט הזה. וגם אין צורך לנסות. מי שעדיין לא ראה אותו בשלושים וארבע שנות קיומו, כדאי לו לנצל מהר את ההזדמנות הניתנת לו עכשיו. … להיפך, היא קיבלה הרבה הצעות, היו לה אפשרויות להתקדם, אבל יום אחד היא איבדה את הדחף, כמו שהיא אומרת, וכשמאבדים את הדחף, אין טעם להישאר במיקצוע .״במיק־צוע הזה צריך תמיד להילחם, להיאבק. ההקרבה האישית כימעט מכסימלית. … הוא עובד ארבע־עשרה שעות ביום, וכשהוא מגיע הביתה צריך להיות איזה שינוי, אם הנושא הוא אותו נושא, זה הופך את כל חייו לעבודה.
גליון 1588 (7 בפברואר 1968), עמוד 22
הוא התגרש מאשתו סוכנת־הדוגמניות דוריאן ליי, החל משמין, והמשיך לקחת כדורים, להיעלם לימים שלמים, ולשוב ולספר סיפורים מוזרים. ״אני צריך לנסוע לפאריס,״ הוא היה אומר .״אני צריך לקבל הרבה כסף מ־דוריאן. … ״אנו נוסעים,״ התחמקה לאה רבין, ,נהיה בצרפת . .באיטליה היתה זו תשובה אלגנטית ודיפלומאטית מאוד. איש לא ידע, ואיש לא היה צריך לדעת, שכבוד השגריר ואשתו מתכוונים לחגוג את ירח־הדבש השני שלהם דווקא בספרד. … ועכשיו, כשיש לה ההזדמנות הראשונה להימצא במחיצת בעלה ללא שלישים, שומרים ומלווים, היא, החליטה: ניסע. הצרה היא רק שלישראל אין יחסים דיפלומאטיים עם ספרד של פרנקו.
גליון 1541 (15 במרץ 1967), עמוד 6
שאלה נוספת :״האם כבוד ראש־הממשלה אינו סבור, דווקא לאור המאורעות האחרונים, ני יש צורן בפקיד אזרחי בכיר לשם הטלת פיקוח יעיל יותר על שרותי־הבטחון? … היועץ המשפטי ביקש לבטל את צו־האיסור כשפורסם הדבר בחו״ל, כי ״היה צורך בהיתר־פירסום בארץ, כדי להעמיד את הדברים על דיוקם.״ שאלה נוספת :״האם אין כבוד השר סבור שהפירסום העצום, שניתן לדבר בעולם, בא דווקא בגלל איסור, התותחים אינם מושבי להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי בדיון על תקציב מ שרד־תתיירות. … אלף כרזות צבעוניות, הקוראות לבוא לישראל בעיקבות השמש, אינן שקולות כנגד כותרת אחת בעיתון זר, המדווח על פעולה צבאית. מי שמחפש נופש, אינו מחפש צרות. תותחי צה״ל (להבדיל מתותחי נפוליון בחומות עכו) אינם אתרי־תיירות.
גליון 1540 (8 במרץ 1967), עמוד 22
(העולם הזה .)1503 וכשאמרחכםקד מון שב שירה צריך ד מיון — דרש ד מיון יו ת ר עשיר ארמגוו גוו;(1 ול א ד מיון בין שיר לשיר! … הצגה זו הוצגה כבר כ־ 100 פעמים, כאשר הגיע לארץ דן אלמגור, וטען שהשירים המושמעים במחזמר הם משלו. הצרה היא, שבתוכניה כתוב שמחברי השירים הם דווקא חיים חפר ועמום אטינגר. אז מי צודק? דן או התוכניה? כדי להבין זאת צריך לחזור כמה חדשים אחורנית: המפיק גיורא גודיק החליט להעלות טוף־ פוף מחזמר ישראלי מקורי.
גליון 1536 (8 בפברואר 1967), עמוד 21
בשטח הדייג היא דוזקא היתד, בסדר, אבל היו לה כמה צרות אחרות. הצרה הראשונה שלה היתד, שהיא רצתה להתחתן. והצרה השנייה שלה היו ששת אחיה, וכשששת האחים הללו באו אליו ואמרו לו שאו שישא אותה לאשר, או ש הוא אמר להם שהוא מעדיף או ש ו כך הרבה זמן וזיכונה הזמרת צלס (אלקובי) לברית־מילה של בעלה, הזמר, גיטני פרייסל, בסוף נמאס לה לחכות והיא החליטה להתחתן איתו ככה, כמו שהוא.
גליון 1506 (13 ביולי 1966), עמוד 14
.״ כאן התפתח דין־ודברים, שבסופו סובב הנהג הנרגז את מוניתו ונסע למשטרה. שהם יחליטו כמה צריך לשלם. במשטרה התחמם הויכוח עד שהשוטרים החליטו לעצור את הזוג אלפרין. … מיד התחלתי לצעוק שיביאו רופא. אחרי. כמה זמן הגיע רופא, שקבע שצריך לשלוח אותה מיד לבית־חולים.״ מאשר הדו׳׳ח של ד״ר בלה שמאיוביץ: . … הם פרסמו מודעה ך• תנמןודהחרות קמה אופוזיציה. ב־ ^ צורה די מיקרית, ללא בסיס רעיוני, על סמך אינטרסים חולפים.
גליון 1544 (5 באפריל 1967), עמוד 10
כמה מחבריו למפלגה של בן־גוריון קיוו, אולי, כי מנהיגם יגבר על יצרו, לא יגרר לתשובה, וימשיך בחינחונים שלו כלפי חרות. … אולם טום־מלחמה ותיק אחד החליט כי גם גולם כדאי לחסל מיד, לבל יגרום צרות בעתיד. היה זה שר־העבודה יגאל אלון, שחינחזניו של ביג׳י אל עבר חרות הרגיזו אותו יתר על המידה. … אלא שתרעומתו של שוקן לא כוונה ליעד הנכון. במקום לכעוס על שפירא היה צריך לכעוס על עמיתיו העורכים, שהסכימו לתנאי של השר, וקיימו את החרם נגד שוקן.
גליון 1544 (5 באפריל 1967), עמוד 13
זה היה סעיף דראקוני מאיו כמוהו. כי לפי נוסח החוק, אין צורך להוכיח כי הנאשם ידע בכלל שהאיש היה סוכן זר, או שאמנם התקיים מגע ממשי, או שמסר לו ידיעות כלשהן. … השאלה אשר עומדת לפני הבית לגבי הסעיף הזה היא — מי צריך להוכיח שהנאשם לא ׳התכוון לפגוע בבטחון המדינה? יש אפשרות אחת, כפי שהחליט הרוב בוועדה, האומרת כי הנאשם צריך להוכיח. אן מטבע הדברים הוא לא יוכל כלל להוכיח זאת.
גליון 1511 (17 באוגוסט 1966), עמוד 12
ייתכן שלפחות אחד מהם יפנה ליועץ ראש־הממשלה לעניינים ערביים, על מנת שיעזור לו בהלוואה, במקום בו נכשל חושי. פעולה־נגדית הצפוייה מצר חושי: נסיון להדיח את שמואר טולדאנו מתפקידו כיועץ לענייני הערכים, ו למנות במקומו את יהושע חבושי. … תון כדי כן יאשימו חסידי בגין את יו״ר ההנהלה, יעקוב מרידוד שהיה אחד מהם, בחולשת־אופי ובכניעה ל ילא מן הנמנע, שעל רקע זה תבוא התפטרותו של יו״ר מרכז התנועה, יוחנן באיר. בצורה זו ינסה להביא לידי משבר גלוי, שיאלץ את בגין לפעול נגד האופוזיציה. • מפלגה אחרת שתסבול מתסיסה פנימית: מפ״ם. … למרבה המזל ישנם הסורים — ואין כמוהם כשיש צורך לאחד את המדינה. הצבא הסורי פועל כולו כ־ליגיון־הזרים של ממשלת אשכול.
גליון 1520 (19 באוקטובר 1966), עמוד 12
.״ • ״למרחב״ — במאמר של אליעזר בן־מ שה: ״כל פעולת תגמול דראסטית. בטרם הוסברו מניעיה כל צורכם בעולם ובאו״ם, עלולה להתפרש בנוסח סיפורי הבדים של חרושת התעמולה המצרית־סורית אולם חרף מיגבלות וסיכונים אלה אין ספק, שבסופו של דבר יש להגיב בכוח — בזמן הנכון, במקום המתאים ובשיטות הנאותות.״ ״ידיעות אחרונות במאמר העורך הרא שי, הד״ר הרצל רוזנבלום: ״הערבים הם יצורים אמוציונליים במידה שאין למעלה ממנה במערב, ודומני שאפילו לא במזרח. … זה היה אמנם בתיכנון — אבל זה היה לפני הרבה זמן.מה שנתנו לנו אחרי הכל הוא תא חסר־חלונות, הדומה להפליא לתא של בית־הסוהר. תא זה צריך לשמש לנו לעבודתנו, להתייעצויות וגם למנוחה. … כי המתכנן הגאוני דאג לשבץ בקיר_ שבין התא והמסדרון הרועש מין אשנב גבוה וצר, אמנותי ודקורטיבי מאד, שאי־אפשר לסגור אותו.
גליון 1510 (10 באוגוסט 1966), עמוד 27
(קריאות מספסלי חירות) כן, מבקר כזה קייס בכמה מדינות, כגון הקהיליה הפדרלית הגרמנית, ארץ שהיא למודת־ניסיון בסוגיה זו. • יחד עם זאת נמנענו גם כדי להביע בצורה זו את מחאתנו על כן שנשאר על כנו ה״מפתח״ הפסול לגבי הצעות־לסדר־היום והצעות־חוק פרטיות, המעוות את הדמוקרטיה בכנסת. … (כ) חייכת להיות הענשה של האחראים -הענשה ממש, עד להורדה כדרגה, והענשה על־ידי פירסום גלוי. צריך להיות מוסד שיפוטי שידון לא בעבירות משמעתיות סתם, אלא בסטייה מן הסדר הטוב, בהעדפה ובפגיעה בסדרי המינהל. … הבענו דעה זו בוזיכוח, ועל כך ענה השר: משהכרמל הי ו כאלה שתבעו לשכלל את הרכבת, לשפר אותה, להרחיב את מסילותיה, ואילו חבר־הכנסת אבנרי אמר כי הרכבת מהווה ביזבוז, וצרין לבטל אותה. בכל אופן, לא צרין להוביל אותה למרחקים.
גליון 1502 (15 ביוני 1966), עמוד 26
מנחם פ רו ש (אגודת ישראל) :בארצות־הברית צריך לחכות 48 שעות! אורי אפנדי: חבר־הבנסת פרוש, השבוע נתקבלה בצרפת, מדינה קאתולית. … אבל לפי הצעוז־החוק שאנו דנים בה, יש צורך לחכות חמש שעות כדי לוודא אם יש התנגדות או אין. ז ^3ד ^ומרת, במיקרים רבים כלל לא תהיה אפשרו ת של הצלת נצר אדם, גם כשמתברר או!ר־כך ;(סאין התנגדות.
גליון 1569 (27 בספטמבר 1967), עמוד 21
כך גם לא היה לו שום קושי לבצע את תוכניתו הנועזת ביותר: להגניב את הילדה על סיפונה של אוניית־סוחר יוונית שעגנה בנמלה של אשדוד. הוא נרא אותה אצר שוחט הוא הגניב אוחה לאניה ווה הוא הוויד אותה רננ ות והיא היתר! … ״הוא היכר, איש חסון ואלים לעיניה, ואחר־כך נהג בה בצורה אימתנית למדי,״ אמר אותו איש .״אין פלא שלא היה צריך להפעיל עליה כוח ממש.״ משהגיעה לדירה, נסתבר לשושנה שלא היתד, זו דירתו של סעדיה — אלא דירת חברו, עמרם ממן, המוכר תירס במרכז אשדוד, ביחד עם סעדיה ועם אדם שלישי, בשם מכלוף. … אחד מהם, שמעון מידלסי, שותפו של סעדיה לפריצה, בשנת ,1961 אף הזהיר את שותפו :״אתה תיכנס לצרות, בגלל הילדה הזאת.״ אבל סעדיה, שטוף־המין וצמא־הממון, לא הקשיב.
גליון 1574 (1 בנובמבר 1967), עמוד 20
כאשר לאוייב יש טילים מבוייתים, המכוונים את עצמם למטרתם לפי מקור החום של המטרה, כמעט ברור שהפגיעה תהיה במרכז האודה, במקום בו מצויים הדוודים. הטילים המצריים לא פגעו במיקוד, במקומות שנפגעו במרכז האודה. … למים, הן לא יתפוצצו. יתכן שהחייל החליף את הטיל המצרי ש־ הילדה שלנו!״ ״מתי שהיינו בתוך המחסן הזה השכבתי החוקרים החלו לחפש את המניע לרצח, אותה על ד,ריצפה. … רובם נפגעו בהיותם במים כתוצאה מהתפוצצות תת־ימית של טיל נוסף שירו המצרים. אלה שהיו בשלוש האסדות שנותרו לפליטה, לא נפגעו מהתפוצצות זו.
גליון 1108 (24 בדצמבר 1958), עמוד 13
הענין שיש לבריטים בישראל הוא אחד ויחיד: התקווה שישראל לא תגרום לצרות. כל התלקחות של צרות במזרח התיכון עלולה לסבך את אנגליה בצורה בלתי־נעימה, איך מונעים את הצרות? … עונה הגנרל בגלוי־לב מוחלט :״למה לא? קיומה של ישראל שוב אינו צריך לענין את מדיניות־החוץ הבריטית.״ הגנרל אינו אופייני.
גליון 1147 (23 בספטמבר 1959), עמוד 17
אחרי שקרא בבטאון הבחירות של מפא״י, ישר לענין, שהפופולריות שלו ירדה וכי עובדה לכך הוא מספר המשתתפים הנמוך באסיפה שקיים בגבעתיים, גילה בגין עובדה מוזרה: העתון הודפס יומיים לפני שהוא היה צריך לנאום בגבעתיים ישראלים, או יהודים סתם, שיקלעו ביום מן הימים לג׳נבה שב־שוייץ, עשויים לזכות שם בקבלת־פנים חמה ולבבית מצד אחד האזרחים, אם להאמין לדברי העתון המצרי המצויר רוז אל־יוסוף. … ״כאשר הוא מבחין כי האורח אינו יהודי, מודיעים לו כי צ׳אפלין איננו בבית.״ ליהודים, לעומת זאת, מגיש צ׳אפלין לדברי העתון, ארוחת ערב, מתנות רבות ואפילו כסף מזומן. מה שהעתון המצרי שכח לציין הוא שצ׳אפלין עצמו, כאשר נשאל על כך לפני שנים מספר, הכחיש כל קשר ליהדות, הציג את עצמו אז בגאוה כ״אזרח העולם״. … סיבה נוספת לדחיה: אלישבע מיכאלי, שתשחק את התפקיד הראשי במחזה זה, השתזפה יתר על המידה בעת ביקורה האחרון באילת, בצורה שאינה מתאימה לגברת זקנה. כיום אין אלישבע יוצאת אל אור השמש, בתקוה להלבין.
גליון 1146 (16 בספטמבר 1959), עמוד 4
אפשרות מעשית: שגולדה תחזור בה לבסוף, תוך קביעת תנאים מפורשים שיבטיחו אי־התערבות תת־שר־הבטחון פרס. במקרה שגולדה תישאר, יהיה יעקוב צור מנהל משרד־החוץ. צפה להצעה בי שמעון פרם יהיה מועמד מפא״י לראשות עירית תל־אביב. … ואז, אחרי שהכל היה אבוד, טילפן מושל המחוז הבריטי לביתו של רוקח, הביע בשם הנציב העליון את ברכתו לרגל מינויו. אדם אחר יב ל היה להינזק על־ די צורה זו של עליה מטעם השלטון הזר. לא כן רוקח. במהרה יצר סגנון של גאווה לאומית, שעורר הערכה בין אנגלים ועברים כאחד.
גליון 1128 (12 במאי 1959), עמוד 9
הכור הובטח לישראל (ולשורה של מדינות אחרות) בצורה הפומבית ביותר עוד לפני שלוש שנים. … זולת דבר אחד: זהו השבוע האחרון לפני הבחירות להסתדרות• לפרפוס יש רגליים. הפעם עורר יצר- הפרסום של שמעון פרסומת, הגבות חריפות אפילו אצל אנשים הקרובים לו. … התנגשות נויטרונים גורמת להת־רבותם. האנרגיה שתי־תצר כתוצאה מתגובת־שרשרת זו, אם תתגבר ללא פיקוח, עשויה להוות התפוצצות אטומית.
גליון 1104 (26 בנובמבר 1958), עמוד 16
את המרד יעל חקיין, ואשי השיב על השאלך, סוד הבישול המזרחי למדה, כנראה, במצרים, בפרישת ידיים, האומרת: לא זוכר. … מד, שהם עושים בארץ־ישראל הם יכולים לעשות גם באמריקה.״ • הפיליטונאי אפרים קישון, על משחק השחמט :״אולי בעוד שנים יוכל גם האיש הקטן לרכוש לעצמו שתי מכונות שחמט מעולות, והוא יושיב אותן בקפה זו מול זו, שישחקו להן;• והוא בעצמו יוכל סוף סוף ללכת לקולנוע • המוסיקאי האמריקאי אנדריי קוסטלנץ :״הצרה עם דורנו היא שאנחנו מאזינים יותר מדי לטלפונים ופחות מוי לטבע
גליון 1109 (31 בדצמבר 1958), עמוד 17
הוועדה האמנותית שנבחרה לערוך את תוכנית העדלידע, ואשר הורכבה מן הבמאים שמואל בונים, שרגא פרידמן וגרשון פלוס־קין והצייר ארנון אדר, מאיימת להתפטר מן התפקיד, אחרי שהתקציב קוצץ ל־100 אלף ל״י, לעומת קצת יותר מרבע מיליון ל״י בתוכנית המקורית מחזה מצרי, פרי עטו של הסופר תופיק אל־חכים, שזכה לא מזמן בפרס מידיו של גמאל עבד אל־נאצר על פעולתו בספרות המצרית, יועלה בקרוב בתרגום עברי ובבימויו של פיטר פריי על־ידי הלהקה הירושלמית מסכות קול רווי-עשך -כך מכנה העיתון היהודי הדרום־אפריקאי כרוניקל את קולה של יפה ירקוני, העורכת עתה מסע הופעות בדרום היבשת השחורה איתן פריבר, אחד השחקנים הצעירים הבולטים של התיאטרון הקאמרי בשעתו, שלא מצא את מקומו בתיאטרון זה פנוי בשובו ממסע השתלמות בארצות־הברית, הצטרף עתה לאהל ועומד להופיע בתפקיד נכבד בהצגה חשמלית ושמה תשוקה מטבע בערך עשירית מיל, שהוכנה בימי התורכים במיוחד על־ידי הקהילות היהודיות בירושלים ובצפת לצורך מתן נדבות לקבצנים, הוצגה בירושלים בתערוכה־ליום־אחד של אוסף מטבעות השייך ליצחק בק.
גליון 1103 (19 בנובמבר 1958), עמוד 5
״גמרתי את חשבוני אולם הנימוק העיקרי לשיחרור הגבר הג׳ינג׳י תכול־העיניים היה אישי יותר. כהן חולה במחלת־לב קשה, שהחמירה בצורה מדאיגה בתקופת המאסר * .היה זה נימוק אשר בנימין זוהר ידע להבינו מאין כמוהו, כי גם הוא לקה במחלת־לב. … להם היה ברור מראש באיזה יחם יתקלו, אולם הם ראו צורך חיוני בהבאת דבריהם בפני הכנס. הסביר בצלאל (״בוצי״) וינשל, בנו של הרופא־הסופר, בנאומו בפני הכנס :״באסיפת עם של מפא״י לפני חודש חילק ח״ב ברוך אזניה מחמאות לגישתה של מפלגתנו למדיניות- החוץ. … הערבים יעריכונו כשאגרופנו יותך עליהם!״ ״עם מי נשתלב? עם החורגים במצרים?״ החזיק אחריו ציר בשם בארי. ״כיליד הארץ אני אומר: לא יתערב לעולם דם יהודי עם דם ערבי, דם שחור בדם אדום!
גליון 1148 (30 בספטמבר 1959), עמוד 4
הפירסומת הרעשנית והמכוונת שקדמה לשעורה הכריחה את גמאל עבד אל־נאצר לעצרה, פן ייראה בעיני העולם הערבי כמוג־לב. אחרי שלב זה היה צריך לבוא השלב השני, כמתוכנן. ואז נתברר כי איש לא תיכנן שלב שני. … גם זאת היתד, התלהבות עגומה במקצת, כי היא הוכיחה רק עד כמה הדאיגה הימצאות הפריגאטות במפרץ הצר את הממשלה והציבור. מאחר שאותה ממשלה ראתה בשעתה בהכנסת הפריגאטות למפרץ נצחון גדול, היתה ההתלהבות השניה כמעם פארוד־יה על הראשונה. … למרות מערכת־בחירות שלמה להסתדרות והתחלה של מערכת־בחירות לכנסת, לא יצרו המפלגות מאורעות גדולים, לא הפך אף מנהיג מפלגתי אחד לאיש־השנה.
גליון 1148 (30 בספטמבר 1959), עמוד 27
היו אלה שלוש נערותיהבר התל־אביביות: אהובה דגני, דליה •טוען ורחל זלץ, שהתפתו להפצרותיו של סמל קנדי מחיל־החירום של או״ם ועברו עמו את גבול רצועת־עזה, כדי לבלות בבית החיילים שם חופשת־אהבהבים קצרה, נלכדו על־ידי המשטרה המצרית ונידונו לתקופות־מאסר ארוכות בעודן הסתננות (אם כי זוכו מאשמת ריגול). … בסוף תשי״ט עוד היו השלוש בבית־סוהר מצרי, אחרי שממשלת ישראל הפסיקה את מאמציה הדיפלומטיים לשחרורן.
