חיפוש: מצרים
נמצאו 49,508 תוצאות (מציג 31,901 עד 31,925)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1262 (15 בנובמבר 1961), עמוד 8

תוך היענות לקריאות | הטלפון, שלא פסק לטרטר, שפך לפני את ליבו: ״יש לנו צרות צרורות. החיילים שיצאו לאנגולה רוצים שהמשפחות שלהם, או לפחות נשותיהם, תבואנה אליהם. … הוא הוכיח את עצמו באופן מצוייי, בג׳ונגלים ובביצות. אין מעצורים ולא צריך לשמן, ממש נפלא.״ ובמשך הדקות הבאות לא חדל הקצין הצעיר להביע את רגשי התפעלותו מהנשק הישראלי, ואף עזר לי מיד להשיג הצנחניות הנראות בתמונה קרבית זו הן גיבורות התעמולה הפורטוגלית.
גליון 1326 (6 בפברואר 1963), עמוד 15

כאשר התעניין מדוע נמחקה הפיסקה, רא, בישיבת הנהלת המפלגה הדתית־לאו־ משטרהצב אי ת חבוין יום הולדת־ ה־ד 8של הפילוסוף הישראלי, פרופסור מרטיו בובר, יצויין בצורה מיוחדת: הסטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים עומדים לערוך ביום זה תהלוכת לפידים ססגונית ליד ביתו בירושלים גם הפרקליט שמואל תמיר חוגג השבוע מאורע משפחתי ברוב פאר. … יחד עם זאת עומד הלפרין לפתוח את מסעדתו החדשה, מית :״לאחרונה השתלמו חוגים כנעניים על דעת הקהל במדינה והם מפיצים גל שיטנה נגד היהדות הדתית.״ • דו־השבועון ״אתגר,׳ ,בכותרת: ״שעת־האפס בעולם, שעה של אפסים בישראל.״ —#״״הפזמונאי דירי מנוסי, בתוכנית תן כותרת בקול־ישראל, בתשובה לשאלה ״כיצד היית מגדיר שוחד צריך לחפש במילון של גור!״ • עסקן מפ״ם יגאל לביב, באותו עניין :״יצחק מי שיצחק רפאל!
גליון 1331 (18 במרץ 1963), עמוד 5

קשה לתאר זאת. שהרי הנבחר רוצה להיבחר שוב, ואין צורך להזכיר למזכיר במי הוא תלוי. על כן אין מנוס מן המסקנה: הדוכרים הנ״ל יודעים כי אין הם שליחי ציבור הפועלים, וכי לא העובדים הם שבחרו ושיכחרו בהם. … אנחנו זוכרים את בקר, משל ושות׳ כאשר עוד היו מתרוצצים בין מקומות־העבודה על אופ־ ןןד,צר,ובה הזאת אינה משרתת מעבידים זרים.
גליון 1331 (18 במרץ 1963), עמוד 10

שנית: הוא מסר בעדותו לחוקר משטרה- צבאית כי במשך אותו יום היה בבסיס, טען, לאחר מכן, כי אמנם נסע לחיפה אך לא במסלול שצויין. שלישית: הוא התנהג בצורה שאינה הולמת חייל צה״ל בכך ששיקר. רביעית: הוא לא ציית להוראות המחייבות בצה״ל, בכך שמסר עדות־שקר. חמישית: הוא התנהג בצורה שאינה הולמת, בכך שלא מסר בעצמו על התאונה למשטרה, ומסר עדויות כוזבות.
גליון 1315 (21 בנובמבר 1962), עמוד 10

מזכיר ההסתדרות אהרון בקר קם, ופנה בצורה דרמאתית לאשכול :״חבר אשכול, אני רוצה שיהיה לך ברור, שאי־אפשר לשים את כל הנטל על חברי המפלגה בהסתדרות.״ הסביר המזכיר: המפלגה עומדת לפני בחירות להסתדרות, מדיניות האוצר תשמש קלף עיקרי בידי מפ״ם והליבראלים כדי לקעקע את הרוב של מפא״י בהסתדרות. … דליה 27 ילידת הארץ שהתחנכה בבריטניה שם גם למדה משחק, זכתה בתפקיד בסרט מיד אחרי שהשלימה את שרותה הצבאי בישראל לפני כשנה וחצי. בתקופת גיוסה בצר,״ל היתד, ידועה כמזכירתו של דובר צה״ל, ונערתו של כתבו הצבאי של מעריב, אורי דן.
גליון 1314 (14 בנובמבר 1962), עמוד 3

לאחרונה אף נכתב ש״אנו מפגרים בשבלינו״, וזה נאמר בכוונה, בהתאם לתכנית, להפור את עדתנו לשם גנאי והשמצה, ובזאת ביישו אותנו בין כל האומות, ואף יצרו ם! פער תעמולתי בין בנינו ובניהם, כי יוצא שעם מטומטמים אי! … אליהו זגה, באר־שבע מכיוון ששמי שוב נובר במדור המכתבים, כאילו איני יודע מה לומר על בעיה־הקיפוח של עדות־המזרח, ברצוני לציין, שהעולם הזח השמיד בצורה נסה את רוב תוכן מכתבי הקודם. הריני קובע שוב שפעילות החזית הלאומית ל־שיוויוז בין־עדתי, היא חזית אנטישמית!
גליון 1312 (31 באוקטובר 1962), עמוד 19

סופיה היא נערת לונה־פארק נודדת, המוצאת לה צורה מקורית להתעשר. במקום להתמסר לגבר אחד, היא מוכרת את הסיכוי לחלוק עמה את מיטתד \,ללא פחות מאשר תשעים גברים, מרתה גרהאם (מימין) ולהקתה כ״פדרה״ שלושה שמשונים ושלוש דלילות שהגרלה ממשלתית קובעת מי מהם יזכה בה באמת. … שרשרת קטעי המחול שלהקת מרתה גרהאם, מציגה בתכניותיה השונות בארץ, מורכבת מיצירות כוריאוגרפיה חדישות של גאונית המחול בת ה־ ,69 שהוצגו לראשונה בתיאטרונה בניו־יורק בתחילת השנה; מכמה יצירות קודמות שלה, ומיצירתה החדשה ביותר — אגדת הודית. לגבי הצופה המצרי אצל פילוסופית המחול המיוחדת של מרתה גרהאם והעוקב אחר התפתחותה כאמנית יוצרת, יש בקטעים אלה המוצגים בארץ כדי להוות גולת כותרת ביצירתה מבחינת ההעמקה שבהם והחשיפה המוחלטת של האני האמנותי ש־ביוצרת.
גליון 1308 (3 באוקטובר 1962), עמוד 22

כולם פחדו שהמשטרה תגלה אותי, ואם נתנו לי פעם לצאת לרחוב — הזהירו אותי מאה פעמים שאני יכול להכניס אותם לצרות. זה נמאס לי נורא, והרבה פעמים חשבתי על כיסא החשמל ועל הבן של הטייס — וחשבתי שלא איכפת לי כבר שהמשטרה תגלה אותי! … כל הזמן הזהירו אותי שאם אצא יגלו אותי ואז יהיו להם צרות. יכולתי רק לצאת לחצר של הבית, ולא יכולתי לראות אף אחד משם.
גליון 1307 (26 בספטמבר 1962), עמוד 6

האם תיתכן מדינת־חוק תוך חיסול העיקרון המקודש כי ״לא די בעשיית הצדק — יש גם צורך בראיית הצדקה? לפוזות לגבי אחת מן הפרשות האלה — פרשת אהרוג- צ־יק כהן — שררה בחוגים הרחבים ההרגשה כי כלל לא נעשה צדק, אלא הופעל חוק שרירותי ואכזרי, שהוא בלתי־צודק מיסודו. … אילו היתר, קיימת חוקה כזאת, לא היה צורך במאבק, שהגיע בראשית השנה לשיא דרמאתי: המאבק לביטול המימשל הצבאי.
גליון 1349 (17 ביולי 1963), עמוד 9

.״ הכוונה לכתב־עת של מפא״י, אשר בהופעתו לא היה משום ראשוניות או חידוש. עינו של איש לא היתד, צרה בבן־גוריון. הוא היווה, כמובן, מוקד־ההתעניינות של כל המסיבה. … צפויות כמה מחוות הפגנתיות של התקרבות מוגברת לצרפת. בצורה זו תבקש ממ שלת א שכול להוכיח, כי האוריינטציה במדיניות־ החוץ י׳.א הועברה לכיוון גרמניה
גליון 1273 (31 בינואר 1962), עמוד 5

כולם באו. תחילה השביע אותם ראש־הממשלה בצורה החמורה ביותר לבל יגלו אף הגה מדבריו לנפש חיה — כי דברים אלה הם כד, סודיים, עד כי אין הוא יכול להשמיעם אפילו בכנסת או אף בוועדת־חוץ־ובטחון שלה. … הם האשימו את ראש־הממשלה בכך שהוליכם שולל ושהפכם נושא ללעג. וזה, כמובן, נכון. בצורה המיוחדת לו, אמר ראש• הממשלה :״אתם סמרטוטים.
גליון 1273 (31 בינואר 1962), עמוד 16

סרטים אונס עדש * תהנהר עיר ללא רחמים (הוד, תל-אביב; אוסטריה—ארצות־הברית) הוא כתב אישום נגד קרתנות, צרות־מוחין, פוריטאניזם למי־נהו וכל הכרוך בהם. … אולם סיפור האונס ומשפט האנסים הוא רק השלד עליו מורכבת העלילה האמיתית, זו הדנה במידת אשמתם של הורי הזוג הצעיר והמוקיעה את פשעם של תושבי העיירה האחרים שקרתנותם וצרות־אופקיהם דוחפים את הנאנסת וידידה אל קיצם.
גליון 1281 (28 במרץ 1962), עמוד 5

מאמריהם גרמו אי־נוחות׳ מרובה לממשלת ישראל דווקא בשעה שהיא זקוקה ככל שנות־שרותו הארוכות כשר המשפטים, לא ראה מר רוזן הה גון צורך לפעול להגשמת הצעה פשוטה זו. ץ^ר רוזן הוא אדם הגון. … סעיפים קטלניים אלה — וביניהם הסעיף המאפשר סגירת עתונים באופן שרירותי — לא הופעלו בדור האחרון, כי בית־המשפט הישראלי לא האמין שהם משקפים עוד את רצונו של המחוקק הישראלים עתה ביקש מר רוזן ההגון רתת לסעיפים אלה תוקף מקורי ישראלי -ובצורה זו להבריח את בית־המשפט להפעילם.
גליון 1319 (19 בדצמבר 1962), עמוד 19

חתימתם של השניים על המלצה לטובת מורה ערבי שווה, בעיני משרד־החנוך הרבה יותר מחתימתו של נשיא אוניברסיטת קנוב־ריזג׳ .כדי להשיג חתימה כזאת, צריך המורה הערבי השאפתן לשרת את השניים: להוכיח את נאמנותו על־ידי הלשנה על חבריו למקצוע ועל בני כפרו. … הם גם מוסיפים, שסלמון ידע שהמורים הערבים לא נכנעו להוראתו: הוא ידע שהם קרעו את העטיפות עם הסמל המסוכן, ליכלכו את הספרים וקרעו אותם פה ושם — כדי לטשטש את העקבות הישראליים ולומר שאלה הם טפסים מנדטוריים! המשיח מעבד * וצר הצורך באדם יותר נאמן למפלגה !ולמדיניות הרשמית, שימלא את מקומו של סלמון.










